ערן לוי המקורי
New member
בעיה
אני מקווה שיש כאן אנשים טובים שיהיו מוכנים לענות לי. התלבטתי אם לכתוב את ההודעה הזו,אבל היה לי זמן פנוי,אז אמרתי שננסה.ובבקשה,תסלחו לי שזה ארוך. אז ככה: אני בן 25.נראה בסדר.די ביישן (אבל לאף אחד אין מושג שאני כזה-אני פשוט טוב מאוד בלטשטש עובדות.
הביטחון העצמי שלי הוא סביר+.כמו שאצל כל אחד אחר. פעם למעלה,פעם באמצע,פעם למטה-אתם יודעים,תקופות. אבל בסה"כ,אני מרגיש בסדר. הדבר היחידי שמפריע לי,ולא מפריע לי(אני לא יודע איך להתייחס לזה) הוא ש: אף פעם לא היתה לי חברה.אבל גם לא הרגשתי צורך לאחת כזו! בשנות ההתבגרות שלי,קשה לאמר שהיו לי הצלחות עם בנות,הייתי כ"כ ביישן כך שלא הרגשתי אומץ להתחיל עם מישהי ואם כבר שמתי עין על בנות,אז היה מדובר בבנות שנראות פשוט מדהימות.(וכמובן,שלא היה לי סיכוי אצלן.אני מציאותי.וזה לא בגלל חוסר ביטחון. על בנות אחרות (שלא היו שיא היופי) לא כ"כ שמתי לב. בקיצור,הייתי ילד. עברו השנים,ואני לא יודע אם שיכנעתי את עצמי או לא,אבל אני הרגשתי שאני באמת לא זקוק לזוגיות. אני אוהב להיות עם עצמי.יש לי חברים שמידי פעם אני יוצא איתם. אני משתמש הרבה באינטרנט,קורא עיתונים,טלוויזיה,יוצא לפעמים לפאבים,מנוי לכל מיני מקומות ,---בקיצור.בסדר לי. שאני רואה אנשים שנמצאים בזוגיות,אז אני מנסה לחשוב-למה אני לא מרגיש את הצורך בזה?? למה אנשים כ"כ מחפשים זוגיות,ואצלי זה ממש לא מזיז?? לשתף,לספר,לחוות...כלום כלום כלום. עד שלפני שנה בערך,יצא לי לדבר עם מישהי באי סי קיו,דיברנו ודיברנו-על כל מיני דברים (מוזיקה,פוליטיקה,הכרויות,כדורגל,לימודים,מחשבים,מיסטיקה...הכל הכל.) דיברנו במשך שעות,תקופה של 4 חודשים.מבלי לעבור לטלפון.לא יודע למה. באמת הרגשתי איתה כייף.נהנתי כ"כ לדבר איתה. לאט לאט סיפרנו אחד לשני,סודות שלנו ודברים שלא סיפרתי לאף אחד אחר בעולם.(לא שזה סודות של השב"כ,אבל בכל זאת....פעם ראשונה שהרגשתי שיש לי מישהי ששווה להתחבר לאינטרנט בשבילה ולפתוח את האי סי.) ואז,אמרתי שאולי חל בי איזה שינוי,ואני כן יכול "להתאהב" או לפחות,להרגיש צורך בזוגיות,בלשתף,בלספר (הקטע של זיונים לא כ"כ רלוונטיים כי בשביל זה אפשר ללכת לנערות ליווי-ויסלחו לי אלה שנגעלים מזה.לא שאני הולך הרבה.אבל הלכתי 3 פעמים בחיי.היה נחמד וזהו). אז בקיצור,הרגשתי טוב,וחשבתי שחל בי שינוי. ביקשתי ממנה שאולי נחליף תמונות. ובתוך תוכי הרגשתי שגם אם היא לא תהיה שיא היופי (ולצערי,זה כנראה מה שאני מחפש.