פתרון (?)
קודם כל, זה בסדר גמור לגנוב - אבל אם כבר לגנוב, אז כמו שצריך. במקרה הכינותי מראש את "
המדריך למנחה הגונב" שנועד לספק מתודולוגיה מסודרת למה שכולם עושים מפעם לפעם, אבל פשוט לא מתגאים בו... שנית, הוא קרא כל ספר פנטזייה? קודם כל, אני משתתף בצערו - אם היו מאכילים חולדה בכל-כך הרבה נסורת היא הייתה מתה כבר מזמן מסיבוכי מעיים. אבל אם הוא קורא הרבה פנטזייה, יש סיכוי סביר שהוא לא קרא דברים אחרים, וכאן אתה יכול לנצל את הואקום, ולהתחיל לגנוב מספרים אחרים - ספרי מתח, ספרי בלשים, ספרי אקשן וכו'. פעם הרצתי משחק מאוד ממושך (חודשיים בזמן אמיתי) שהתבסס בצורה די רופפת על עלילתו של ספר מתח די זבלי בשם "צל מעל בבל", וזה יצא לא רע. אל תלך על השמות הגדולים כמו טום קלאנסי. תנסה את קלייב קאסלר (הוא די מוכר, לא מבריק במיוחד ואנטי-ישראלי בין השורות, אבל העלילות שלו מתחננות שימירו אותן למשחקי תפקידים של "חפש את המטמון") או את וילבור סמית' (אקשן סליזי ואלים בדרא"פ - חרא של ספרים, אבל הוא מתאר את הגיבורים ה"טובים" וה"רעים" באותה מידה של סימפטיה) או את ספרי הריגול של קן פולט (נסה להמנע מספריו שמנסים להציג עלילה רחבת יריעה - מדובר באופרות סבון) וכו'. חוץ מספרים בדויים, אתה יכול לגנוב ישר מההיסטוריה ובגלוי - קח למשל את מלחמת מאה השנים או מסעי הצלב, תעשה קצת עבודת מחקר בספרייה העירונית, ותריץ לדמויות קמפיין היסטורי עם כמה טוויסטים - במקרה כזה, השחקן הנוקדני שלך עשוי להתגלות כעזר רב (הוא ידע כל מיני פרטים שיעזרו לשאר להכנס לאווירה) או ככלי ריק (הוא יודע את כל ההיסטוריה המיותרת של ממלכות נסרחות, אבל אין לו מושג מה עשו הצלבנים בחצר האחורית שלו).