בעייה בנושא חברויות

[מייקלאנגלו]

בעייה בנושא חברויות

אני רוצה לשאול שאלה שמאוד מציקה לי. אני בן 24 ,בחור שרוב הזמן אוהב להיות לבד. אני לא חושב שיש לי בעיה עם זה. יש לי "חברים" שאני יכול לבלות איתם,משפחה אוהבת וכו´ וכו´. אבל כידוע,ככל שמתבגרים,אז כמות החברים הולכת ופוחתת. כל אחד בן 30 שתשאל אותו אז יש לו את ה2-3 חברים שאיתם הוא מתראה. ומי שיש לו בת זוג,אז מעגל החברים מצטמצם יותר ויותר. אל תגידו לי שזה לא ככה.כי זה פשוט כך. זה טיבעו של עולם. יש לך בת זוג,אז אתה כבר פחות נלהב לצאת למסיבות,לדיסקוטקים. אתם נשארים יותר בבית,יוצאים לסרטים,הולכים להופעות,מסעדות-מקסימום מצרפים עוד זוג לבילוי...אבל בגדול,זה כבר לא אותן "חמולות" שהיית יוצא איתם בגיל 17. עכשיו לגביי מצבי,כאמור אני בן 24,מעולם לא רכשתי לי חברים ממש רציניים. יש לי 2-3 כאלה שאני מדבר איתם,יוצא איתם,לפעמים נהנה ולפעמים סתם מעביר יציאה.פעם אחת גם נסענו ביחד לאיטליה והיה בסדר. אבל,לא משהו מיוחד.(אני מניח כמו כולם). לפני כשבוע,ה2-3 ח´ברה האלה לא כ"כ התנהגו יפה אליי. זה לא משהו שעשיתי,פשוט זה עוד מתקופת התיכון לפעמים הם היו מתנהגים ככה. פעם יורדים עליי,פעם מדברים יפה.פעם ככה פעם ככה.אבל המשכתי את הקשר הזה,כי אולי בדיעבד,זה גם היה אינטרס שלי שיש לי עם מי לצאת,לדבר מידי פעם (למרות שאין לי בכלל בעיה להיות לבד או עם משפחתי החמה וכו´).. אז לפני כשבוע,ה 2-3 ח´ברה האלה התנהגו לא יפה. לא נפגעתי,כי מדובר באנשים שאני שם אותם בכיס הקטן מבחינת כל הפרמטרים:יופי,השכלה,מעמד,אופי,תעסוקה,וכו´ וכו´...לכן,מאנשים "לוזרים" כאלה,אין סיכוי שאחד כמוני ייפגע. מאז המקרה,אני מנתק איתם את הקשר,לא מדבר איתם,לא מתקשר אליהם,כשהם מתקשרים אני לא עונה ככה כבר שבוע. השאלה שלי לא מתמקדת בשאלה אם אני צודק או לא. כי אני יודע שאני צודק. אלה חברים שלא מעשירים אותי בכלל,סתם ח´ברה מתוסכלים . עכשיו למעשה,אין לי ממש "חברים" לאחר הנתק הזה. אני מרגיש שהנתק הזה בלתי נמנע. אבל זה אומר שאני נשאר לבד יותר מכפי שהייתי אז. השאלה היא אם זו באמת הדרך הנכונה לפעול? או שעדיף שיהיו לך כמה שיותר "חברים" בכדי שלא תיראה בודד... או שעדיף ככה,להיות אמיתי.ולהסתמך על איכות החברים ולא על הכמות? זו שאלה עקרונית! יכלו להיות לי 30 חברים אם רק הייתי רוצה,אבל אני טיפוס כזה שדי אוהב להיות עם עצמו. אבל הח´ברה האלה כבר די הרבה זמן איתי שאיכשהו נדבקנו עם השנים אחד לשני. אני לא מקיים איתם שיחות נפש,הם סתם "ידידים".שיהיה לאן לצאת,לבלות ותו לא. אין לי בת זוג,ולא היתה לא כי אני די ביישן בקטעים האלה.אבל זה לא הנושא כרגע. אז האם להמשיך ולהתנתק מהאנשים האלה שאני מאותו רגע לא סובל אותם (ואני לא אומר את זה ברגע של כעס,באמת שלא) גם במחיר שאולי יהיה לי קשה ליצור חברויות חדשות.(אל תשלחו אותי לסדנאות או משהו כזה.אני לא הטיפוס הזה) או שלהתקשר אליהם,להמשיך לצאת איתם ולהעביר ככה את הזמן איתם מתוך מניע אחד: אינטרס!!! אני מתכוון לנסוע לאירופה בשבוע הבא מטעם העבודה.(לגביי החברים מהעבודה אז זו בעיה כי מדובר בגברים בני 40+.נשואים כבר עם ילדים.אז זה לא רלוונטי. אז מה יותר חשוב באמת האיכות של החברים או הכמות? ואם אין את האיכות של החברים,אז עדיף את הכמות מאשר להישאר לבד?

