אז ככה, זה סיפור החיים שלי
קוראים לי ילד מיוחד, ובקיצור נקרא לי ר'. (במקום שם בדוי) סוף הסיפור שלי: הוא שנולדתי בשבוע 40 (באמצע). אה, ושיש לי משפחה שמתה עלי, שכחתי לציין. (אח שלי אפילו אמר לי היום שהוא אוהב אותי כי אני ילד מיוחד ונתן לי חיבוק שלרגע לא ידעתי אם הוא רוצה להרוג אותי ולגמור את הסיפור שלי כאן ועכשיו. טוב, זה לפוסט אחר שאני אשים לכם על יחסים במשפחה). הענין התחיל, בדיוק בגבול בין ש 18 ל 19 כשאמא שלי גילתה שהחלטתי לצאת החוצה לפני הזמן. אז המליצו לאמא שלי לקחת מגנזיום באינפוזיה, אמרו שזה לא מזיק ושזה יכול לעצור אותי. זה באמת עצר אותי ,ואמא שלי התבאסה כי לא רק שהיא עשתה "שישי בבסיס" (יענו תל השומר) אלא שגם כמעט צמחו לה כנפיים (בעצם התחילו לצמוח אבל רגע לפני שהיא עלתה למעלה האחות הגיעה והפסיקה את התרופה). כדי שאני לא אעשה בעיות אמרו לאמא שלי לקחת איזו תרופה ללחץ דם, שעוזרת לנשים בהריון למנוע צירים מוקדמים חזקים (לא דמה). היא שאלה את מנהל חדר מיון לנשים והוא המליץ בחום. אמר שלא ידוע על השלכות. גם מהתרופה לאמא שלי כמעט צמחו כנפיים והיא היתה על סף עילפון חודש ימים כשהרופא משכנע אותה להמשיך בטיפול. (מניאק, נתן רק 29 ימי מחלה כדי לא לקבל החזר שמירת הריון מביטוח לאומי, ואמר את זה באופן מוצהר). חכו, זה לא נגמר: בשבוע 23-24 בערך, אמרו לאמא שלי שהראש שלי נראה גדול מדי באולטראסאונד. ושהמחיצות לא נראות שוות לגמרי, כלומר, לא באותו גודל. אז שלחו אותה למומחה בוולפסון. הוא בדק אותי בשבוע 31 ואמר שאני נראה לו 100%. ובכלל, יש לי ראש כנראה כמו של אבא שלי (שהוא לא אוטיסט אבל יש לו ראש גדול מזה של אמא). היו עוד 3 רופאים בחדר שביקשו להיות נוכחים, וכולם הסכימו עם הפרופסור. אפילו - לפני כמה חודשים, הרופא נזכר בי, ושאל אם אני מוכן להשתתף במחקר על המוח. אמא שלי אמרה "למה לא?" ואז הגיעה בחורה מתוקה שהקדישה לי המון זמן אישי עם צעצועים ושאלות מוזרות, ציפתה שאני אדבר, לא ידעה שאני אלוף בטלפתיה רק שאני משדר על תדר חסוי. בקיצור - וזה יעניין אתכם - כשאמא ניסתה לברר על המחקר למרות שלא הושלם - התברר שמכל הילדים שהיה להם ראש גדול, אז רק אני אוטיסט, ועוד מישהו במחקר אובחן בספקטרום אבל אחרי שנתיים של טיפול אובחן מחוץ לספקטרום. טוב, תמיד אומרים לי בבית שאני ילד מיוחד! אבל מה שמעניין, הוא שהנוירולוג שאיבחן שאני אוטיסט, עשה מחקר בארצות הברית מספר שנים, ושם דווקא גילה שיש קשר הדוק בין היקף ראש גדול לבין אוטיזם. אבא שאל אם אפשר לתבוע מישהו. אמא לא אמרה לו, אבל חשבה לעצמה, איך אפשר לתבוע את הDNA שלנו, כי בעצם לדעתה, זו הסיבה לאוטיזם, כשהטריגרים עדיין לא גלויים. וחוצמזה, אנחנו יודעים כל כך מעט, במחקר היום. הנה, יש לי בת דודה שנולדה עם ציון אפגר 3 (הונשמה, למי שלא מבין, היתה ירוקה כחולה, מה שאתם לא רוצים, מי שפיר מלוכלכים ממצוקה...) והיום היא גאון הדור בכיתה ד') לילה טוב, תודה למי שהקשיב לסיפור החיים שלי. (על תחילתו בכל אופן)
