כשאדם מעשן, הוא לא רק מעשן,,
אלא, הוא, או חושב, או קורא, או לאחר חוויה ריגשית,או שהוא בורח מרגש,או לאחר חוויה חושית{מין,ספורט, אוכל וכד'}. במצב כזה הוא למעשה אינו מודע לעישון במלואו,אלא,העישון הוא ליווי למשהו אחר. אבל אים הוא יפריד בין העישון לרגש או לחוויה או לתחושה,אזי הוא ישאר עים העישון לבדו. וכשהאדם נשאר עם דבר אחד בלבד,אז הוא אינו יכול לברוח מהמודעות לגביו. וכשיש לאדם מודעות מלאה למה שהוא עושה,הוא פשוט רואה את עצמו באור אחר,ואז, מה שלא מתאים נופל, ומה שמתאים ממשיך. לדוגמא:בבית הספר,במסגרת הכיתה יש לנו חברי-מסגרת. כולם ביחד כל הזמן והאדם לא יודע בדיוק מי מהחבר'ה הוא חברו הטוב. ולאחר הצבא כשנפגשים רק עם אחד מהחברים ומבלים איתו יום שלם ביחד,אז נופל האסימון לגבי הכימיה האנושית.