 

[דן צ]

כבר בישלתי רעיון

אבל במשפט האחרון שלך הרסת לי את כל המחשבה חשבתי לשדך לך את החברים מהעבודה , אבל הם כבר לא בשבילך ויתכן שבצדק. האמת לא נעים להיות חבר של קבוצה רק בגלל אינטרס עצמי , רק בגלל החברות ולא לשמה , אתה זקוק לחברה אבל אתה סגור , זה שאתה מגיע לכאן ומעלה את הסוגייה אתה כבר ער לעובדה כי יתכן והבעיה היא בך , הסגירות שלך כלפי החברה והביישנות שלך כלפי המין היפה. נגד דברים כאלו התרופה היא אתה ואתה בלבד, אין תרופת פלא , אתה צריך לעשות יותר למען עצמך ולאזור אומץ ולמצא לך בת זוג שתתאים לך שתאהב אותה והיא אותך , החיים כבר יקבלו כבר תפנית אחרת , אולי תכיר את חבריה ויהיה לך יותר טוב. מצטער, מה זה חברים יורדים עליך ומציקים לך עוד מתקופת התיכון? אלו לא חברים , רק תופסים עליך טרמפ כשק האיגרוף של החבר´ה, לא שווה וצעד נבון מצידך.

 

[מייקלאנגלו]

לא.

לא הייתי אומר שאני שק האיגרוף שלהם. אני לא אחד "חנון" שירשה לאחרים לרמוס את כבודו או לצחוק עליי. להיפך,אותם אלה שלפעמים מנסים לעקוץ אותי,מודים שאני בחור עם יותר מידי ביטחון עצמי וזה משום שאני מתבטא מצויין,יש לי חוש הומו שחבל על הזמן,אני מעורה בדברים,אני נראה בסדר (למרות שבהשוואה אליהם אני נחשב ליפיוף--לא חוכמה גדולה,דרך אגב). אז לא שק איגרוף. אבל,אני מניח שחלק מהמקרים הם מקנאים בי וחלק מזה זה קצת להוריד לי את הביטחון. לפעמים הם גם עוזרים--(לא בתחום הרגש,אלא בתחומים אחרים) כך שאני לא מרגיש שאני "שק האיגרוף" שלהם. אבל,כן---אני לא מוכן ליחס כזה מצידם. וכפי שאמרתי השאלה היא לא אם הבעיה אצלי,אם אני סגור או לא. השאלה היא אם נהגתי נכון. לגביי המחיר שאני אשלם (להיות אולי יותר לבד,עד שאני אוכל למצוא חברים אחרים.ובגילי זה די קשה.),הוא אולי משמעותי עבורי,אבל בלתי נמנע

 

[דן צ]

כמו שאמרתי עשית צעד נבון

ואם זה יהיה במחיר של להשאר לבד בנתיים אז זה שווה זהו הרע במיעוטו , חברים נועדו אחד לשני ולא כולם נגד אחד ואם אתה חושב שאתה טוב מהם מכל הבחינות אז כדאי שתחפש אנשים שתואמים לרמתך ולא להתפשר על חברים בגלל ה"לבד".

