אסף...
ראשית, אני חייב לומר שיש צדק בדבריו של "היהודי", כשהוא אומר שלפני שרבינו אמר "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" - הוא הפנים את דברי המשנה שהזכרת - ואת הכלל הידוע ש"תלמוד תורה כנגד כולם". וכפי שהזכרתי אני, רבינו כותב בספר המידות "הרגל הלימוד עולה על הכל". אבל, ישנה מחלוקת ידועה בין גדולי ישראל, מהי מטרת הלימוד? האם הלימוד הוא הוא המטרה או שהלימוד הוא רק דרך לידע מה מצווה אותנו התורה - כדי לקיים את אותם ציווים? ישנם מגדולי ישראל שפסקו כי עצם לימוד התורה - גם אם המטרה המוצהרת אינה 'על מנת לקיים' - הוא מצווה גדולה והוא מטרה. החסידות לעומת זאת טוענת כי אם כי מעלת לימוד התורה אין לשער ואין לתאר, כמובן (ואצטט בסוף כמה שיחות מרבינו על מעלת הלימוד, כדי שתבין על מה אני מדבר) - הרי שהלימוד הוא אמצעי, לא מטרה. אמצעי לידע את מצוות הבורא, אמצעי להתקרב אליו. המציאות מוכיחה, כי אנשים ישבו ולמדו תורה, אבל הם נשארו מושחתים במידות או בעלי עברה פשוטים. האור החיים הק', בפירושו לתורה, מבאר את הפסוק "דור עיקש ופתלתול" באופן הבא: "דור עקש ופתלתול וגו'. שאם יהיה עקש לבד דברי התורה תשים המעקשים למישור, ומי גרם לזה שנשחת היותו עקש ופתלתול פי' מתחזק בעקשותו, כאשר עינינו רואות בדורות הללו מיני אפיקורסות דרך עקש וכשאדם מישר עקשותיהם הם מתחזקים באורחות עקשים קשים, וזה אובן מולדת בית:" הנה כי כן, אומר בעל אור החיים הק', כי התורה עצמה אין בכוחה ליישר את ה"פתלתול". מהו אותו פתלתול? רש"י הק' מסביר את המילים "נפתולי אלקים נפתלתי" כלשון של עקשות - והוא משווה את זה הנה, ל"עיקש ופתלתול" וז"ל: "ואני מפרשו לשון עקש ופתלתול נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי:" בליקוטי אור החיים ראיתי שהוא אומר כך: דברי התורה כוחם יפה להפוך "המעקשים - למישור" אבל מה יהיה על זה שהוא גם "פתלתול"? את הישור הקשה יותר, אין בכוח התורה לעשות ללא תפילה. דרך ברסלב, וכן ניתן לראות בספרי רבינו הק' ובספרי רבי נתן, היא שילוב בין תורה לתפילה. ומה יותר? אמר רביה"ק בפירוש: "החסידים אומרים "תפילה תפילה תפילה". המתנגדים אומרים "לימוד לימוד לימוד" ואני אומר "תפילה לימוד תפילה". דהיינו השילוב הנכון, לדעת רבינו הק' הוא שילוב של מן "סנדוויץ" - לימוד עטוף בתפילה - כי המטרה היא לא לדעת עוד ספר ועוד ספר - אלא המטרה היא לדעת עוד ספר ועוד ספר - כדי להתקרב לה'. ואם כוחה של תפילה יפה לקרב לה' - היא חשובה יותר מתורה - וכעת עיין שוב בדברי האור החיים הק', ותבין שרבינו לא המציא ח"ו דברים על דעתו. מה אם כן אומר רבינו לגבי לימוד תורה? ישנם כמה וכמה שיחות, החל משיחה בשיחות הר"ן, בה מנה רבינו לרבי נתן סדרי הלימוד שמן הראוי היה לאדם לקבוע, ורבי נתן מציין שהיו אלו סדרים "עד שאין מספיק היום" ללמדם. זה ממשיך בכך שרבינו תפס מישהו ואמר לו "תלמד! תורה תאשיר אותך, התורה תעשיר אותך, התורה תחכים אותך, התורה תעלה אותך" ושאר לשונות של עילוי, ואושר. וזה לא נגמר. כאשר אומר רבינו הק' "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, אין כוונתו לומר "זהו. לא צריך ללמוד", שהרי הוא עצמו קבע סייגים מפורשים ללימוד. כדי להמחיש את כוונתי, הנה דוגמא: בזמן המחלוקת הגדולה על ברסלב, כאשר דם אנ"ש הותר, חיפשו המתנגדים דרך לזהות, מיהו חסיד ברסלב? מה הדרך שהם מצאו? באותם ימים יצא, זה לראשונה, שולחן ערוך קטן עם מגן אברהם. והיות ובברסלב, על פי ציווי רבינו הק', מקפידים מאד ללמוד הלכה, החליטו המתנגדים שכל מי שהולך בשקית התפלין שלו עם שו"ע הזה, הוא חסיד ברסלב. לא זיהו אותם לפי הריקודים או לפי משהו אחר, למרות שאני מניח שגם אותם היה אפשר לזהות, כפי שהיום אם תראה מישהו רוקד בבית הכנסת תדע מיד שהוא חסיד ברסלב, אלא זיהו אותם לפי השולחן ערוך. ואני מניח, אם יורשה לי, שאותם חסידי ברסלב אמיתיים, קדושי עליון, לא עבר עליהם יום בלי התבודדות. ורבינו מוסיף ואומר ששום צדיק לא הגיע לדרגתו - כי אם על ידי התבודדות! ומה לנו יותר מכך, שהמשנה ברורה עצמו מביא את ענין ההתבודדות, וגם ב"נפש החיים" לרבי חיין וולאז'ין מופיע הענין וגם בספר "שומר אמונים" להאדמו"ר משומרי אמונים וכן בספרים נוספים - שלקחו זאת מרבינו. אני מניח שזה מספיק כדי שנבין שאין כאן ח"ו שום סתירה לשום משנה... ה' יעזור שנזכה באמת להתבודד לפני ה' יום יום - כדי להיות יהודים.