בעייה
אני רוצה להתייעץ אתכם בבעיה קשה שמטרידה אותי מאוד....ואני כבר מתנצל שזה עומד להיות ארוך... אני מעדיף לא לאמר את גילי המדויק,אבל אני 20+. לא היה לי אף קשר רציני עם בחורה. אין לי הרבה ידידי נפש,ובגדול,אני בחור חמוד,אני רחוק מלהיות מכוער.אני חמוד.ממוצע.נראה כרגיל.בקיצור,בחור ממוצע.מבחינת מראה. ו...למה אני מתייחס אך ורק למראה שלי? משום שאני מרגיש שאני לוקה טיפה בחוסר ביטחון בגלל המראה שלי. אני לא חושב שאני חסר ביטחון באופן מוגזם,אם כי לא הייתי מתנגד להיות יותר יפה. הדבר הזה מציק לי מאוד. יש ימים שאני מסתכל במראה ואני חושב שאני הכי יפה בעולם.(סובייקטיבי ,כמובן) ויש ימים שאני לא אוהב את איך שאני נראה.(כנראה כמו כל בן אדם נורמאלי). בשנה האחרונה החלטתי לעשות יותר מאמץ מבחינת למצוא בת זוג. אבל,עדיין התחושה הזו של "איך אני נראה"?? מטרידה אותי. ולמה זה כ"כ מטריד אותי?? אין לי כ"כ תשובה. אבל,לאחרונה התחלתי לעבוד קרוב מאוד מאוד לכל מיני מפורסמים. וכשאני יוצא מהבית,אז אני יכול להרגיש שאני נראה טוב,חמוד,ממוצע+. אבל,כשאני מגיע למקום העבודה שלי,ואני רואה את כל היפים שמסביבי (אם זה דוגמנים,שחקנים צעירים שנראים ממש ממש טוב) אני תמיד תופס חוסר ביטחון! אם אני משווה את עצמי לאנשים "הרגילים" שנמצאים ברחוב ,אז אני איכשהו יכול להרגיש שאנחנו על אותה סקאלה והמצב רוח שלי בסדר.וגם הביטחון. אבל,ליד כל הבחורים היפים האלה,אני פשוט מרגיש חרא! הם כ"כ יפים,ואני גם רואה איך כל הבחורות מזילות ריר על ידם,שזה מדכא אותי עוד יותר. אני יודע שזה נשמע טיפשי או ילדותי מידי... אבל ככה אני מרגיש. פתאום אני מתחיל להרגיש אי נוחות. בתוך תוכי,אני מנסה לשכנע אותי שיש יותר יפים ממני. ושאולי יש בי דברים שאין לבחורים האלה. ושיופי זה עניין סובייקטיבי,אבל זה אף פעם לא מצליח לי. אין ספק שזה מוריד לי מהביטחון. להתחיל עם בחורות אחרי זה,אני ממש לא מסוגל. כי אני מרגיש "מכוער". אני לא רוצה לציין שמות,אבל מדובר באמת בבחורים שהם מדהימים. אני לא הומו או משהו כזה. אני פשוט מסתכל עליהם ממרחק של מטר,ומתבאס מ..איך שהם נראים..ומאיך אני נראה. אני יכול להיות במצב רוח טוב ולהרגיש ביטחון כל היום,אבל שאני מוזמן למסיבה של "מקום העבודה" שלי (מסיבת הסילבסטר,מסיבה לרגל סוף עונה,וכל מיני מסיבות מהסוג הזה),אני מגיע עם מצב רוח.אבל שוב ,כשאני מוקף בהמון בחורים עם היופי המדהים הזה..אני פשוט נכנס למעין דיכדוך. וזה כל הזמן חוזר על עצמו. מצד אחד,אני לא רוצה להישאר בבית.כי אני רוצה להתאוור קצת. ומצד שני,אני מרגיש כ"כ נחות שאני נמצא בסביבתם!המצלמות לא מספיקות לצלם אותם,דוגמניות הכי שוות בעולם,מתקרבות אליהם,ורק אז אני קולט מה אני שווה באמת "מבחינת יופי". אני יודע שאני לא מכוער. אני נחשב לממוצע! אבל כנראה שזה לא מספיק לי. אם אני הולך למסיבה רגילה,עם הח´ברה שלי הותיקים (שהם לא דוגמנים,יפיופים וכו´) אז אני מרגיש סבבה. אבל,כשאני נמצא סביב האנשים היפים האלה,אני בדאון. ממה זה נובע?? עד מתי אני אלך עם התחושה הזו?