את היופי בבחורה.כי זה מושך אותי.מה אני יכול לעשות?? אני אתן לזה צ´אנס כי מדובר בבחורה באמת מדהימה.(שוב,לפי השיחות שלנו באי סיקיו.ואלה היו באמת שיחות מעלפות. היא שלחה לי את התמונה (אחרי 4 חודשים של שיחות מעשירות ומדהימות),ומה להגיד לכם...ראיתי את התמונה-אז ככה: היא לא מכוערת.היא בהחלט בחורה ממוצעת.כמו שרוב הבחורות שאנחנו נתקלים בהן בחיי היום יום שלנו.(בהנחה שאנחנו לא הולכים לאיזה מסיבה בהאומן 17,ששם נמצאות הבחורות הכי מדהימות בעולם) אבל,אחרי שראיתי את התמונה שלה----מייד,אבל מייד הרגשתי כמו שאני תמיד הרגשתי בעבר .שאני לא זקוק לזוגיות. ז"א,אחרי שראיתי אותה,היה לי פחות חשוב לדבר איתה,הרגשתי פחות צורך לשתף אותה,להכיר אותה,לדבר איתה בטלפון...בקיצור,ירד לי ,אבל בגדול!!!!! ואכן,הפסקנו לדבר אחרי יום.פשוט אמרתי לה,מה שאמרתי לה (לא פגעתי בה,לא לדאוג),ובזה הסתיימה שיחתינו. הקטע הוא שלא הרגשתי מועקה או מצב רוח רע חודש אחרי שהפסקנו לדבר. ז"א,בימים הראשונים כן התבאסתי כי חשבתי שהנה ,שיניתי בעצמי משהו, אבל פתאום התברר לי שאני עדיין מייחס חשיבות עליונה למראה החיצוני של בחורה. התנזרתי מהאי ס קיו וצ´טים,לאורך תקופה. חזרתי לזה שוב לפני כמה זמן.הכרתי מישהי.דיברנו חודש.(סתם כי היה לי באמת כיף.לפעמים אחרי יום עבודה עמוס,כייף לדבר עם מישהי) שלחנו תמונות.היא נדלקה עלי מאוד.ואני....ממש לא התלהבתי מהמראה שלה. לא מכוערת.ממוצע.אבל שוב...אותו סיפור!לצערי. עכשיו לסיכום ולשאלה שלי: אני יודע שתגידו שאני: ילדותי ראיית העולם שלי צרה כעולמה של הנמלה שאני לא יודע זוגיות מהי. שמעולם בצורה הזו אני לא אכיר מישהי. ש..אם אתה לא נראה כמו מינימום דוגמן של קסטרו,אז למה שתכיר מישהי שנראית מעל לממוצע. ש..אני עוד צריך להתבגר.ודחוף! שאני אמצא את עצמי גם בגיל 50 במצב הזה. שאני חסר ביטחון שחשוב לי להיראות ליד מישהי פצצה כי הדימוי העצמי שלי נמוך. וכו´ וכו´ וכו´... אז נגיד וכל הדברים האלה נכונים.ואני מודע לזה שזה בעייתי אצלי.אוקיי?? אבל מה לעשות שככה אני מרגיש. אני אגיד את זה ישירות: בשביל זיונים,אני יכול ללכת לנערות ליווי.או פשוט להתנזר,לאונן ..וכל דבר אחר. אז בטח שלא בשביל זה אני ארצה חברה. הכמיהה לזוגיות באה בד"כ ממקום כזה שרוצים, שתהיה מישהי שתביא חיבוק,שתייעץ לך,שתוכלו לצאת ביחד,שיהיה לך את מי לשתף,שתדע שיש מישהי שדואגת לך,שתצחק איתך,שיהיו לכם חוויות ביחד וכו´ וכו´ וכו´---אבל מה לעשות שאני לא זקוק לזה. אני מרגיש שאם הבחורה שאיתי,היא לא שיא היופי (היא לא חייבת להיות דוגמנית.