בעיה
הבעיה הייתה קיימת מאז ומעולם אבל עכשיו ניראה שהיא החמירה. בשנה האחרונה הפסקתי לבוא להתנדב בחווה בה אני רוכבת (אחרי שלוש שנים של 6 ימי התנדבות בשבוע בערך), המדריכה שלי עזבה את החווה ונישארתי עם מדריך אחר (ה"יחיד" שמלמד קפיצות). במילים אחרות היחס שלי עם החווה אט אט התפורר לי מול העיניים ולא ניראה שזה הפריע לאף אחד מלבדי שהרגשתי דיי ניבגדת על החוסר התייחסות מצד החווה. באחרונה הפסדתי שיעורי רכיבה רבים (רוכבת עכשיו פעם בשבוע בקבוצה של 3 וגם לזה בקושי מגיעה), ואני מרגישה שאני מפגרת מאחורי הקבוצה. במשך שנה כבר אני רוכבת על סוס אחד ודווקא הולך לי איתו בסדר, אבל בתור מישהי שנהגה להחליף סוס כל שבוע זה קצת כבד עלי, עדין. הגעתי לשיעור שהפך להיות שיעור פרטי כיון שהשתיים האחרות לא הגיעו. כעשר דקות אחרי שהשיעור שלי היה אמור להתחיל חיפשתי את המדריך שלי ומצאתי אותו יושב במשרד ומדבר בטלפון. נערה אחרת (אהודה ואהובה יותר בחווה) ניתבקשה לעלות על הסוס ה"קבוע" שלי חצי שעה לפני השיעור שלי. מה גם שקיוויתי שניקפוץ באותו היום מכיון שכבר מעל לחודש לא קפצנו. כשהמדריך סוף סוף התפנה אליי שאלתי על מי אני רוכבת, הוא אמר לי לאכף סוסה שלא קופצת (שהיא כביכול התחליף הקבוע שלי לסוס השני למרות שאני באמת לא אוהבת לרכב עליה) לאחר מס' שניות החלטתי שזה פשוט לא שווה את זה ואמרתי למדריך שאני לא עולה. הוא אמר "בסדר" וניגש לעיניניו. אחת האהבות הגדולות שלי בסוסים זה קפיצות, ואין שום חוות אינגליש אחרת באזור בו אני גרה ואני כבר באמת לא יודעת מה לעשות, כל המצב הזה מביא אותי לדמעות ובכי בלתי נישלט (ואני לא בן אדם שנוה לבכות). אני לא בטוחה שיש למישהו הצעה טובה, כיון שכבר 5 שנים אני באותו המצב ומחפשת חווה אחרת (אפילו חשבתי על לנסוע לעיר אחרת כל שבוע) אז זאת רק פריקה אני מניחה.... זה כל כך מכביד עלי עד שלפעמים אני חושבת שלעזוב את הסוסים אולי יוכל לעזור לי. קשה לבכות על חצי כוס מלאה אם אין לך בכלל כוס, נכון?
הבעיה הייתה קיימת מאז ומעולם אבל עכשיו ניראה שהיא החמירה. בשנה האחרונה הפסקתי לבוא להתנדב בחווה בה אני רוכבת (אחרי שלוש שנים של 6 ימי התנדבות בשבוע בערך), המדריכה שלי עזבה את החווה ונישארתי עם מדריך אחר (ה"יחיד" שמלמד קפיצות). במילים אחרות היחס שלי עם החווה אט אט התפורר לי מול העיניים ולא ניראה שזה הפריע לאף אחד מלבדי שהרגשתי דיי ניבגדת על החוסר התייחסות מצד החווה. באחרונה הפסדתי שיעורי רכיבה רבים (רוכבת עכשיו פעם בשבוע בקבוצה של 3 וגם לזה בקושי מגיעה), ואני מרגישה שאני מפגרת מאחורי הקבוצה. במשך שנה כבר אני רוכבת על סוס אחד ודווקא הולך לי איתו בסדר, אבל בתור מישהי שנהגה להחליף סוס כל שבוע זה קצת כבד עלי, עדין. הגעתי לשיעור שהפך להיות שיעור פרטי כיון שהשתיים האחרות לא הגיעו. כעשר דקות אחרי שהשיעור שלי היה אמור להתחיל חיפשתי את המדריך שלי ומצאתי אותו יושב במשרד ומדבר בטלפון. נערה אחרת (אהודה ואהובה יותר בחווה) ניתבקשה לעלות על הסוס ה"קבוע" שלי חצי שעה לפני השיעור שלי. מה גם שקיוויתי שניקפוץ באותו היום מכיון שכבר מעל לחודש לא קפצנו. כשהמדריך סוף סוף התפנה אליי שאלתי על מי אני רוכבת, הוא אמר לי לאכף סוסה שלא קופצת (שהיא כביכול התחליף הקבוע שלי לסוס השני למרות שאני באמת לא אוהבת לרכב עליה) לאחר מס' שניות החלטתי שזה פשוט לא שווה את זה ואמרתי למדריך שאני לא עולה. הוא אמר "בסדר" וניגש לעיניניו. אחת האהבות הגדולות שלי בסוסים זה קפיצות, ואין שום חוות אינגליש אחרת באזור בו אני גרה ואני כבר באמת לא יודעת מה לעשות, כל המצב הזה מביא אותי לדמעות ובכי בלתי נישלט (ואני לא בן אדם שנוה לבכות). אני לא בטוחה שיש למישהו הצעה טובה, כיון שכבר 5 שנים אני באותו המצב ומחפשת חווה אחרת (אפילו חשבתי על לנסוע לעיר אחרת כל שבוע) אז זאת רק פריקה אני מניחה.... זה כל כך מכביד עלי עד שלפעמים אני חושבת שלעזוב את הסוסים אולי יוכל לעזור לי. קשה לבכות על חצי כוס מלאה אם אין לך בכלל כוס, נכון?
