בעייה:

[shellyland]

בעייה:

ידעתי שאני צודקת, אבל העניין נראה כה פעוט, שלא היה שווה לי לריב או להתווכח עליו. ויתרתי. בדיעבד - לא הייתי צריכה לוותר. לא הפסדתי כלום מזה שויתרתי, אבל היה חבל, כי אם לא הייתי מוותרת היה יכול לצאת יותר טוב. ובאמת שמדובר בעניין פעוט. אלה שנפגעו לא יודעות בכלל שהן נפגעו, אבל מה שבאמת נשאר פגוע זה האגו שלי. איך משתיקים אותו?

 

[shellyland]

ועוד משהו:

לא התווכחתי גם בגלל שההתנגדות הנחרצת להצעה שלי מאוד הקטינה לי את הביטחון, הקטן ממילא. אפילו שידעתי שאני צודקת, פחדתי שאם אני אתעקש, יקרו דברים רעים. לא יאהבו אותי יותר. לא יחזיקו ממני. יסמנו אותי. יפסיקו להקשיב לי. אחר-כך מילמלתי משהו על זה שאני חושבת שזאת היתה טעות ושצדקתי מלכתחילה, אבל זה היה ממש בחצי-פה ואפילו לא הסברתי למה אני חושבת כך, למרות שיש לי הסבר ממש טוב. ובאמת שאין לי סיבה להרגיש קטנה כל-כך על-ידן. בטוח לא בתחום הזה. אבל איכשהו לא הרגשתי נוח להוכיח להן שאני יודעת פי אלף יותר טוב מהן. למה? ולמה איכסה לי עם זה כל כך?

 

[Mנטה]

את צריכה טיפול אצל מוסקט ../images/Emo47.gif

אם לא יאהבו אותך בגלל כאלו דברים, אז לא צריך. מה שכן מטריד זה ענין האגו. אני לא יודעת מה בדיוק עשיתי השנה שעזר לי להתגבר על הקטע של האגו (ולא שלא נשאר על מה לעבוד), אבל נדמה לי שזה דפי הבוקר. בא לך לנסות ?

 

[shellyland]

לא.

עברתי מזמן את השנים של דפי הבוקר. אני הרבה מעבר לזה. (ע"ע בהודעה על הקרדיט).

 

[אטיוד5]

כי את צודקת ...

והצדק לא יצא לאור. ואת מרגישה שלא נאבקת על משהו מוצדק. זה באמת איכסה. מצד שני, למי יש כח להוכיח לכל העולם? אני, למשל, בדרך כלל מספיק לי להוכיח פה.

 

[shellyland]

לא, זה לא בדיוק זה.

זה יותר שלא סמכו עלי מראש שאני צודקת ושאם אני אומרת - כנראה שאני מבינה. שלא נתנו לי מספיק קרדיט.

 

[צימעס]

אותי לפעמים פשוט מצחיק

שלא סמכו עלי מראש. משו כמו "קטעים איתם - אין להם מושג שאני ממש ממש טובה בזה, אה?"