 

[אפי היקרה]

ואני רוצה להגיד משהו אחר לגמרי

לגבי המעשה שעשית, לנתק את קשריך עם שלושת חבריך, זכותך המלאה, ואם הם באמת עצבנו אותך או שלא תרמו לך, סביר להניח שאם היית ממשיך בקשר, זה היה נגמר אף יותר גרוע מזה. הבעיה שלי היא אחרת: אתה לא ביישן, אתה מעריך את עצמך, אוהב להיות לבד, נראה טוב (ואף לא מצטנע ואומר שיותר מסביר), ועדיין אתה מודע לעובדה שאין לך הרבה חברים. סלח לי על שאני אולי אשמע רעה בפיסקאות הקרובות, אבל לדעתי אתה לא מספיק פתוח ואו סבלני לסביבה הקרובה. אתה מספר על אנשים שלא מעניינים אותך, על אנשים שלא ברמתך האינטלקטואלית וההומוריסטית, על חוסר החברים עוד מתקופת התיכון, ועל כך שהם לא מעשירים אותך. אם אין לך בעיה להיות לבד (וציינת את זה מספר פעמים) לשם מה לך חברים? לשם הappearance שיש לך חברים? כל אחד בוחר את חבריו לפי מה שהם נותנים לו, לפי מה שהוא יכול לתת להם בתמורה, ולפי הנאה מסוימת מחברתם. אתה לא מוצא כאלה, או שטרם מצאת, לשם מה לך חברים סתמיים? יש אנשים שיש להם חברים סתמיים למיליונים, והם סוג אחר של אנשים, כנראה, ממך. לא נשמע לי שתוכל לבלות בסתמיות תהומית עם אנשים, ותסלח לי על המילה, שאתה מרגיש נישא מהם. חברות היא גם לקבל אנשים כמו שהם ולדעת לתת מעצמך, בלי לבקר את חסרונותיהם הקבועים או לבדוק תדיר האם הם נותנים לך משהו והאם לא השתעממת מספיק. טוב לך ככה? מצויין. לא טוב לך? הסתכל ראשית על עצמך ואל תבחן כל הזמן את הסביבה. השינוי מתחיל מבפנים. ואגב, גם בגיל 30 פלוס, עם בני זוג או בלעדיהם, לכולנו יש חברים כאלה או אחרים. חלקם טובים מאוד, חלקם פחות, והיותנו מבוגרים ו/או במערכת יחסים, לא אמורה להשפיע על יכולתנו להיות חברים טובים, מתחשבים ונעימים.

 

[dana2909]

אומץ ידידי, אומץ!

הממ.. כל כך הרבה דברים קופצים לי מההודעה שלך, שאני לא יכולה לבחור ממה להתחיל. דבר ראשון: חברים שלך, האמנם? האם אתה רואה בהם חברים? כי ההגדרה שלי לחברים זה אנשים שאתה בוטח בהם, ונהנה במחיצתם. אתה מתאר פה מערכת יחסים של מספר אנשים שמבלים יחד מתוך הרגל. אין לכם שום ענין משותף, הם לא מעניינים אותך אתה מבודאי פחות מעניין אותם. נקודה למחשבה: אם כל כך לא אכפת לך מהם, איך זה שכל כך נעלבת מהם שאתה לא מדבר איתם? אתה "ברוגז"! אתה כל כך מ-ש-ו-ע-מ-ם מהם, שפשוט רע לך מזה! דבר שני: איך האוויר שם למעלה? תסלח לי אבל לא יכולתי להמלט מהמשפט הזה שלך.. מדובר באנשים שאני שם אותם בכיס הקטן מבחינת כל הפרמטרים:יופי,השכלה,מעמד,אופי,תעסוקה,וכו´ וכו´...לכן,מאנשים "לוזרים" כאלה,אין סיכוי שאחד כמוני ייפגע. איזו התנשאות! נכון, אתה מודה שהם לא חברים אמיתיים, אבל אני בטוחה שלא נעים להם להסתובב עם מישהו שמרגיש שהוא כל כך טוב מהם. וחכם מהם, ויותר יותר מהם. לך היה נעים להסתובב עם מישהו כמוך? דבר שלישי: אתה יכול? אמרת שכן.. אם היית רוצה היו לך 30 חברים, אז לך על זה. למרות שאני חושבת שאין לך מושג על מה אתה מדבר, ולמצוא חברים טובים זה בעיה גדולה מאד.. וזה דורש רצון והתמדה.. יש לך? דבר אחרון ונקודה למחשבה: אין אף בנאדם שהמצב הטכעי שלו זה להיות לבד. למה אתה לא נותן לאנשים להתקרב? למה אתה סוגר את עצמך עד כדי כך שהדרך היחידה להגיע אליך תהיה על ידי העלבה או פגיעה? אני מציעה לך אפשרות חדשה להיות: אפשרות של אומץ. להיות מספיק אמיץ בשביל להראות את האני האמיתי שלך, כי לא נראה לי שאתה עושה את זה. ואם תעשה את זה, יהיו לך המון חברים, ואמיתיים, כאלה שרוצים בטובתך ולא לפגוע בך.. כאלה שתוכל לבטוח בהם. ודרך אגב... חברים חדשים אפשר לרכוש גם בגיל 70, תחשוב על זה...

