בעיות בניקוד

or99

New member
אני לא חושב שהשווא נע...

באף אחת מן המילים האלה, מלבד המילים בהן יש דגש בע' הפועל. גם באבדן נראה לי שהשווא נח. כך אנחנו הוגים אותו בקריאת מגילת אסתר. גם לא כ"כ סביר שהשווא שם נע, משום שהוא בא אחרי תנועה קטנה (באסתר יש גם אָבדן בקמץ קטן וגם אַבדן בפתח). ואם תאמרו שמסתבר שהוא נע בגלל רפיון הד', הרי מצינו פעמים רבות בג"ד כפ"ת רפות לאחר שווא נח, ואז יש שקוראים לו שווא מרחף. אמנם כאן אין התנאים של שווא מרחף, אבל זה עדיף על ההנחה שיש כאן מקרה יחיד במינו של שווא נע לאחר תנועה קטנה. אגב, בקשר למשקל קטלן, כך החליטה האקדמיה: צַרְכָן או צַרְכָּן? משקל פַּעְלָן במשקל פַּעְלָן אין בא דגש (חזק) בע' הפועל ואין בא דגש (קל) בל' הפועל, כגון סַפְרָן, כַּלְבָן, נַקְדָן, צַלְבָן, צַרְכָן. יוצאים מכלל זה קצת שמות הבאים בדגש בע' הפועל, ואלו הם: דַּבְּרָן, דַּכְּאָן, וַכְּחָן, חַבְּלָן, טַפְּסָן (=המטפס על הרים, כנגד טַפְסָן - המתקין טפסים בבנייה), עַבְּדָן, קַבְּלָן, קַבְּצָן, קַפְּדָן (וגם קַפְדָן). בשם עַצְבָּנִי בא דגש בל' הפועל. לפי כלל זה דרך המלך בהגיית השם חלבן היא בריפוי הבי"ת: חַלְבָן.
 

uriozmor

New member
שווא מרחף

הוא למעשה מקרה של שווא נע (מבחינת מוצאו) לאחר תנועה קטנה, ולכך התכוונתי כשקראתי לשווא ב"אבדן" וב"חלבן" נע. תודה שתיקנת אותי. כך או כך, השווא המרחף הוא המצאה חדשה יחסית, והוא נועד להכניס תחת כותרת דקדוקית אחת את השוואים הנחים (מבחינת הגייתם) הבאים אחרי תנועה קטנה, שאחריהם בג"ד כפ"ת רפות. צריך להבדיל כאן בין שני דברים: מבחינת ההגייה יש כאן שווא נח. מבחינת הדקדוק יש כאן תופעה מיוחדת (שנוצרה אולי בגלל הבדלים יחסיים בין תהליכי חיכוך בג"ד כפ"ת לבין התאפסות תנועות קצרות, ואולי מסיבות אחרות. יש כמה דעות): שווא שמוצאו בתנועה, אך התנהגותו כשל שווא נח.
 

RonenYi

New member
בקשר ל"את" (אנא התייחסו)

אבל, ע"פ הנחה זו גם "מאת" אמורה להיות נסמכת, אבל ע"פ ניקודה הטעמה קיימת בהברתה האחרונה. השוו זאת ל-"מאצל", שבה ההטעמה אינה קיימת (הברה סגורה מנוקדת בסגול!). אודה להתייחסות
 

uriozmor

New member
"מאת" ו"מאצל"

"מאת" מופיעה כך במקרא (כנראה על פי אותה חוקיות שהסדירה "את" מוקפת בסגול ו"את" בלתי מוקפת בצירי), ולכן הניקוד נשמר ומקוים גם היום, בניגוד למה שקרה עם "את". לזה בדיוק התכוונתי כשאמרתי שאין כללים ברורים לניקוד. יש מילים וקבוצות מילים שצריך להכיר ולזכור, ו"מאת" היא אחת כזו. "אצל" (ובכלל זה "מאצל") היא מקרה אחר. זו מילה מלעילית, כמו "מלך", "ילד", "פרח" וכד', והסגול בה לא צריך הסבר מיוחד. כל הכבוד על ההתעניינות ועל השאלות.
 

mucool2

New member
יש "את" במשמעות "עִם" שנשארו ממנו

היום ההטיות (אִתִּי, אִתּנו, אתך, אִתְּכם, אִתּכן [בניגוד ל-אֶתְכם/ן], אִתּוֹ, אִתהּ, אִתָּם, אִתָּן) ו"מאת".
 

rhbe

New member
יש הסבר איך

הפך הסגול של את לחיריק בצורות המוטות כמו אִתִּי וכו'? כלומר מדוע לא אומרים אֶתי כמו שֶלִי? (ובעצם שאלה נוספת - ומה עם אותי, אותך וכו' - גם הן הגיעו מ"את", לא?)
 

mucool2

New member
צורת היסוד של אִתִּי

היא אֵת (בצירה, כמו ב"מאֵת") במובן "עִם". המילה שֶלִּי היא צירוף של שֶ+לִי (אשר לי).
 

mucool2

New member
4. עב זה לא מהשורש עב"ה/י?

האומנם מֵקַר? (חשבתי שזה הֶלחם: מי+קר - מים קרים)
 

uriozmor

New member
עב זה מעו"ב

וב"מקר", גם אם הוא בנוי מ"מי"+"קר", הפתח הוא של גזרת ע"ע.
 

mucool2

New member
טוב לדעת

לא הייתי בטוח, כי לא ידוע לי על פועל מהשורש עו"ב. אין לי בעיה עם פתח ב"מיקר", אבל נראה לי שצריכה להיות שם י', כי בבסיס המילה יש מים.
 

uriozmor

New member
גם

הפועל הֵעִיב הוא משורש עו"ב. "מיקר" מופיעה בספרות חז"ל (תוס', שבת יז, יח), ושם זו צורת בינוני כנראה: "נותנין כלי מיקר וכלי מתכות על גבי כריסיו של מת".
 
למעלה