לא להגזים.אבל היא בהחלט חייבת להיות יפה.פשוט יפה.) אין לי כמיהה או צורך בזוגיות. באמת שאין לי. עכשיו בטח תישאל השאלה מה אתה מעדיף ערן: בחורה מדהימה שלא יהיה לך על מה לדבר איתה? לבין בחורה ממוצעת ביופי,אבל שאתה זורם איתה ונהנה להיות איתה....אז התשובה שלי היא : לא זה.ולא זה. ברור שאם היא תהיה הכי מדהימה בעולם,אבל לא יהיה לנו שום דבר במשותף.אז אין לי בכלל מה לעשות איתה. ולגביי האפשרות השנייה שציינתי--היא בכלל לא רלוונטית.כי לא יהיה דבר כזה. וזה המקרה שסיפרתי לכם שקרה באי סי.(עם שתי הבחורות האלה). אז מה לא בסדר אצלי?? למה בתוך תוכי אני לא מרגיש צורך בזוגיות?? למה אני מרגיש כן צורך לעשות מאמץ "ולהיכנס" למערכת יחסים רק עם אחת שתגרה אותי מבחינה חיצונית?(ולא אמרתי שהקשר יושתת רק על סקס!כי בחיים שלי שכבתי בסה"כ עם 3 בחורות.אז אני ממש לא הטיפוס שמחפש זיונים,אני ממש לא כזה שיטחי. ברור לי שהיא חייבת למשוך אותי מינית,כי אז מה ההבדל בין ידידה לחברה. לא שיש לי הרבה ידידות (כאילו יכלו להיות לי.והרבה.אבל,שוב...אני לא מרגיש צורך באוזן קשבת.למרות,שלפי השיחות באי סי קיו...מסתבר שזה כן נעים לי. אבל בתנאי"שהאוזן הקשבת הזו" היא מישהי שמדליקה אותי חיצונית. אני לא אשקר,וגם אם אין לי ביטחון כמו של איזה דוגמן עולמי,אני מרגיש בתוך תוכי שאני כן בחור יפה.ואולי בגלל זה,אני מרגיש שכאילו אני כן יכול להשיג את זה מתישהוא. אז בקיצור,חברים שלי--מה דפוק בי? ולמה אני לא יכול להיות כמו כל האנשים בעולם הזה? להתחתן וליצור זוגיות עם בחורה שלא נראית כמו מיליון דולר (כמו שבד"כ כולם עושים),ובמשך החיים להמשיך להסתכל,לפנטז,על בחורות מדהימות שנמצאות לידינו. מיואש טיפה.אבל מת להבין את הראש המעוות שלי. או יותר נכון.את הנפש שלי. דרך אגב: הייתי בכמה שיחות עם איש מקצוע במשך חודשיים-והפסקתי. כי זה לא ממש הועיל לי.חשבתי שאולי אם אני אדבר עם מישהו ,ואעורר איזשהו דיון בנושא הזה (שמבחינתי הוא די אינטימי),זה יבהיר לי כמה דברים על עצמי. אבל,מסתבר שזה היה סתם. סתם .פשוט סתם.
אני מקווה שיש כאן אנשים טובים שיהיו מוכנים לענות לי. התלבטתי אם לכתוב את ההודעה הזו,אבל היה לי זמן פנוי,אז אמרתי שננסה.ובבקשה,תסלחו לי שזה ארוך. אז ככה: אני בן 25.נראה בסדר.די ביישן (אבל לאף אחד אין מושג שאני כזה-אני פשוט טוב מאוד בלטשטש עובדות.