 

[dana2909]

אופס.. טכעי=טבעי

 

[מייקלאנגלו]

טוב--אז כמה הבהרות חשובות

בעקבות מה שכתבתם. ראשית,אני הבחור האחרון בעולם שמתנשא!!!! אני כותב עם סימני קריאה,כי זה הדבר הכי רחוק שמישהו יכול היה לאמר עליי! והאמת שזה קצת ביאס אותי לחשוב שאת ,דנה,חושבת עליי. אני אסביר בדיוק למה התכוונתי במשפט שכ"כ הרגיז אותך. כשזה קרה,הטאקל איתם (ושוב,זה לא רק בגלל העניין הזה.הם מעולם לא נחשבו לחברים טובים שלי במובן הרגשי.אבל הפעם זה כבר עיצבן אותי במיוחד),הרגשתי מאוד כעוס.לא פגוע ולא שום דבר בסיגנון הזה. אבל הרגשתי כעוס,הגעתי הביתה ומצב הרוח שלי היה קצת קודר. ואז תוך כדי זה שאני נזכר במקרה,שהיה לפני שבוע בערך, ---הגעתי למסקנה שהם אנשים שלא שווה בכלל שאני אתייחס אליהם! מכאן בא המשפט הזה. לא מתוך התנשאות. תפסתי את עצמי ואמרתי לעצמי "היי,לאנשים כאלה אתה נותן להוריד לך את הביטחון? לאנשים כאלה אתה נותן לקלקל לך את המצב רוח או את הדימוי העצמי שלך?? ואז התחלתי להגיד לעצמי (וזו עובדה) שאני שם אותם בכיס הקטן שלי. מבחינת יופי (מה לעשות,אני הרבה יותר יפה מהם) השכלה,עבודה,וכו´ וכו´... זה ממש לא נאמר מתוך התנשאות--אלא מתוך תגובת נגד למה שהם ניסו או מנסים לעשות לי. אז אני מקווה שהבהרתי את הנקודה הזו. לגביי מה שאפי אמרה--אולי אני סגור,ביישן וכו´,אבל זה אופי.אין מה לעשות. את רוצה שאני אספר לך כמה זוגות יש שהבעל אף פעם לא הראה רגשות,נפתח וכו´ וכו´?? ובכל זאת חיי הזוגיות הם נפלאים, ובכל זאת כן נמצאה אותה בחורה שכן נדלקת על בחורים מהסוג הזה. אבל,עניין הזוגיות לא רלוונטי לכאן. אני דיברתי על חברים בלבד. למה אני סגור? למה אני ביישן? למה אני ככה ולמה אני ככה--אני לא חושב שזה רלוונטי. להתחיל לספר לך על עצמי שאני עם חוש הומור? שאני מכיר אנשים שמאוד נהנים להיות בחברתי? (אפילו אותם אלה שציינתי ממקודם.האמיני לי. שאני ממש לא מתנשא? וכו´ וכו´... ולמה לא לקחת את זה מהכיוון שאני אציג עכשיו: אולי בגלל שאני כ"כ מצליח (לעומתם) אולי בגלל שיש לי הרבה יותר כסף מהם ואני לא מתעסק בבעיות כלכליות (הכל ביחס אליהם) אולי בגלל שאני נראה יפה יותר (לעומתם) אולי בגלל שבסה"כ טוב לי בחיים (כן כן טוב לי)-שוב--בהשוואה אליהם (הם די ממורמרים-בלי כל קשר אליי) אולי בגלל שיש לי משפחה אוהדת ומדהימה (וזה בטוח מאשר להם) אולי בגלל שהעבודה שלי נותנת לי סיפוק פי 100 מאשר העבודות שבהם הם עוסקים... אולי ואולי ואולי ואולי--אולי בגלל כל המירמור שלהם הם מתנהגים ככה?? ללא קשר להתנשאות?? למה את לא חושבת שהקנאה מעבירה אותם על דעתם?? למה היית חייבת למצוא אותי דפוק בכל הסיפור הזה?? מעניין אותי לדעת. אין לי בעיה לקבל את מה שאת אמרת.אבל,אני לא יכול להבין אותם.מצטער. ומישהי כתבה שאין מצב שבנאדם מתוכנת להיות לבד?? תגידי,יש חוקים לגביי זה? ואם אני אגיד לך שיש כאלה אנשים?אז ?זה חייב לנבוע מבעייה כלשהי? אולי ישנם כמה אנשים אמיתיים בעולם הזה,שמעדיפים להיות עם עצמם (לא לבד) מאשר להיות עם עוד 5 ח´ברה או חלק מ 10 ח´ברה רק בשביל הפרוטקול? ולגביי מה שכתבה אפי: לשם מה אני צריך חברים? איך בדיוק אני אמור לצאת לשתות בירה באיזה פאב? אם חשקה נפשי באיזו מסיבה? מה עליי לעשות? להגיע לבד? זה די פתאטי ומביך. אני יודע שחברים זה לא רק לבילויים,זה גם לרגש,לחיבוק,לחיזוקים ובלה בלה בלה בלה. אני יודע. אבל באמת ,הדיון הלך לכיוונים אחרים. לא זו היתה המטרה. אבל הייתי חייב להגיב (באריכות) להאשמות בדבר התנשאותי.

