בעיה

[אספלטה]

בעיה

אני נשוי 9 שנים עם שני ילדים 8 ו-4 במשך כל חיי הנישואין אנו יודעים עליות ומורדות. אשתי מאוד אימפולסיבית,מתרגזת בקלות גם עליי וגם על הילדים ואז כל הגבולות שלה נפרצים כולל קללות ולעיתים גם אלימות (לא קשה) כלפי הילדים. בנוסף היא די כפייתית בעינייני ניקיון ולכן יש חוקים מאוד ברורים בבית למשל:אני די שעיר ולכן אני לא יכול להיות עם מכנסיים קצרות כי ייפלו לי שערות מהרגליים. לעיתים האימפולסיביות שלה והשלטנות כל כך מקוממת שאני יוצא משליטה ונסחף בצעקות וריבים קשים. היינו קצת בטיפול זוגי וזה לא עזר קשה לה להשתחרר מהאיפולסיביות (כנראה שנובעת מהקשיחות של אביה שהתייחס אליה גם באימפולסיביות בילדותה) שהיא רגועה היא מאוד נעימה ,אוהבת ותומכת מה לעשות?

 

[czar]

קודם כל בלי שום שאלה

תתחיל להסתובב בבית עם מכנסיים קצרים, שהיא תמשיך לדבר איתך אז תמשיך בכלל להגיב אליה...

 

[אספלטה]

ילדים

תמיד החשש מחשיפת הילדים לויכוח וריב ואז אני מוותר

 

[נומלה]

אהבתי את ענין השערות מהרגליים

האם היא הולכת בכיסוי ראש? צחוק בצד. במצב אידאלי מה היית רוצה שיהיה? לא ממש הבנתי.

 

[אספלטה]

מצב אידיאלי

במצב אידאלי לחיות עם אשתי בסיטואציות בהן השיגעון לא נכנס בה

 

[מיציפיצי1]

הרסת אותי עם השערות ברגליים...

תגיד לה שהפרצוף תחת שלה עושה לך בחילה אז אתה מבקש שבזמן האוכל (לפחות) היא תלבש רעלה.

 

[מיציפיצי1]

ובנימה יותר רצינית

האשה שלך צריכה גבולות. אתה צריך להעמיד לה אותם. בלבוש שלך היא לא מתערבת. נקודה. לילדים היא לא מרביצה. אם היא עושה את זה אתה מרחיק אותם ממנה פיזית לחדר אחר. סטנדרטים של סדר וניקיון בבית יקבעו בהסדר משותף ולא כהחלטה חד צדדית שלה (אני רוצה להאמין שאתה בעל הרגלי הגיינה סבירים). וכן הלאה וכן הלאה. אין צורך לריב. לא ליד הילדים ולא בכלל. רק לקבוע עובדה : אני לובש מה שאני רוצה. אני מדיח כלים פעם ביום ולא בכל פעם שיש כוס בכיור. הילדים מתרחצים פעם ביום. אני רוחץ את הבית פעם בשבוע. את חדר הילדים מסדרים פעם ביום. פרורים שנפלו על הרצפה הם לא חומר רדיואקטיבי מסוכן, הם יכולים לחכות שם עד לטיטוא הזריז של הערב. קלטת אותי? משפטים קצרים ברורים ותכליתיים.

 

[אספלטה]

תסביך

התחושה שלי שמדובר בהפרעה פסיכולכית-כפייתיות ייתר היא לא מוכנה להכיר בעובדה שישי לה בעיה

 

[נומלה]

היא לא צריכה להכיר "בעובדה שיש

לה בעיה". ואתה לא הפסיכולוג שלה אלא בעלה. ומנסיוני המועט אף אחד מאיתנו איננו מושלם. אבל אין שום קשר בין "אלה הדברים שאני מוכן לעשות" (הרשימה של מיציפיצי נראית לי) לבין "יש לך בעיה". אם אכן היא חולת ניקיון היא צריכה לנקות. אתה לא נראה לי שהגדרת את מרחב המחייה שלך (עם דגש על "שלך") ולא הבהרת מהם הקוים האדומים שלך ומה אתה מוכן ומה לא. במקום זה אתה מתעסק בלקבוע מהי ההפרעה הספציפית של אשתך. תתרכז במעשים שלך ולא בדיאגנוזות חסרות שחר.

 

[seeyou]

האם היו לך שערות על הרגליים טרום הנשואים?

האם היו לה התקפי אימפולסיביות או היתה מתרגזת בקלות ,לפני הנשואים? האם הסקס ביניכם הוא סביר-טוב-?(ישנם "מומחים" שטוענים שיש קשר בין חוסר סיפוק מיני לבין התנהגות האישה בקשר לניקיונות הבית יוסי לדעתי אין לך הרבה ברירות-פיתרונות לערכתי,המצב יחמיר עם השנים

 

[אייבורי]

פחדן

אתה חוששת מעימותים, ומי שפוחד שימשיך להסתובב עם דובון בקיץ. מזל שיש לכם ילדים, ככה יש תרוץ לפחדנות בשם הילדים. בעיני הגיע הזמן שתגדל חוט שדרה, תעמוד על שלך ושים גבולות סבירים. והיא, שתתרגז עד שתתעייף.

 

[מריוס זכריה]

לקבל אותה ולשים גבולות מינימליים

קודם כל תבין שאתה לא תשנה אותה. שום מריבה ושום מניפולציה לא תשנה אותה. כמו שכתבו לך, לכל אחד יש את השריטות שלו. קבל אותה כמו שהיא! מצד שני, לקבל אותה זה לא אומר לקבל את כל המגבלות שהיא מטילה. אני מסכיום עם כל אלו שכתבו לך לשים גבולות, אבל יש לי הסתייגות אחת: תשים מינימום הכרחי של גבולות, כלומר, מה שפחות! שים גבול רק איפה שזה עקרוני לך, כי אחרת תכנסו למלחמה בתחום שבו היא הכי פחות גמישה. אני מסכים עם אייבורי שאולי אתה קצת פוחד לריב - אבל אין מנוס מלעמוד על דעתך איפה שזה באמת חשוב. רק אל תתחיל לעשות לה פרינציפים. מריוס

 

[מדען טילים סובייטי]

היתה לנו בעיה דומה

עד שלקחנו כלב. מאז, כל פעם שאשתי באה בטענות אני שולח אותה אליו (יש לנו צבע שיער דומה) - הכלב מקשיב לה בסבלנות, אשתי נרגעת קצת אבל אזה הוא יוצא החוצה ומרוב תיסכול חופר בורות בגינה. כמו שנאמר - מן הפח אל הפחת. האמת אני מיואש כבר - מישהו מכיר פסיכולוג טוב לכלבים

?