בעיה

דפי3

New member
בעיה

כל החיים שלי הייתי רגילה להיות החכמה, זו שפונים אליה והרגשתי ממש טוב עם זה. הרגשתי שזה הייחוד שלי. עכשיו לאחר שהתחלתי לימודיי האקדמיים,פתאום יש אנשים טובים ממני, יש מקצועות בהם ציוניי בינוניים מאוד, וכולי מרגישה בינוניות וייאוש. אני כבר לא יודעת ממה הציונים נובעים מתחושת הייאוש שלי או באמת מרמתי הנמוכה. איך אני מתמודדת עם הרגשה זו ועוברת לקו פעולה של מיצוי יכולתי באופן מקסימלי?
 

gita3

New member
אני לומדת שני חוגים - אחד ריאלי

והשני הומני
 

עילית33

New member
שלום דפי

הייחוד שלך לא השתנה. הוא עדיין שייך לך. מדוע את נזקקת לחיזוק מבחוץ כדי לדעת ולחזק את הייחודיות שלך? העולם האקדמי דורש דרישות חדשות ואחרות מהנכנסים אליו. יש שטובים בשינון למבחנים- ויש שלא. יש שטובים בזיכרון לפרטי פרטים ויש שלא. האם זה מעיד על מידת האינטליגנציה או החוכמה או היכולת או הפוטנציאל האישי שלהם??? לא! זה מעיד על כך שאופן הלימוד האקדמי אינו מתאים לך כדרך להבליט את כישורייך הספציפיים- כמו שאולי לאחרים. הציונים שלך אינם את ואינם משקפים את היכולות הכלליות שלך, כי אם את הדרישה הספציפית לעמידה במבחנים ספציפיים. מניסיון- האמיני לי- ראיתי את המבריקות של הכיתה שמוציאות מאיות - אבל ממש מאיות - עומדות מול סדנת התנסות ולא מסוגלות לגשת למעשה הטיפול ( במקרה שלי) - ואפילו נכשלות בתחום זה- וראיתי בעלות ציונים בינוניים ומטה הופכות למטפלות מצוינות! אז אנא, קצת פחות החמרה ,פרפקציוניזם ושיפוט עצמי. ההשוואה לאחרים היא מיותרת, לכל אחת הייחד שלה. קחי מהלימודים את הידע, הטכניקות, האינםורמציה שמחכימה ומלמדת אותנו כל כך הרבה- אך אל תקחי מהם את האישור להערכתך העצמית וקבלתך את עצמך כאדם חכם ובעל יכולות בדיוק כפי שהיית קודם, ואולי אף יותר.
 

גרא.

New member
דפי,העולם האקדמאי,אולי יותר מהכל

משקף את התחרות האמיתית להצלחה,כאשר נתוני הפתיחה אינם דומים..בניגוד ללימודים בתיכון,שהכינו אותך לקראת קבלת תעודת בגרות,בה היית יכולה להגיע להשג מקסימאלי..אבל לא יותר מכך,בעולם האקדמאי,השמיים הם הכל, הכל אפשרי והכל פתוח בפני המצטיינים.שלא להזכיר כי גם בהמשך,בעולם העבודה,מובטח תמיד מקום לטובים ביותר..וכך תמיד את יכולה להיווכח שכמה שלא תהיי טובה,תמיד יהיה עוד מישהוא ,או כמה שקצת יותר טובים..קל מאד להרגיש כפי שהרגשת,מיוחדת וחכמה,בקרב האוכלוסייה הטרום אקדמאית,ולפתע נקלעת לאוכלוסייה שלרבים רבים מהם נקודת פתיחה דומה..זה לא נעים,אבל זה גם לא נורא..אלא אם כן את כל כך פרפקציוניסטית,וחייבת להיות תמיד תמיד מושלמת,הכי הכי טובה,הכי חכמה..להבנתי,מיצוי יכולתך והפוטנציאל האינטלקטואלי שלי צריך להימדד רק ביחס לעצמך,כפי שגם פרופ´ פוירשטיין מאמין,כמובן ביחס לאוכלוסייה החלשה עימה הוא עובד..להתחרות עם האחרים, עד שלב מסויים את חייבת,באם את רוצה להתקדם בתארים,לפחות עד תואר שלישי, זה רע הכרחי,אבל אם תשכילי להפנים ולהטמיע את העובדה,שגם אם יש יותר חכמים ממך,אין פירושו שאת מטומטמת,או ברמה נמוכה..אלא שיש אחדים שיותר ממך,אבל יש המונים רבים שרמתם נמוכה בהרבה מרמתך..אני חשתי תחושה דומה כאשר התחלתי ללמוד לתואר שלישי באונ´ בר אילן..והיו שם אחדים,שהרגשתי שם באמת מבריקים בכל קנה מידה..אבל הייתי מוכן למצב כזה,ולא ראיתי עצמי מתחרה בהם,אלא להפך,אם אפשר ,דווקא להעזר בהם,ללמוד מהם..ובמקביל לעשות לעצמי,כפי שאני יכול,ללא רגשי נחיתות,או תחושה שאני לא שווה..וכך אני גם מייעץ לך..היית תמיד חכמה,ועדיין את כזאת..גם אם יש אחדים שקצת יותר, התמקדי בלימודייך,השקיעי בהם ככל שאת מוכנה ויכולה,ואין שום סיבה שבעולם שלא תגיעי לפסגה..וכשתגיעי,הסתכלי סביבך,יתכן מאד שלא תמצאי שם חלק מהחכמים הללו..
 
תגובה מנסיוני

גם אני הייתי במצבך כשהתחלתי ללמוד. תמיד הייתי הכי טובה בכל וללא מאמץ. וכאשר התחלתי ללמוד בפקולטה תובענית פתאום כולם היו מעולים ואני הרגשתי בינונית. זה גרם לי להרגיש מאוד מתוסכלת עד כדי כך שהתחלתי לחפש אופציות אחרות, בהן אני אהיה שוב מצטיינת. כאשר מצאתי אופציה אחרת פתאום - הפלא ופלא. אולי כי כבר לא הייתי כה לחוצה להצליח בפקולטה שלי, הרבה יותר נהניתי ולתע גם הרבה יותר הצלחתי. בסוף גם נשארתי וסיימתי בהצלחה רבה. אז המסקנה? זה קורה. זה טבעי. אנו חיים בעולם תחרותי ולאנשים הישגיים קשה לפעמים. אבל צאי מהלחץ. גם אם לא תהיי הכי טובה, העיקר שיהיה לך מעניין ומהנה. ואולי אם לא תהיי כל כך לחוצה - ההצלחה תאיר לך פנים.
 
למעלה