 

[מייקלאנגלו]

מה דעתכם על...

זה נכון שאנשים שהם ממורמרים,לא מרוצים מעצמם,מאורח חייהם,מעבודתם,מהדימוי שלהם וכו´ וכו´---הם אנשים שפחות מפרגנים? יותר שמחים לאידו של האחר? פחות שמחים לראות בנאדם אחר מצליח? אני לא שואל את זה לגביי. אני שואל את זה באופן כללי. זה נכון שאנשים מצליחנים,עם ביטחון עצמי,מבסוטים מהחיים (באופן יחסי כמובן-לכולם יש עליות וירידות) יותר מפרגנים?פחות זעופי פנים?יותר חברותיים? אני מתכוון אך ורק בהקשר לסביבתם הקרובה. אני מכיר כמה אנשים מהזן השני,שלאנשים שהם לא מכירים הם מגעילים,גסי רוח-ובשם התחרות ידרסו כל מי שעומד בדרכם. אבל לסביבתם הקרובה (משפחה,חברים,בני דודים,מכרים וכו´...הם כן יפרגנו,ישמחו בהצלחתם וכדו´. יש בזה משהו?

 

[שירה דיווידסון]

ובכן

ישנם אנשים שלמרות שבאופן אובייקטיבי הם משכמם ומעלה ויש להם הכל, הם לא מסוגלים לפרגן ותמיד נראה להם שהדשא של השכן ירוק יותר. ישנם אנשים שלמרות שלא תמיד הולך להם, הם מסתובבים עם חיוך על הפנים. זה עניין של אופי וחינוך. ובנוגע לבעיתך... אני, בניגוד לקודמי, אומרת לשמור על קשר עם אותם אנשים. אם היית מרגיש שהם פוגעים בך, מתסכלים אותך בכל צורה ומונעים ממך את הנאות החיים, אז הייתי אומרת להתנתק מהם. אבל נראה שזו צורת החברות שאתה מרוצה ממנה. אתה מעיד על עצמך כאחד שלא אוהב קשרי חברות קרובים, שלא מעוניין בידידות עמוקה וחברות מעבר לגבולות הדמיון. אתה מעוניין באנשים שתוכל לדבר איתם על הא ודא ולצאת לבלות איתם. אם אתה מעוניין בקשר שכזה, עליך לקבל אותו עם חסרונותיו. ובכל זאת אומר לך, שאנוכי מתקשה להאמין שמדובר בחברים שכל כך נחותים ממך. שכן למרות גילי הצעיר להחריד, כבר הספקתי לדעת ולגלות שמעטים הם האנשים שהם גם יפים, גם חכמים, גם מוצלחים, וגם וגם וגם וגם. ואילו אנשים שכאלו לרוב לא מסתובבים עם אנשים שכל כך נחותים מהם. אם הייתי אתה, הייתי בודקת מדוע אתה מרגיש כל כך מעל לחבריך, והאם באמת אין שום דבר שביכולתך להרוויח מקשר זה...

