בעיה...
אני לא יודעת אם מה שאני הולכת לספר לכם פה יכול לקבל את ההגדרה של "בעיה" ... אבל אותי אישית זה מאוד מטריד אז אני אכן מגדירה זאת כבעיה.... אני בת 18...סיימתי בית-ספר ואני לפני גיוס ... הבעיה שלי היא שאף פעם לא היה לי חבר !!! :O כן היו לי מעגלי חברה וכן היו לי לא מעט פעמים בהם התחילו איתי ואני זרמתי או שאני לפעמים הראיתי סימני התעניינות... הבעיה שלי היא שאני נראית טוב ואני נחמדה ואינטילגנטית (לא שאני שחצנית אני פשוט מציגה את מה שמוזר בזה) למרות כל זה לא היה לי חבר...לא חסר אנשים שנראים גרוע ממני\ לא נחמדי\ לא הכי חכמים שיש וכבר מזמן היו במלא מערכות יחסים וגם עכשיו שרויים באחת כזאת.. זה מאוד מוזר בעיניי...פשוט אף פעם אף אחד לא התאהב בי אולי...אני יודעת שכן אבל אלו היו אנשים שלא התעניינתי בהם... אלה שהתעניינתי בהם דווקא לא העדיפו אותי, לא מעט נפגעתי ולא מעט נשבר לי הלב אולי זה נדמה לכם שזה קשור יותר פורום אהבה בגיל ההתבגרות אבל נראה לי שדווקא לא כי אולי יש בי משהו שבגללו לא חוויתי מערכת יחסים אחת אפילו בכל 18 שנות חיי (וזה למרות שבתכלס לא חסר לי שומדבר ואפשר להתאהב בי)... כן אני ביישנית וכן הביטחון שלי לא הכי בשמיים אבל לא חסר אנשים כאלה שעדין הצליחו למצוא מישהו אני מרגישה מחסור באהבה מחסור בחום...אני לא מתכוונת לאהבה אפלטונית אימהית\ של חברים או משפחה... אני מתכוונת לאהבה הזאת של בני זוג במערכות יחסים... בגלל שאין לי אותה לפעמים זה מפריע לי בדברים רבים אחרים...לדעתי... אני חושבת שאם הייתה לי אהבה הייתי מצליחה יותר בדברים אחרים כי הייתי מאושרת, הייתי אוהבת ונאהבת (זה הדבר הכי חשוב בחיים בעיניי ודווקא אותו אין לי!!!)
וניסיתי כבר מלא פעמים... הבחור האחרון שהתאהבתי בו אמרתי לו את זה...אבל הוא אמר שהוא רואה בי ידידה ולא יותר מזה... שזהוא לא רוצה קשר רציני וכל זה ומפחד לפגוע בי כי הוא קצת רודף שמלות קיצר הוא לא אהב אותי כמו שאני אהבתי אותו... לדעתי כשאין לבנאדם אהבה בחיים די קשה לו להצליח בשגרה היומיומית... לי אישית זה מאוד קשה שאף פעם לא היה לי חבר... אני אפילו נורא מתביישת להודות בזה...כי גיל 18 הוא גיל שבו חווים כבר כמה וכמה כאלה... כשהייתי בת 14 הייתה הנשיקה הראשונה שלי אבל לא הינו חברים (כמעט אבל זה לא קרה)...מאז זה התחיל להטריד אותי, בגיל 15 אמרתי "טוב בגיל 16 בטוח יהיה לי חבר" בגיל 16 אמרתי "טוב בגיל 17 100% יהיה לי חבר כבר" ובגיל 17 כבר לקראת 18 העסק הזה התחיל להפחיד אותי כי החבר הזה לא הגיע ונראה כאילו גם לא יבוא... אני בקרוב מתגייסת אני מקווה שאצליח למצוא שם מישהו...(מקווה שלא כולם יהיו תפוסים)... יש לי אולי איזשהו פחד ממערכות יחסים\ מחסום שמונע ממני להתחיל קשר \ ווטאבר... עזרה...מישהו?? תודה מראש
ועמכם סליחה על הכמות... (תודה למי שקרא)
אני לא יודעת אם מה שאני הולכת לספר לכם פה יכול לקבל את ההגדרה של "בעיה" ... אבל אותי אישית זה מאוד מטריד אז אני אכן מגדירה זאת כבעיה.... אני בת 18...סיימתי בית-ספר ואני לפני גיוס ... הבעיה שלי היא שאף פעם לא היה לי חבר !!! :O כן היו לי מעגלי חברה וכן היו לי לא מעט פעמים בהם התחילו איתי ואני זרמתי או שאני לפעמים הראיתי סימני התעניינות... הבעיה שלי היא שאני נראית טוב ואני נחמדה ואינטילגנטית (לא שאני שחצנית אני פשוט מציגה את מה שמוזר בזה) למרות כל זה לא היה לי חבר...לא חסר אנשים שנראים גרוע ממני\ לא נחמדי\ לא הכי חכמים שיש וכבר מזמן היו במלא מערכות יחסים וגם עכשיו שרויים באחת כזאת.. זה מאוד מוזר בעיניי...פשוט אף פעם אף אחד לא התאהב בי אולי...אני יודעת שכן אבל אלו היו אנשים שלא התעניינתי בהם... אלה שהתעניינתי בהם דווקא לא העדיפו אותי, לא מעט נפגעתי ולא מעט נשבר לי הלב אולי זה נדמה לכם שזה קשור יותר פורום אהבה בגיל ההתבגרות אבל נראה לי שדווקא לא כי אולי יש בי משהו שבגללו לא חוויתי מערכת יחסים אחת אפילו בכל 18 שנות חיי (וזה למרות שבתכלס לא חסר לי שומדבר ואפשר להתאהב בי)... כן אני ביישנית וכן הביטחון שלי לא הכי בשמיים אבל לא חסר אנשים כאלה שעדין הצליחו למצוא מישהו אני מרגישה מחסור באהבה מחסור בחום...אני לא מתכוונת לאהבה אפלטונית אימהית\ של חברים או משפחה... אני מתכוונת לאהבה הזאת של בני זוג במערכות יחסים... בגלל שאין לי אותה לפעמים זה מפריע לי בדברים רבים אחרים...לדעתי... אני חושבת שאם הייתה לי אהבה הייתי מצליחה יותר בדברים אחרים כי הייתי מאושרת, הייתי אוהבת ונאהבת (זה הדבר הכי חשוב בחיים בעיניי ודווקא אותו אין לי!!!)