בשימחה זה יקל עלי מאוד
זה התחיל שעוד אני ובעלי הינו חברים, תמיד רצתה לדעת הכל בצורהמ אוד מאוד חטטנית עלי ועל משפחתי ברגע ששמעה שאין לי אמא מיהרה "לתפוס"את מקומה, עבורי זה היה יכול להיות נהדר אילו היתה רוכשת את ליבי בצורה הנכונה, אבל תמיד היא עשתה הכל הפוך היתחתנו, זה היה אמור להיות רגעקסום בחיים אבל החתונה וההכנות במיוחד היו סיוט אחד גדול התערבה, הגיע לכל מפגש עבור החתונה, קבעה מה ואיך ניכנס לחופה מה יאכלו וכל הבלאגן, אני בטיפשותי נתתי לדברים לזרום, אהבתי ורציתי את בעלי חשוב לציין שלאורך כל הדרך היא פגעה וגם אם לא בכוונה אבל היא פגעה תמיד הייתי צריכה לשתוק אבל לה היה מותר תמיד אבל תמיד להגיד את כל מה שרק בא לה, גם לבעל כמובן יש יד בדבר כי הוא היה צריך לעצור אותה ממזמן ילדתי, מה יכול להיות יותר טוב מעזרה אבל העזרה שלה זה דבר מעיק, היא ישבה לי כאן יום שלם בבית מ8 בבוקר ועד חצות מסתכלת בארונות מטבח לא ניאה לה אז היא מסדרת, התמונה על הקיר לא במקום הנכון, היא משנה מקום אני רוחצת את התינוקת בצורה שלא ניראת לה אז היא מיד צועקת לאאאאאאאאאא תיזהרי, זה מעיק וזה מוסיף לחוססר ביטחון שכבר יש לך ושלא לדבר על ההורמונים לאחר לידה... בחרתי להניק, היתה מטפטפת לבעלי שהתינוק ניראה לא טוב והוא רעב כי חלב אם לא מספק (אין לה נסיון בהנקה) מגיעה אליהם הביתה, אפילו לא טורחת להגיד שלום, קוראת לכולם לשולחן ורק לי לא, מדברת ומפנה גב אלי בכוונה תחילה כאילו אני לא נימצאת בגלל שלא הסכמתי להוציא ילד בן שבועיים מהבית לארוחת יום שישי ועוד ועוד ועוד....זה ככה קצת על קצה המזלג אני לא נסיכה ולא מצפה ליחס מועדף אבל החטטנות וההתעלמות ממני זה משהוא שלא אמור לקרואת