 

[dana2909]

דבר אחד בטוח עכשיו

אין לך מה לחפש עם החבר´ה האלה. מה שמפליא אותי, זה הצורך שלך להשוות את עצמך אליהם. רק רציתי להבהיר לך שמטרתי לא היתה לפגוע אלא מעט לנער..

אני קולטת ממך שאתה יודע טוב מאד מה אתה שווה, וטוב שכך. הסיבה שאמרתי שאני לא מאמינה שאף אדם נהנה להיות לבד היא אולי מהסיבה שזה מה שתמיד אמרתי על עצמי, עד שמצאתי את 3 חברותי הנפלאות, ומאז כמה שהיה לי טוב קודם, חיי השתפרו עשרות מונים. אין מה לעשות, האדם הוא חיה חברתית, ולמרות שאני הראשונה שתדבר בעד עצמאות והתבדלות מהכלל, אני לא כל כך מאמינה בהתבודדות. אני גם לא חושבת שאתה מאמין, כי אתה בכל זאת צריך מישהו להסתובב איתה, שמא מה תחשוב סביבתך על אדם שמבלא בפאב לבד (דרך אגב, זה לא כזה נורא, יש הרבה שעושים את זה ). אבל, תחשוב, אולי יש שם איזה 2-3 חבר´ה, שלא תחשוב שהאיי קיו שלך נופל רק מהסביבה שלך, ושלא תרגיש תחרותיות מהכיוון שלהם, ושתוכל לבלות איתם בפאב ולא רק בגלל עצם היותם מלווים, אלא בגלל שמה שיש להם להגיד לך פשוט מדבר אליך, ולא רק מאינטרס של לווי, אלא מעצם היותם שם.. זה בכלל אפשרי בעיניך?

 

[nutmeg]

יש לי הרגשה

שהדרך בה אתה מגדיר "חברים" היא מעט שונה מהמקובל. שלא תבין אותי לא נכון, אין דרך אחת "נכונה" להגדיר חברות, אבל על מנת לדעת משהו על עצמך ועל הבחירות החברתיות שאתה עושה בעולם, חשוב לדעת מהן התפיסות שלך. האם תהיה מוכן להגיד לי מהם "חברים" בעיניך? בלי קלישאות ובלי "אומרים ש..." מה בתפיסה שלך אתה מחשיב כחברות. אחרי שאבין את זה אולי אוכל להגיד משהו על דרכי הפעולה שבחרת, או על הבחירות החברתיות שלך באופן יותר כללי. כל מה שאגיד עכשיו יהיה על פי הדרך בא אני מבינה חברות, שאולי לא עולה בקנה אחד עם איך שאתה מבין חברות ואז הכל יוצא קצת על העוקם. אתה מרשה לי להיות חצופה ולשאול עוד משהו? אם לא קשה לך, אחרי שתגדיר "חברות" נסה להגדיר מהי "אינטימיות" בעיניך. אתה לא חייב, אבל ההגדרות קשורות - ואם אתה רוצה גם לשמוע את מה שיש לי להגיד, נסה להגדיר, OK? שוב - לא חובה!

 

[מייקלאנגלו]

מהי חברות??? ביקשת שאגדיר..

חברות מבחינתי זו מערכת יחסים שיש בין שני אנשים שהיא נטולת צביעות! נטולת צביעות! נטולת צביעות!...נקודה. נטולת קנאה. נטולת קנאה.נקודה. ברגע שיש קנאה או צביעות במערכת של שני אנשים-זו אינה חברות מבחינתי. אין לי בעיה שיהיה אינטרס משותף של השניים (בינינו,רוב החברויות הן כאלה--ואני לא בא לתקן את העולם.שיהיה),אבל קנאה,צרות עין,רכילות מאחוריי הגב,צביעות---ברגע שקיימים הדברים האלה זו כבר לא חברות. מה זה אינטימיות?? שאלה טובה. כל אחד מגדיר אינטימיות בצורה אחרת.אין תמימות דעים להגדרת אינטימיות. יש קשר למה שכתבתי בין הח´ברה האלה לאינטימיות?

