בעיה...=/

[מיכלצי]

בעיה...=/

נממ... אני מדריכה השנה ונמצאת במועדון בלי סוף. את אבא שלי אני רואה חצי שעה ביום מקסימום, ואת אמא שלי בקושי 5 דקות, כי כשהיא חוזרת הביתה מהעבודה, אני לא בבית, וחוזרת רק ב22:30-23:00. אמא שלי מתחילה להציב לי כל מני תנאים די טיפשיים ומעצבנים לגבי התנועה ויציאה לחג מעלות וכאלה, כי נדמה לה שהתנועה הרבה יותר חשובה לי מהבצפר (צודקת), וכי היא חושבת שאני עושה רק מה שנוח לי לעשות (הפסיקה להיות צודקת). קיצר, אנ'לא יודעת מה לעשות, כי כרגע היא אוסרת עליי לבוא לחג מעלות בגלל שאני ילדה כ"כ "בעייתית, לא אחראית ולא ממושמעת".

 

[spraizler]

גם לי משהו דומה קרה..

אני רואה את ההורים שלי יותר ממך.. אבל במשך השבועיים האחרונים לא עשיתי כלום חוץ מתנועה ושיעורי בית. הלכתי לישון כל יום ב12 ועדיין לא סיימתי את השיעורים.. ואז אחרי חג מעלות הגיע שלב שההורים אמרו שאני אוריד קצת תנועה כדי שיהיה זמן לבית ספר.. אמרתי להם "כן בטח" משהו כזה.. ובעקרון זה הסתדר מעצמו.. עכשיו יש לי יותר זמן כי יש חופש גם והכל.. אז אפשר להשלים.. אבל בהחלט היה עמוס.. ומקסימום רדי קצת מהתנועה ותני לאחרים לעשות.. אבל בכל אופן לחג מעלות תבואי

 

[s h e e p i t]

גם אני הייתי בערך במצב כזה

בכתה י' שהייתי מדצית וגם אני שמתי את התנועה בתור הדבר הכי חשוב באותה תקופה השקעתי פחות בבית ספר ובמשפחה וגם אצלי אמא שלי לא אהבה כל כך את הרעיון והיא אפילו רצתה שאני אצא מהתנועה בגלל שגם הציונים בבית ספר ירדו. כמובן שלא יצאתי אבל אני יותר מבינה אותה עכשיו. אני לא אומרת שחבל להשקיע בתנועה ובית ספר זה הכי חשוב - ממש לא פשוט תחלקי את הזמן ככה שלא תיהי כל היום במועדון... אני בטוחה שיש עוד אנשים שם ושאת לא צוות שלם לבד. בהצלחה

 

[דורד]

הייתי ב-ד-י-ו-ק באותו מצב כמוך...

אפילו יותר גרוע... זה לא שהתנועה הייתה במקום הראשון בסדר העדיפויות שלי... היא הייתה הדבר היחיד שקיים בסדר העדיפויות שלי... קיצר, למזלי ההורים שלי שמו לב לזה רק אחרי חג מעלות וטקס פתיחת שנה, ככה שלא הפסדתי את שני אלה... אבל הם שמו לב לזה מיד אחרי חג מעלות, ואסרו עליי להיות בתנועה במשך 3 חודשים!!! זה אסון!!! (מזל שלא הייתה לי קבוצה)... ככה שאני כבר הספקתי להירשם ולהבטיח לאנשים שאני יוצא ליוסי יֹפה ולטיול חנוכה ולטיול חרמון, ובסוף לא יצאתי... יוסי יֹפה וחנוכה יצאו לי עוד בזמן השלושה חודשים האלה, וטיול חרמון היה כבר אחרי שנגמר לי העונש, אבל הם בכל זאת לא הסכימו לי כי אסור היה לי לצאת לפעילויות של יותר מיום אחד... משהו מטורף... קיצר תודה לאל עכשיו אני מש"צ... וגם שנה שעברה וגם השנה יצאתי לאן שאני רוצה מתי שאני רוצה...

 

[מיכלצי]

תודע..

נראה לי שהיא לא רוצה שאני אלך גם מסיבות שמעבר לתנועה (איף) אבל זה כבר עניין אחר... בכל אופן, תודה על התגובות

 

[דורד]

תיקון

"קיצר תודה לאל עכשיו אני מש"צ... וגם שנה שעברה וגם השנה יצאתי לאן שאני רוצה מתי שאני רוצה..." כמובן שהתכוונתי: קיצר תודה לאל עכשיו אני מש"צ... וגם שנה שעברה יצאתי לאן שאני רוצה וגם השנה אני אצא לאן שאני ארצה מתי שאני רוצה...

 

[מנשה שליטה]

לי לא הייתה בעיה כזו עם ההורים

לי הייתה בעיה שגם נגנתי וגם התאמנתי 5 פעמים בשבוע וגם למדתי ולי היה חשוב להצליח בלימודים למאמן היה חשוב שאני אצליח והגיע לאימונים ולמד"ב היה חשוב שאני אחרוש בתנועה... ופשוט כל הזמן דברים התנגשו! אבל אז מצאתי את הפתרון הנהדר של הכנה/העתקה ל שיעורי בית בבוקר! אני מגיעה איזה חצי עה לפני תחילת הלימודים בגלל ההסעות מתמטיקה לא מעתיקים אלא מכינים כל השאר עובדים על עקרון השיתוף וההגשמה במסגרת שיתופית נקראת שיתוף בשיעורי הבית! אבל זה לא פתרון.. פשוט ירדתי טיפה מהתנועה והתרכזתי רק בפעולות ה/שבועיות והסברתימ למד"ב שיש לי עוד חיים ואני מסוגלת ללא הרבה מעבר לפעולה שבועית (הוא לא אהב את זה אבל החיים קשים) את הכנת הפעולות תקתקתי את הפעולות לשעה קיצרתי 2 מהאימונים הורדתי וככה בערך הספקתי הכול.. תחשבי על זה המדינה מכריחה אותך במשך 12 שנה לקום כל יום מוקדם וללכת לבצפר יש לך אפשארות לבצע את כל המטלות שלך ב12 שנה ויש לך אפשרות להמשיך אחרי הצבא את הלימודי בגרויות וללמוד עוד שנה מהחיים שלך שבאותה שנה יכולת להיות באיים הקריבים! מה שאני אומרת שתעשי את הבגרות הכי טובה שאת יכולה כי אני לא יודעת מה איתך ברגל שכף רגלי תצא בפעם האחרונה מהמבחן האחרון בבצפר אני לא חוזרת לשם אף פעם! את לא תראי אותי בגיל 25 יובת עם חבר'ה בכיתה י' להשלים בגרות!