אני יודע שלא כולם יפים.ורוב הבחורים בעולם,נחשבים לממוצעים.מבחינת יופי. אבל זה לא מנחם אותי. האובססיביות במראה (לאו דוקא שלי) גורמת לכך שהחיים שלי בכל מה שקשור לאהבה,תקוע. כאילו,גם אם אני רואה מישהי מדהימה,אין לי שום סיכוי לפנות אליה,כי אני תמיד משווה את עצמי לבחורים היפיופים ההם. גם כשהייתי בתיכון,אז ייחסתי חשיבות למראה.אבל לא בצורה הזו. לא היו סביבי בחורים שנראים טוב. כולם היו ממוצע.אז היה יותר קל לי מבחינת החשיבה על המראה. אבל עכשיו??? זה גרוע יותר. אני לא מדבר על דוגמנים שאני רואה בקטלוג. שהם מאופרים,לבושים וכו´...אז אפשר לאמר שזה הכל "פיקציה". אני פשוט רואה אותם ממש מקרוב. מידי פעם אומר להם שלום.מידי פעם מדבר איתם. אבל לא באופן מעמיק. הם נראים לי הכי טבעי בעולם. ואני שואל: מה יהיה איתי? אני מנחש שהתגובות שאקבל כאן יהיו כמו: "יופי זה לא הכל בחיים". "גם הבחורים שנחשבים הכי סקסיים ויפים בעולם,לא חושבים שהם כאלה". "בחורות לא מסתכלות רק על יופי" "זה מאוד ילדותי מה שאתה חושב." "עדיין לא התבגרת". "מה שאתה מקרין,ככה ייתפסו אותך" ושלל תגובות בכיוון הזה. אני מבקש להימנע מקלישאות כאלו.(אני מכיר אותן כ"כ טוב.ואני מדקלם אותן לעצמי כל יום". אני מעדיף לשאול אתכם שאלה יותר קונקרטית: אני משוכנע שיש כאן יותר בחורים ובחורות שנראים ממוצע. אני לא מצפה שאיזה מישהו יפיוף יהיה בפורום הזה או מישהי מדהימה (אולי יש כאן,אבל הם בטח מעטים). בקיצור,איך אתם חיים עם העובדה שיש בחורים כ"כ יפים מסביבכם? מאיפה יש לכם את הביטחון הזה לגביי כל מה שקשור למראה החיצוני שלכם ,כאשר אתם יודעים שסביבכם יש בחורים כ"כ יפים ומושכים? אתם יודעים מה?? אני בכל זאת ארצה לספר לך משהו שקרה לי ממש היום: הייתי באירוע של המשפחה שלי. התלבשתי ממש יפה.ואהבתי איך שאני נראה. וגם החמיאו לי. אבל,כמה שעות אחרי זה הוזמנתי להשקת כוסית לאיזה קטלוג.(בהילטון). ראיתי שם את דודי בלסר. אני לא הומו.אבל הבחור הזה פשוט מדהים ביופיו. תוך שניות שהייתי ממש מטר ממנו,הרגשתי כמה אני "מכוער" ו.."קטן".(אני גם לא גבוה במיוחד). הרגשתי תיסכול.חזרתי הביתה והחלטתי לכתוב לכם. אני לא מדבר רק על מודל "דודי בלסר" (שאני בספק אם יש בחורות שיגידו שהוא לא יפיוף),אלא על עוד בחורים מסוגו. מקווה שתענו לי. איך אני יכול לצאת מהמחשבות ומההשוואות ההרסניות האלה? המדוכדך.