 

[nutmeg]

שמת לב

שהגדרת חברות על ידי כך שאמרת מה אתה לא רוצה שיהיה בה ולא על ידי מה כן? שמת לב שבאינטימיות אתה מוכן לקבל את העובדה שכל אחד מגדיר או מבין קצת אחרת אבל בחברות לא כל כך? ולא, אין קשר בין החברים הספציפיים הללו שלך לבין אינטימיות, אבל יש קשר הדוק בין היכולת להיות באינטימיות לבין מיומנויות חברתיות. כלומר, מה שאני מנסה להגיד הוא שגם לך היה חלק בבחירת החברים הללו דווקא. לא "סתם" נדבקתם אחד לשני. היית מוכן לסבול את נוכחותם וצביעותם עד כה כי באיזשהו מקום זה נוח. לא נעים אבל נוח... כי אם לא היתה צביעות היתה חייבת להיות מידה מסויימת של אינטימיות (ouch!). ובקשר לקנאה - איך אפשר לבקש מערכת יחסים "נטולת קנאה"? קנאה זה רגש לגיטימי, אחד מיני רבים בקשת הרגשות האנושיים. השאלה היא איך מתמודדים עמה, לא איך מעלימים אותה!

 

[מייקלאנגלו]

שמתי לב

שמתי לב שאמרתי מה אני לא!! רוצה שיהיה בה.....ולא אמרתי מה כן. אבל הנחתי שאתה חכם ושתבין שאין לי בקשות כ"כ גדולות .לכן,העדפתי לרשום בסה"כ את שני הלאווים שלי מאשר להתחיל לפרט לך ברשימה ארוכה מה כן. לא היתה לכך כוונה של "אנטי" או משהו שמעיד על ראיית החיים שלי. פשוט היה יותר קל לי לאמר מה לא מאשר מה כן.

 

[מייקלאנגלו]

בטעות התייחסתי אליך כזכר.קבלי תיקון

 

[nutmeg]

אתה יודע מה?

מזמן לא חשבו שאני טפשה... או גבר... אבל לא נורא. חוויות. בדיוק ההנחות המוקדמות שעשית אודותי - שאני חכמה, או שכבר אבין לבד שאין לך בקשות גדולות - היא היא בלליבה של הבעייה. א) אולי באמת אני טפשה? ב) מה אני כבר יודעת למה אתה מתכוות ב"בקשות גדולות" ? אולי משהו שאתה מחשיב כבקשה קטנה, אצלי זה לא כך? אפילו בקשתך הקטנה למע´ יחסים נטולת קנאה נקראתה לי משימה בלתי אפשרית (שלא לומר לא מציאותית)... ככה זה בקשר ובמערכות יחסים. רצוי לא להניח מראש שתפיסת העולם שלך ברורה כבר לשני בלי שתטרח להגיד אותה. ולמרות שברור לי שקל יותר להגיד "מה לא" (כי הרשימה יותר קצרה), עדיין חשוב ביותר להגיד "מה כן" ולו רק בשל העובדה שרק ככה אפשר באמת להכיר אותך ואת תפיסת עולמך. ולא, לא חשבתי שאתה "אנטי" שאלתי אם "שמת לב" שהגדרת מה לא על מנת להפנות את לבך לכך שאני דווקא רציתי לשמוע את תפיסת עולמך ולא רק לשמוע את הלאוים. גם עכשיו אחרי כל חלופת המילים הללו, עדיין אין לי מושג מה אתה רוצה בקשר ומה חשוב לך שכן יתרחש שם. ככה לא בונים מדינה

יום טוב שיהיה לך!

