בעיות ריכוז - עצה

[ניתמר]

בעיות ריכוז - עצה

בגלל שבתי בת השנתיים וארבע נולדה פגית אנחנו בהמון מעקבים ובדיקות ( זה טוב מחד, אך עם זאת גם מלחיץ). השבוע הרופאה ההתפתחותית אמרה שנראה לה שהיא מוסחת מהר ויכולת הריכוז שלה נמוכה. היא אמרה את זה לאחר שעשינו כל מה שביקשה עם הקוביות ( בונים מגדל, מכניסים לקופפסא)ו. בתי מאוד נהנתה ורצתה להמשיך עם הקוביות, אבל היא חטפה לה אותם ורצתה תשענה לה לשאלה מי מהריבועים שהיא מחזיקה ביד גדול או קטן. שאלה תיאורטית גרידה. תמר סירבה והחלה לדבר על התמונה של החתול שעל הקיר. מכאן, התחילה הביקורת. אח"כ היא היתה צריכה להשלים פאזל ועשתה זאת אך ביד קצת קשה ואח"כ סרבה לצייר עיגולים מושלמים וקווים ישרים כמו שבקשה הרופאה, ואפילו בסוף סרבה לשרבט כמו שהיא יודעת , והפעם נראה לי כי היא לא אהבה את הצבע היחיד שהיה לרופאה: שחור!! מכאן קיבלנו על הראש... הבדיקה היתה בצהרים שעה קשה לכל הדיעות אך עם זאת היא אכן שקפה מספר התנהגויות שאני מתמודדת איתן: מוסחת מהר, לא מקפידה לסיים פעילות שהתחילה, קושי בהרכבת פאזלים, רעש ובלאגן מלחיצים אותה ( כשנכנסת לגן הילדים והוא לא מאורגן היא מסתגרת). השאלה מה עושים כדי לשפר ריכוז ולגרום לה לסיים מטלות בצורה יסודית. האמת שהקשיים שאני רואה אצלה הם גם דברים שקיימים אצלי כך שברור לי שיהיה לי קשה לשפר את זה אצלה... כדאי לחכות לריפוי בעיסוק? להפעיל אותה בבית?

 

[דליה.ד]

בעיות ריכוז - נסיון לעיצה

נכון שילדים שנולדו פגים נמצאים בקבוצת סיכון ללקות בבעיות קשב וריכוז, וצריך וחשוב לעקוב אחר הילדה ולראות איך היא מתפתחת. חשוב לשמוע מהגננת איך היא מקשיבה לסיפור, מה המיומנויות השפתיות שלה, האם היא מוסחת בקלות בגן? הם היא קופצת מנושא לנושא? נכון שהילדונת מאוד צעירה, ובגיל הזה מוסחות וקפיצה מנושא לנושא הם עדיין בתחום הנורמה, פשוט בשל היותה פגה בעבר היא עלולה ללקות בזה. הפרעת קשב לא מאבחנים ביום אחד, אלא אוספים עדויות מכל הגורמים המטפלים בילדה ואז עושים אבחנה מבדלת. בדרך כלל אבחנה כזאת נעשית ע"י נוירולוג ילדים ו/או פסיכיאטר ילדים ולא ע"י רופא התפתחותי. רופא התפתחותי - באם הוא חושד בהפרעת קשב - צריך להפנות לנוירולוג ילדים. בגיל צעיר הטיפול הוא, בדרך כלל חינוכי (למרות שיש מקרים בהם יהיה טיפול תרופתי בנוסף לחינוכי). ריפוי בעיסוק יהיה חלק ממערך טיפולי. אני ממליצה על סדר יום קבוע מאורגן ומובנה לילדה. כאשר הגננת מידעת אותה מה הולך לקרות ומזכירה לה. כמו כן לעשות "מודלינג" להתנהגות המצופה ממנה, הבניית הפעילויות בגן כך שהיא תוכל להתארגן. קיצור זמן הפעילות עבורה, בזמן הקראת סיפור - רצוי שתשב לילד הגננת שזו יכולה להניח יד על הברך או הכתף ולעזור לה ל"חזור" לנושא. אני ממליצה מאוד על עסוי עמוק בבוקר, שמאוד מסייע לילדים עם קשיים. להוריד את רמת הפאזלים לרמת הצלחה, להקריא לה סיפורים קצרים יותר וכו'. ובבית...את צריכה להיות אמא שלה ולא מורה שלה (וזו רק דעתי!). את בהחלט מוזמנת לפורום שלי לשאול ולהתייעץ, יש שם הורים לילדים עם קשיים כמו של בתך. פורום מספר 201

 

[לאה_מ]

דליה נתנה את הפן המקצועי.