אני רוצה להתייעץ אתכם בבעיה קשה שמטרידה אותי מאוד....ואני כבר מתנצל שזה עומד להיות ארוך... אני מעדיף לא לאמר את גילי המדויק,אבל אני 20+. לא היה לי אף קשר רציני עם בחורה. אין לי הרבה ידידי נפש,ובגדול,אני בחור חמוד,אני רחוק מלהיות מכוער.אני חמוד.ממוצע.נראה כרגיל.בקיצור,בחור ממוצע.מבחינת מראה. ו...למה אני מתייחס אך ורק למראה שלי? משום שאני מרגיש שאני לוקה טיפה בחוסר ביטחון בגלל המראה שלי. אני לא חושב שאני חסר ביטחון באופן מוגזם,אם כי לא הייתי מתנגד להיות יותר יפה. הדבר הזה מציק לי מאוד. יש ימים שאני מסתכל במראה ואני חושב שאני הכי יפה בעולם.(סובייקטיבי ,כמובן) ויש ימים שאני לא אוהב את איך שאני נראה.(כנראה כמו כל בן אדם נורמאלי). בשנה האחרונה החלטתי לעשות יותר מאמץ מבחינת למצוא בת זוג. אבל,עדיין התחושה הזו של "איך אני נראה"?? מטרידה אותי. ולמה זה כ"כ מטריד אותי?? אין לי כ"כ תשובה. אבל,לאחרונה התחלתי לעבוד קרוב מאוד מאוד לכל מיני מפורסמים. וכשאני יוצא מהבית,אז אני יכול להרגיש שאני נראה טוב,חמוד,ממוצע+. אבל,כשאני מגיע למקום העבודה שלי,ואני רואה את כל היפים שמסביבי (אם זה דוגמנים,שחקנים צעירים שנראים ממש ממש טוב) אני תמיד תופס חוסר ביטחון! אם אני משווה את עצמי לאנשים "הרגילים" שנמצאים ברחוב ,אז אני איכשהו יכול להרגיש שאנחנו על אותה סקאלה והמצב רוח שלי בסדר.וגם הביטחון. אבל,ליד כל הבחורים היפים האלה,אני פשוט מרגיש חרא! הם כ"כ יפים,ואני גם רואה איך כל הבחורות מזילות ריר על ידם,שזה מדכא אותי עוד יותר. אני יודע שזה נשמע טיפשי או ילדותי מידי... אבל ככה אני מרגיש. פתאום אני מתחיל להרגיש אי נוחות. בתוך תוכי,אני מנסה לשכנע אותי שיש יותר יפים ממני. ושאולי יש בי דברים שאין לבחורים האלה. ושיופי זה עניין סובייקטיבי,אבל זה אף פעם לא מצליח לי. אין ספק שזה מוריד לי מהביטחון. להתחיל עם בחורות אחרי זה,אני ממש לא מסוגל. כי אני מרגיש "מכוער". אני לא רוצה לציין שמות,אבל מדובר באמת בבחורים שהם מדהימים. אני לא הומו או משהו כזה. אני פשוט מסתכל עליהם ממרחק של מטר,ומתבאס מ..איך שהם נראים..ומאיך אני נראה. אני יכול להיות במצב רוח טוב ולהרגיש ביטחון כל היום,אבל שאני מוזמן למסיבה של "מקום העבודה" שלי (מסיבת הסילבסטר,מסיבה לרגל סוף עונה,וכל מיני מסיבות מהסוג הזה),אני מגיע עם מצב רוח.אבל שוב ,כשאני מוקף בהמון בחורים עם היופי המדהים הזה..אני פשוט נכנס למעין דיכדוך. וזה כל הזמן חוזר על עצמו. מצד אחד,אני לא רוצה להישאר בבית.כי אני רוצה להתאוור קצת. ומצד שני,אני מרגיש כ"כ נחות שאני נמצא בסביבתם!המצלמות לא מספיקות לצלם אותם,דוגמניות הכי שוות בעולם,מתקרבות אליהם,ורק אז אני קולט מה אני שווה באמת "מבחינת יופי". אני יודע שאני לא מכוער. אני נחשב לממוצע! אבל כנראה שזה לא מספיק לי. אם אני הולך למסיבה רגילה,עם הח´ברה שלי הותיקים (שהם לא דוגמנים,יפיופים וכו´) אז אני מרגיש סבבה. אבל,כשאני נמצא סביב האנשים היפים האלה,אני בדאון. ממה זה נובע?? עד מתי אני אלך עם התחושה הזו?