 

[מייקלאנגלו]

כן,אני רוצה לקרוא את תגובתך.מחכה

 

[אפי היקרה]

אוקי. אתה לא מתנשא

<מחפשת בהודעתך את מה שרציתי להגיב עליו>. אה, כן. איני מאשימה לא אותך ולא את חבריך. סביר להניח שמיצית את חברותך איתם ואתה כעת תוהה האם לחפש חברים חדשים לשם הבילוי, או שמא להסתדר לבד, והאם זה כה נורא להסתובב עם אנשים לשם החברה בלבד. אז לא, אין בעיה עם זה, לדעתי, רק שחבל הוא לי שאינך מוצא אנשים שכן יתאימו לסטטוס החברתי/העבודתי/ההומורי/והמראי שלך. אני עדיין דבקה בדעתי שבלי קשר לסגירותך (שהיא מובנת, מקובלת והגיונית) אתה עדיין אינך מוכן לתת צ´אנס לאנשים שאולי יפתיעו אותך, למרות שאינם משתייכים במבט ראשוני למה שאתה מחפש (ואני לא מדברת על שלושת המוסקטרים שהועפו אחר כבוד מחייך). חבל לי שאתה מפרש כל הערה כקנאה או כהשוואת ססטוסים בינך ובין חבריך. בהחלט יכול להיות שהטרויקה האחרונה (השלושה ההם) אכן קינאו, וייתכן שטרם נפלת על חברים שמצבך הפיננסי, מראך המצודד וחיי המשפחה השמחים שלך אינם נושא לקנאה עבורם, ומבחינתי, אלמנט הקנאה - ברגע שהוא נכנס לחישובים חבריים - כנראה שהחברות נמצאת במשבר כלשהו - אבל זה לא לעכשיו. לי, ספציפית, אין שום בעיה עם היותך לבד. להיות לבד זה נחמד לעיתים, אבל אתה בעצמך תהית בקול רם האם זה בסדר ואיך עתה תוכל לצאת לבלות בגפך. משמעות היותך נטול חברים היא גם העובדה שאין לך עם מי לצאת. עובדה. וגם לא הייתי מאחלת לך רק חברים כאלה. איני מדברת על עשרות ידידיי נפש, אבל לא טוב היות האדם לגמרי לבדו, אפילו בלי חבר אחד של אמת. זו דעתי, אנא הרגני בסוף ההודעה. ודווקא לא נדמה לי שאתה סגור כפי שאתה מציג - עובדה שאתה מסוגל לדבר על כך במימד הוירטואלי הזה, כך שיש לך מן הסתם מה להגיד גם בעולם המציאותי שסובב אותנו. אין לי בעיה עם בטחון עצמי והכרה עצמית גבוהה, אבל אנא קח בחשבון שגם בשביל למצוא חברים סתמיים לבילוי קליל בפאב צריך להיות בעל יכולת שיתוף קלילה, המנעות מביקורת על כל צעד ושעל, ואי חיפוש קנאה סמויה בכל אמירה שנזרקת לחלל האוויר.

 

[voguemaster]

תשמע

אתה נשמע יותר כמי שמנסה לשכנע את עצמו מאשר את האחרים, ואתה ממשיך בזה גם בהודעה הזו שלך. עוד פעם אתה מנסה להתחמק ולהראות שאתה הוא הצודק, הנכון והטוב, בעוד שכל אחד מלבדך הוא לא בסדר, לא לרמתך, וכו´... דבר אחד שתפס את העין שלי הוא הדבר הבא: "איך בדיוק אני אמור לצאת לשתות בירה באיזה פאב? אם חשקה נפשי באיזו מסיבה? מה עליי לעשות? להגיע לבד? זה די פתאטי ומביך" קודם כל, למה זה פתטי ? למה זה מביך ?? תסלח לי, איפה הביטחון העצמי הגבוה שלך עכשיו ??? פתאום אתה צריך חברים, פתאום אתה מרגיש שלהגיע למסיבה/דיסקוטק/פאב/אחר לבד זה פתטי ? אני בטוח שהתכוונת פתטי בעיניי אחרים שרואים אותך לבד לא ? אז זהו, שזה לא פתטי, זה לא מביך בכלל ושום דבר כזה. אני עושה את זה לבד מדי פעם גם כן. מרגיש פתטי ? לאא... ממש לא. והדבר הזה רק מעלה בי את הרעיון שאתה לא מרגיש כ"כ נוח להיות לבד. אני מסכים שיש אנשים שאוהבים להתבודד, אבל עד כמה שניתן לקבוע ממחקרים ומהסתכלות, זה לא בריא לחיה הזו שנקראת "אדם".