אומגה 3, זיכרון, ונסיוני האישי
אומגה 3 הן חומצות שומן רב-לא רוויות (יש שומן רווי, שומן חד-לא רווי, ושומן רב-לא רווי)
חיוניות לגוף. משמע, כשהגוף תיכנן את עצמו, הוא בנה על כך שאומגה 3 תהיה זמינה לו. בתפריט המערבי ממנו כולנו אוכלים, יש מעט מאוד אומגה 3. הגוף משתמש בחומצות שומן רב-לא רוויות אחרות כדי להחליף את התפקידים אליהם מיועדת אומגה 3. חומצות שומן אלו פחות גמישות ובעלי איכויות ואורך חיים פחות טוב/שונה מאומגה 3. התוצאה היא תאים פחות טובים, המתפקדים פחות טוב ומתעייפים יותר מהר, אותם צריך לתקן יותר, ואורך חייהם קצר. או בניסוח אחר - מערכת יותר יקרה ופחות יעילה. כשמתספים באומגה 3, לא מביאים את הגוף אל מעבר למצב האידיאלי שלו (כמו למשל בתיסוף בקריאטין), אלא למעשה רק
מחזירים אותו לאיפה שהוא היה אמור להיות. אומגה 3 משפיעה על בריאות תאי לב, תאי עור, רגישות לאינסולין ולפטין (לאנשים רזים טבעית יש רגישות גבוהה להורמונים אלו), זיכרון (בבריטניה אומגה 3 זה הטיפול הרשמי הראשון נגד בעיות קשב וריכוז), מצב רוח, ועוד. לוקח זמן עד שמתחילים להרגיש את השפעות האומגה 3, שכן לוקח זמן לגוף לשלב את חומצות השומן אל תוך המערכת (כחלק מתהליך התחזוקה והתחלוף המתמשכים בגוף). חודשיים-שלושה לאחר שהתחלתי עצמי לתסף באומגה 3, התחלתי לבלוע ספרים כמו מטורף. בהחלט ישנה השפעה על הזיכרון ובהחלט ראוי שאתה, וכל בנאדם אחר בלי קשר למצב זכרונו, ידאג לצריכה מספקת של אומגה 3. הכמות המומלצת היא 1 ג' *נטו* של אומגה 3, שזה אומר 3-4 קפסולות של 1 ג' שמן דגים ליום (בריכוז של 12% ו-18% משתי חומצות השומן של אומגה 3. ישנה עוד צורה לאומגה 3, אבל זה כבר דיון לפורום תזונה). אבל, בלי קשר, זיכרון גם קשור מאוד להמון דברים אחרים. אחד מהם הוא תחושת ה'דחיפות' שלך. שמתי לב לזה על עצמי, כשאני מתנהל בחיי עם תחושת לחץ מתון וכרוני שתמיד נמצא שם, מן תחושת דחיפות ותחרותיות (לא תחרויות שמגיעה מאתגר מלהיב, אלא שמגיעה ממצב חשיבה כרוני וקבוע של "מהר מהר, צריך להספיק לפני שנפספס את ההזדמנות), יכול מאוד להשפיע על הזיכרון. ככל שאני רגוע יותר ו'מושרש' יותר לעצמי, ככה הזיכרון שלי פועל מהר יותר ובקלות יותר. ככל שאני דואג יותר לכל העולם ואחותו, ו"מנסה להסתכל בו-זמנית ל-6 כיוונים שונים", הזיכרון מבולבול ומותש יותר ופועל פחות טוב. לא בגלל שאני עושה בו 'שימוש יתר' אלא בגלל שאני לחוץ. כשאתה מפעיל לחץ על דברים (לחץ פיזי על הגוף, לחץ מנטלי על התודעה, וכו), דברים צריכים לגייס כוח משלהם כדי לפעול תחת התנגדות הלחץ. זה אומר שהכל פועל תחת חיכוך. איטי יותר, ומעייף יותר. ואם זה מצב כרוני, קל לדמיין איך הזיכרון יכול להיות מאוד 'לא שמיש'. אם אכן אתה מוצא שחייך לחוצים, תתחיל לתרגל הרפיה ורגיעה. הרבה פעמים מדובר במתח לא מודע. מתח ש*נוח* לך איתו, ואם באופן פלא תלחץ על כפתור שיעלים אותו, אתה תחוש חסר הגנה ותתמלא חרדות. באופן פרדוקסלי. עליך לקבל את זה ולחכות עד שתתרגל לחיות את היום יום מבלי להיות מוכן למלחמה כל הזמן. זה מה שאוכל לחלוק מנסיוני האישי, למידה ונסיבות מצבך נושאות דמיון. אם אתה בנאדם לחלוטין רגוע ושליו שמגיע בכל מדיטצית אחה"צ אז כנראה שזו לא הסיבה