אני אתן את הפן האישי, תוך הדגשה, כמובן, שההתייחסות שלי מתייחסת לילד הפרטי שלי - אני לא מכירה אותך או את בתך, ויתכן שדברים אצלכן שונים. אורי בן שנתיים ושלושה חודשים (בערך בגילה של תמר). אני יכולה לשער, שאם יתנו לו לשחק בקוביות, הוא לא ישמח להפסיק את המשחק כדי לענות על שאלה תיאורטית. למיטב ידיעתי הוא לא מצייר קווים ישרים או עיגולים מושלמים - הוא משרבט, ולפי מה שאני רואה סביבי, זה בהחלט סביר ונורמלי לגילו. פאזלים הוא מרכיב כאלה של חלק אחד בלבד, וגם כך לעתים הוא מתקשה מעט להכניס את החלק למקום. הוא נוטה למלא בשמחה אחרי הוראות, אבל לא תמיד אפשר לבנות על זה. לפעמים פשוט לא בא לו. אני לא חושבת שהוא מוסח מהר יותר מבני גילו, אני לא חושבת שסביר לצפות מבן שנתיים ורבע שיקפיד לסיים פעילות שהתחיל, לא נראה לי שיש לו קושי בהרכבת פאזלים, ואני לא מאמינה שאפשר להגדיר ילד בן שנתיים כ"יסודי" - זו הגדרה שמנוגדת לחלוטין לגיל שכולו חקר ופליאה וגילויים וסקרנות. יחד עם זאת - הוא מאד מאד אוהב ספרים וסיפורים, ויכול לשבת דקות ארוכות מאד ולהאזין לסיפור, הוא מסוגל לצפות (למורת רוחי

) בסרט של דיסני באורך מלא, הוא בונה רכבות ובתים בדופלו, הוא עושה שיירה מכל המכוניות שיש בסלסלת המכוניות שלו, הוא מניק את הבובות שלו, הוא משחק עם אחיו ואחותו הגדולים במשחקים בהחלט מובנים, ובקיצור - הוא נראה לי ילד נורמלי לחלוטין וחף מכל בעיית קשב וריכוז. האם באמת הוא כל כך שונה מתמר?

 

[1אילת2]

את בוודאי מתלוצצת.

אם לי היו חוטפים משהו מהיד ועוד שואלים אותי שאלות טפשיות הייתי ממש מתעצבנת. בתך לא רצתה להעליב את הרופאה ועברה לדבר עם החתול. זה מעיד על התפתחות תקינה. לגבי הפאזל אני מצרפת כאן דף סרוק מתוך ספרה של מרים סטופארד "לדעת את ילדך שמדבר על פאזלים. על הציורים אצטט מאותו ספר, מפרק "הפעלת הידיים" המדבר על גיל 4 (ארבע!): "הילד יכול להעתיק פיה מעגל, אם תראו לו כיצד, הו יכול להעתיק גם שני קווים ישרים הנפגשים בנקודה מסוימת, אם כי לא באופן מושלם". דעתו של ילד בן שנתים וחצי מוסחת מהר. זה מעיד על התפתחות תקינה. אם הייתי רואה ילד בגיל כזה מבצע מטלה של חצי שעה בלי הפסקה הייתי מתחילה לתהות מה פה לא בסדר. הדבר ביחיד שמעט מתמיה הוא ההתסגרות שלה בשעת רעש ובלאגן. ייתכן וזה קשורל אופיה וייתכן שזה קשור לפגות. אפשר להתמודד עם זה לאט ואפשר לחכות עם הגן עוד שנה או שנתיים או שלוש. את יכולה לקחת אותה למרפאה בעיסוק. אם היא טובה, הילדה תהנה. אבל- שום דבר ממה שתארת לא מדליק אצלי נרה אדומה. יש לי שני ילדים בגיל ילדתך וגם הם היו נכשלים אצל הרופאה שלכם (הם לא היו פגים!) עבדתי עם מספיק ילדים פגועים כדי לזהות פגיעות. גדלי אותה באהבה.

 

[ניתמר]

מה עושה מרפאה בעיסוק שלא עושים

בבית? האמת שהרופאה היציעה שאם עוד שנה כשניפגש לא יהיה שיפור יתכן ותציע מרפאה בעיסוק. תמר נראית לי ממש על הכיפאק ובכלל לא רחוקה מהתיאור של אורי ( למעט הרכבות מדופלו) ואת האחות של טיפת חלב היא ממש אכלה בלי מלח : שעות הבוקר, ואחות נחמדה עם צעצועים מגרים הובילו להצלחות. אבל אצלי סף הרגישות נמוך ואני תמיד מסתובבת עם תחושה שהאינטואיציה האמהית שלי לוקה בחסר...ולכן "נתלית באילנות גבוהים" ממקום שמה שלא יועיל לא יזיק.

 

[לאה_מ]

מרפאה בעיסוק זה מאד נחמד.

אנחנו הולכים עם עומר בגלל בעיות בתיאום תנועה וחוזק בחגורת כתפיים, והוא מאד אוהב את זה. כמובן, זה גם עוזר לו והכתיבה שלו מאד השתפרה מאז שהתחלנו את הטיפול. אבל אין שום סיבה ללכת כשלא צריכים...