קוראים לי ילד מיוחד, ובקיצור נקרא לי ר'. (במקום שם בדוי) סוף הסיפור שלי: הוא שנולדתי בשבוע 40 (באמצע). אה, ושיש לי משפחה שמתה עלי, שכחתי לציין. (אח שלי אפילו אמר לי היום שהוא אוהב אותי כי אני ילד מיוחד ונתן לי חיבוק שלרגע לא ידעתי אם הוא רוצה להרוג אותי ולגמור את הסיפור שלי כאן ועכשיו. טוב, זה לפוסט אחר שאני אשים לכם על יחסים במשפחה). הענין התחיל, בדיוק בגבול בין ש 18 ל 19 כשאמא שלי גילתה שהחלטתי לצאת החוצה לפני הזמן. אז המליצו לאמא שלי לקחת מגנזיום באינפוזיה, אמרו שזה לא מזיק ושזה יכול לעצור אותי. זה באמת עצר אותי ,ואמא שלי התבאסה כי לא רק שהיא עשתה "שישי בבסיס" (יענו תל השומר) אלא שגם כמעט צמחו לה כנפיים (בעצם התחילו לצמוח אבל רגע לפני שהיא עלתה למעלה האחות הגיעה והפסיקה את התרופה). כדי שאני לא אעשה בעיות אמרו לאמא שלי לקחת איזו תרופה ללחץ דם, שעוזרת לנשים בהריון למנוע צירים מוקדמים חזקים (לא דמה). היא שאלה את מנהל חדר מיון לנשים והוא המליץ בחום. אמר שלא ידוע על השלכות. גם מהתרופה לאמא שלי כמעט צמחו כנפיים והיא היתה על סף עילפון חודש ימים כשהרופא משכנע אותה להמשיך בטיפול. (מניאק, נתן רק 29 ימי מחלה כדי לא לקבל החזר שמירת הריון מביטוח לאומי, ואמר את זה באופן מוצהר). חכו, זה לא נגמר: בשבוע 23-24 בערך, אמרו לאמא שלי שהראש שלי נראה גדול מדי באולטראסאונד. ושהמחיצות לא נראות שוות לגמרי, כלומר, לא באותו גודל. אז שלחו אותה למומחה בוולפסון. הוא בדק אותי בשבוע 31 ואמר שאני נראה לו 100%. ובכלל, יש לי ראש כנראה כמו של אבא שלי (שהוא לא אוטיסט אבל יש לו ראש גדול מזה של אמא). היו עוד 3 רופאים בחדר שביקשו להיות נוכחים, וכולם הסכימו עם הפרופסור. אפילו - לפני כמה חודשים, הרופא נזכר בי, ושאל אם אני מוכן להשתתף במחקר על המוח. אמא שלי אמרה "למה לא?" ואז הגיעה בחורה מתוקה שהקדישה לי המון זמן אישי עם צעצועים ושאלות מוזרות, ציפתה שאני אדבר, לא ידעה שאני אלוף בטלפתיה רק שאני משדר על תדר חסוי. בקיצור - וזה יעניין אתכם - כשאמא ניסתה לברר על המחקר למרות שלא הושלם - התברר שמכל הילדים שהיה להם ראש גדול, אז רק אני אוטיסט, ועוד מישהו במחקר אובחן בספקטרום אבל אחרי שנתיים של טיפול אובחן מחוץ לספקטרום. טוב, תמיד אומרים לי בבית שאני ילד מיוחד! אבל מה שמעניין, הוא שהנוירולוג שאיבחן שאני אוטיסט, עשה מחקר בארצות הברית מספר שנים, ושם דווקא גילה שיש קשר הדוק בין היקף ראש גדול לבין אוטיזם. אבא שאל אם אפשר לתבוע מישהו. אמא לא אמרה לו, אבל חשבה לעצמה, איך אפשר לתבוע את הDNA שלנו, כי בעצם לדעתה, זו הסיבה לאוטיזם, כשהטריגרים עדיין לא גלויים. וחוצמזה, אנחנו יודעים כל כך מעט, במחקר היום. הנה, יש לי בת דודה שנולדה עם ציון אפגר 3 (הונשמה, למי שלא מבין, היתה ירוקה כחולה, מה שאתם לא רוצים, מי שפיר מלוכלכים ממצוקה...) והיום היא גאון הדור בכיתה ד') לילה טוב, תודה למי שהקשיב לסיפור החיים שלי. (על תחילתו בכל אופן)