אני יודע שלא כולם יפים.ורוב הבחורים בעולם,נחשבים לממוצעים.מבחינת יופי. אבל זה לא מנחם אותי. האובססיביות במראה (לאו דוקא שלי) גורמת לכך שהחיים שלי בכל מה שקשור לאהבה,תקוע. כאילו,גם אם אני רואה מישהי מדהימה,אין לי שום סיכוי לפנות אליה,כי אני תמיד משווה את עצמי לבחורים היפיופים ההם. גם כשהייתי בתיכון,אז ייחסתי חשיבות למראה.אבל לא בצורה הזו. לא היו סביבי בחורים שנראים טוב. כולם היו ממוצע.אז היה יותר קל לי מבחינת החשיבה על המראה. אבל עכשיו??? זה גרוע יותר. אני לא מדבר על דוגמנים שאני רואה בקטלוג. שהם מאופרים,לבושים וכו´...אז אפשר לאמר שזה הכל "פיקציה". אני פשוט רואה אותם ממש מקרוב. מידי פעם אומר להם שלום.מידי פעם מדבר איתם. אבל לא באופן מעמיק. הם נראים לי הכי טבעי בעולם. ואני שואל: מה יהיה איתי? אני מנחש שהתגובות שאקבל כאן יהיו כמו: "יופי זה לא הכל בחיים". "גם הבחורים שנחשבים הכי סקסיים ויפים בעולם,לא חושבים שהם כאלה". "בחורות לא מסתכלות רק על יופי" "זה מאוד ילדותי מה שאתה חושב." "עדיין לא התבגרת". "מה שאתה מקרין,ככה ייתפסו אותך" ושלל תגובות בכיוון הזה. אני מבקש להימנע מקלישאות כאלו.(אני מכיר אותן כ"כ טוב.ואני מדקלם אותן לעצמי כל יום". אני מעדיף לשאול אתכם שאלה יותר קונקרטית: אני משוכנע שיש כאן יותר בחורים ובחורות שנראים ממוצע. אני לא מצפה שאיזה מישהו יפיוף יהיה בפורום הזה או מישהי מדהימה (אולי יש כאן,אבל הם בטח מעטים). בקיצור,איך אתם חיים עם העובדה שיש בחורים כ"כ יפים מסביבכם? מאיפה יש לכם את הביטחון הזה לגביי כל מה שקשור למראה החיצוני שלכם ,כאשר אתם יודעים שסביבכם יש בחורים כ"כ יפים ומושכים? אתם יודעים מה?? אני בכל זאת ארצה לספר לך משהו שקרה לי ממש היום: הייתי באירוע של המשפחה שלי. התלבשתי ממש יפה.ואהבתי איך שאני נראה. וגם החמיאו לי. אבל,כמה שעות אחרי זה הוזמנתי להשקת כוסית לאיזה קטלוג.(בהילטון). ראיתי שם את דודי בלסר. אני לא הומו.אבל הבחור הזה פשוט מדהים ביופיו. תוך שניות שהייתי ממש מטר ממנו,הרגשתי כמה אני "מכוער" ו.."קטן".(אני גם לא גבוה במיוחד). הרגשתי תיסכול.חזרתי הביתה והחלטתי לכתוב לכם. אני לא מדבר רק על מודל "דודי בלסר" (שאני בספק אם יש בחורות שיגידו שהוא לא יפיוף),אלא על עוד בחורים מסוגו. מקווה שתענו לי. איך אני יכול לצאת מהמחשבות ומההשוואות ההרסניות האלה? המדוכדך.