בעיות בעיות בעיות!!!
שלום לכולם. אני בן בכור (23) למשפחה חד הורית מבאר שבע. יש לי אחות (20) ואח (16). איבדנו את אבינו לפני כ- 10 שנים שהלך לעולמו בפיתאומיות.... מאז... רק בלאגן.... אתם מבינים ... אבא שלי היה המחנך בבית, בעל היד הנוקשה יותר, ואמא הייתה תמיד המלטפת והרחמנית שבינהם. דבר שיצר איזון מסויים בחינוך הילדים בבית ובמיוחד בחינוך שלי כי אני הספקתי לספוג הכי הרבה ולהפוך לאדם עם ערכים כפי שרצו שיהיו לי... אבל אחותי ואחי... אלוהים ישמור... אמא מאז רק מפנקת, לא מענישה ולא כלום. ומעדיפה שאני לא אתערב בנושא החינוך והאמת שאני מצדיק אותה... אבל אני אומר לכם בכנות שהם "משתינים עליה בקשת"... אני לא יודע מה לעשות כל פיפס שלהם נתפס כקדוש ואמא ישר נענית... הם מנצלים אותה ומשחקים לה כל הזמן על המצפון. היא כאילו במצב של הכחשה... היא מודעת למצב אך ממשיכה בשלה...והם ... ממשיכים לחגוג... הם יודעים שאני הגורם היחיד שמסוגל לפוצץ להם את המסיבה אז הם מתנכלים לי ועוקצים בכל הזדמנות. אני מתעלם ... יש לי מספיק דברים משלי לעשות מאשר לבזבז את הזמן שלי בלהיפגע מהם .. אבל בכל זאת זה מכאיב איפשהו... כרגע אני לא מדבר עם שניהם... נוצר מצב בבית של תהו ובוהו.. אי אפשר לחיות פה... הכל נעשה בעצבים. אני לא יודע מה לעשות... הפתרון הקל בשבילי הוא פשוט לקום וללכת... לעוף מהבית ולהתחיל חיים משלי (למרות שזה קשה מבחינה כלכלית, אני סטודנט). אבל זה נראה לי לא רציני כי הדברים פה לא יפתרו מעצמם... אני לא יודע אם יש פתרונות למצב כ"כ מורכב שיש בו כל כך הרבה גורמים ושתאמינו לי אפשר לכתוב ספר על מיקרים ספציפיים בחיי היום יום שלנו במשפחה.. בכל מקרה היה לי טוב למצוא את הפורום הזה ולהוציא את זה החוצה ויהיה לי עוד יותר טוב לשמוע את התגובות שלכם לעניין. תודה על ההקשבה, דודו.
שלום לכולם. אני בן בכור (23) למשפחה חד הורית מבאר שבע. יש לי אחות (20) ואח (16). איבדנו את אבינו לפני כ- 10 שנים שהלך לעולמו בפיתאומיות.... מאז... רק בלאגן.... אתם מבינים ... אבא שלי היה המחנך בבית, בעל היד הנוקשה יותר, ואמא הייתה תמיד המלטפת והרחמנית שבינהם. דבר שיצר איזון מסויים בחינוך הילדים בבית ובמיוחד בחינוך שלי כי אני הספקתי לספוג הכי הרבה ולהפוך לאדם עם ערכים כפי שרצו שיהיו לי... אבל אחותי ואחי... אלוהים ישמור... אמא מאז רק מפנקת, לא מענישה ולא כלום. ומעדיפה שאני לא אתערב בנושא החינוך והאמת שאני מצדיק אותה... אבל אני אומר לכם בכנות שהם "משתינים עליה בקשת"... אני לא יודע מה לעשות כל פיפס שלהם נתפס כקדוש ואמא ישר נענית... הם מנצלים אותה ומשחקים לה כל הזמן על המצפון. היא כאילו במצב של הכחשה... היא מודעת למצב אך ממשיכה בשלה...והם ... ממשיכים לחגוג... הם יודעים שאני הגורם היחיד שמסוגל לפוצץ להם את המסיבה אז הם מתנכלים לי ועוקצים בכל הזדמנות. אני מתעלם ... יש לי מספיק דברים משלי לעשות מאשר לבזבז את הזמן שלי בלהיפגע מהם .. אבל בכל זאת זה מכאיב איפשהו... כרגע אני לא מדבר עם שניהם... נוצר מצב בבית של תהו ובוהו.. אי אפשר לחיות פה... הכל נעשה בעצבים. אני לא יודע מה לעשות... הפתרון הקל בשבילי הוא פשוט לקום וללכת... לעוף מהבית ולהתחיל חיים משלי (למרות שזה קשה מבחינה כלכלית, אני סטודנט). אבל זה נראה לי לא רציני כי הדברים פה לא יפתרו מעצמם... אני לא יודע אם יש פתרונות למצב כ"כ מורכב שיש בו כל כך הרבה גורמים ושתאמינו לי אפשר לכתוב ספר על מיקרים ספציפיים בחיי היום יום שלנו במשפחה.. בכל מקרה היה לי טוב למצוא את הפורום הזה ולהוציא את זה החוצה ויהיה לי עוד יותר טוב לשמוע את התגובות שלכם לעניין. תודה על ההקשבה, דודו.
