בעיות

[עדי62]

בעיות

אני אמא שמאוד לא מקבלת את העובדה שהבת שלי הפכה להיות לסבית אני גיליתי זאת לפני חצי שנה ולא היא גילתה לי אני עליתי על זה וזה מאוד מפריע לי בעקבות הגילוי היא עזבה את הבית וגרה כרגע במרכז הארץ אני לא מעוניינת להכיר את הבת זוג שלה . זה מאוד קשה לי אני לא נרדמת בלילות התפקוד היומיומי עם המחשבות על כל הנושא מאוד קשה לי ההיתי רוצה עזרה בנושא איך להתמודד עם הבעייה בכלל.

 

[גאה בגליל]

אמא יקרה-זה שאת דואגת ולא נרדמת בלילות,

רק מחזק את העובדה שאת אכן אוהבת את בתך ודואגת ורוצה בטובתה! 04-8327702 זה מס הטלפון שאליו תוכלי להתקשר בשעות הערב ולשוחח עם אמא שחוותה את התהליך של קבלה, לא פשוט-!! אבל אפשרי, את רק צריכה לזכור שזו הבת שלך ושאת אוהבת אותה ורוצה בטובתה ! למרות הקושי לקבל את העובדה שיש לה בת זוג ולא בן זוג, שיהיה בהצלחה !!

 

[marik]

הי

רק חשוב לי לציין כמה דברים... הבת שלך לא "הפכה" ללסבית. אי אפשר לההיהפך להומו או לסבית. נולדים ככה. זה לא באשמתכם, ההורים. אתם לא אשמים. אין לכם חלק בזה. היא לא סיפרה כי היא דאגה ופחדה. אבל גילית.... יש לך 2 אפשרויות עכשיו - או לקבל ולאהוב ולחבק. לתמוך ואז את בעצמך תירגעי, וגם לא תאבדי את בתך. או הדרך השניה, להמשיך לסבול, ובשלב כלשהו גם לאבד מהבריאות שלך, וגם לאבד אותה. ובננו, מה את מצפה? שהיא תקום בבוקר ותגיד: "ווי אני כבר לא לסבית"?? זה לא יקרה. אז מה את רוצה? שהיא תשקר לך? שתמשיך לחיות עם בת זוג אבל תספר לך שיש לה חבר? או שיותר גרוע מזה - שבאמת יהיה לה חבר והיא תסבול כל החיים ולא תהיה מאושרת? הטבע החליט - אל תפריעי לטבע לעשות את שלו... רק בדרך הטבע כולם יצאו מרוצים. אגב, בת כמה הבת שלך?

 

[טליאמתי]

היי עדי. מצטערת על האיחור בתגובה. הרבה זמן

לא הייתי כאן ולוקח זמן להתעדכן. מחבקת חיבוק גדול.

הסיפור הזה בהחלט לא פשוט. למושג הורים יש פאן קשה של ציפיה מהילד, מה שאנחנו רוצים ומקווים שיהיה ולעומת הציפיה עומד הילד עצמו. מה שהוא, מה שהוא הופך להיות בעזרת החינוך שלנו, הסביבה וכו'. עדי יקרה. את ה'מה' שבתך (לסבית) אין לך אפשרות לשנות. זו היא. אל תנסי. חשבי על זה כך: היית רוצה שינסו לשנות אותך? את המהות שלך? יגידו לך: 'עדי, מעתה אינך סטרייטית. את לסבית. כי ככה מתאים לנו. כי ככה נוח לחברה יותר. כי ככה לא נתבייש בך. מייד! היי לסבית, עדי'. והתשובה, אני מניחה, היא 'בשום פנים' ולמה? 'כי אני לא לסבית.'. זו התשובה שלי, עדי. העמידי את עצמך במקומה של בתך. לך ולאיש אין אפשרות לשנות אותה וטוב שכך. מה שנשאר זה לשנות את הגישה וזה כמובן לא פשוט. אבל בהחלט אפשרי. האמיני לי. הייתי שם. הפוך על הפוך אבל בדיוק בנקודת ה'גישה' הכואבת. אם את רוצה את דעתי הרי שהכל בידיך: שבי אתה. דברו. גם אם קשה. גם אם כשאת אתה את רואה בדמיונך תמונות לא כל כך נעימות (בעיניך), גם אם בהתחלה תרגישי אילוץ בשיחה. עכשיו הזמן לגשר כי, כמו שכולנו יודעים, ככל שעובר הזמן קשה יותר לעשות את הצעד הראשון. חבל לאבד ילד בכלל ויותר מזה, בגלל דבר שפשוט לא קשור אליך. את בטוחה שזה מה שאת רוצה? את כל כך בטוחה שלבתך לא מגיעה זוגיות מאושרת? שלא מגיע לה אושר גם בלי זוגיות? עם עצמה? עם ההכרה שאמא מקבלת אותה כמו שהיא? כאם ל-4 ילדים, אני חושבת שהתשובה ידועה לי. עדי, עכשיו זה הזמן. אל תחכי. לכי אליה. חבקי אותה. זה כל מה שהיא רוצה והאמת? נדמה לי שזה כל מה שאת זקוקה לו. חיבוק גדול ממישהי שאוהבת אותך. וזו היא, המישהי הזו.

 

[lost in dreams]

תגובה ממי שנמצאת בצד השני...

שלום לך, אני רוצה לומר לך כמה דברים בתור אחת שנמצאת בצד השני של המתרס- אני חיה עם בת זוג ואמא שלי לא מוכנה להכיר בזה ולקבל את זה. את תעשי את טעות חייך אם תרחיקי את הבת שלך ממך. אני יכולה להגיד לך שבסיפור האישי שלי- היחס של אמא שלי הרחיק אותה ממני בצורה נוראית ואני חושבת שאני לעולם לא אסלח לה על הגיהינום שהיא העבירה ומעבירה אותי. לא מתוך נטירת טינה, אלא מתוך כאב עצום וצלקות נפשיות שקשה לי להאמין שיירפאו אי פעם. אני יודעת שהגילוי הזה הוא דבר לא פשוט בכלל וקשה מאוד ללמוד לקבל את זה ולחיות עם זה בשלום. אבל רק תחשבי על המחיר שתצטרכי לשלם אם לא תהיי מוכנה לקבל את זה. קחי את הדברים בפרופורציות. יש דברים איומים בעולם. הרבה יותר מילדה שאוהבת ומאושרת ורוצה לחיות עם עצמה בשלום. תמצאי את דרך ההתמודדות שמתאימה לך ולה. אם זה בטיפול פסיכולוגי, אם זה בקבוצות תמיכה, אם זה פשוט בלדבר איתה כמה שיותר. רק אל תתרחקי ממנה ותרחיקי אותה ממך. מהניסיון שלי- זה יוביל אתכם למקומות לא טובים שאין חזרה מהם. אני לא יודעת מה בדיוק הסיפור שלכן, אבל מהיום שאני סיפרתי לאמא שלי פשוט איבדתי את הרצון לחיות. אני חיה כמו מת- מהלך ורק מחכה ליום שאמות. לחיות בידיעה שאת גורמת סבל למישהו כל כך קרוב אליך ולדעת שאת מאכזבת את כולם זה משהו שנורא קשה לחיות איתו. במיוחד בגיל ובשלב שהבת שלך נמצאת בו כרגע. בהצלחה לשתיכן. את מוזמנת לפנות אלי בכל דרך שתבחרי אם תרצי לדבר. עדי