הביטחון העצמי שלי הוא סביר+.כמו שאצל כל אחד אחר. פעם למעלה,פעם באמצע,פעם למטה-אתם יודעים,תקופות. אבל בסה"כ,אני מרגיש בסדר. הדבר היחידי שמפריע לי,ולא מפריע לי(אני לא יודע איך להתייחס לזה) הוא ש: אף פעם לא היתה לי חברה.אבל גם לא הרגשתי צורך לאחת כזו! בשנות ההתבגרות שלי,קשה לאמר שהיו לי הצלחות עם בנות,הייתי כ"כ ביישן כך שלא הרגשתי אומץ להתחיל עם מישהי ואם כבר שמתי עין על בנות,אז היה מדובר בבנות שנראות פשוט מדהימות.(וכמובן,שלא היה לי סיכוי אצלן.אני מציאותי.וזה לא בגלל חוסר ביטחון. על בנות אחרות (שלא היו שיא היופי) לא כ"כ שמתי לב. בקיצור,הייתי ילד. עברו השנים,ואני לא יודע אם שיכנעתי את עצמי או לא,אבל אני הרגשתי שאני באמת לא זקוק לזוגיות. אני אוהב להיות עם עצמי.יש לי חברים שמידי פעם אני יוצא איתם. אני משתמש הרבה באינטרנט,קורא עיתונים,טלוויזיה,יוצא לפעמים לפאבים,מנוי לכל מיני מקומות ,---בקיצור.בסדר לי. שאני רואה אנשים שנמצאים בזוגיות,אז אני מנסה לחשוב-למה אני לא מרגיש את הצורך בזה?? למה אנשים כ"כ מחפשים זוגיות,ואצלי זה ממש לא מזיז?? לשתף,לספר,לחוות...כלום כלום כלום. עד שלפני שנה בערך,יצא לי לדבר עם מישהי באי סי קיו,דיברנו ודיברנו-על כל מיני דברים (מוזיקה,פוליטיקה,הכרויות,כדורגל,לימודים,מחשבים,מיסטיקה...הכל הכל.) דיברנו במשך שעות,תקופה של 4 חודשים.מבלי לעבור לטלפון.לא יודע למה. באמת הרגשתי איתה כייף.נהנתי כ"כ לדבר איתה. לאט לאט סיפרנו אחד לשני,סודות שלנו ודברים שלא סיפרתי לאף אחד אחר בעולם.(לא שזה סודות של השב"כ,אבל בכל זאת....פעם ראשונה שהרגשתי שיש לי מישהי ששווה להתחבר לאינטרנט בשבילה ולפתוח את האי סי.) ואז,אמרתי שאולי חל בי איזה שינוי,ואני כן יכול "להתאהב" או לפחות,להרגיש צורך בזוגיות,בלשתף,בלספר (הקטע של זיונים לא כ"כ רלוונטיים כי בשביל זה אפשר ללכת לנערות ליווי-ויסלחו לי אלה שנגעלים מזה.לא שאני הולך הרבה.אבל הלכתי 3 פעמים בחיי.היה נחמד וזהו). אז בקיצור,הרגשתי טוב,וחשבתי שחל בי שינוי. ביקשתי ממנה שאולי נחליף תמונות. ובתוך תוכי הרגשתי שגם אם היא לא תהיה שיא היופי (ולצערי,זה כנראה מה שאני מחפש.את היופי בבחורה.כי זה מושך אותי.מה אני יכול לעשות?? אני אתן לזה צ´אנס כי מדובר בבחורה באמת מדהימה.(שוב,לפי השיחות שלנו באי סיקיו.ואלה היו באמת שיחות מעלפות. היא שלחה לי את התמונה (אחרי 4 חודשים של שיחות מעשירות ומדהימות),ומה להגיד לכם...ראיתי את התמונה-אז ככה: היא לא מכוערת.היא בהחלט בחורה ממוצעת.כמו שרוב הבחורות שאנחנו נתקלים בהן בחיי היום יום שלנו.(בהנחה שאנחנו לא הולכים לאיזה מסיבה בהאומן 17,ששם נמצאות הבחורות הכי מדהימות בעולם) אבל,אחרי שראיתי את התמונה שלה----מייד,אבל מייד הרגשתי כמו שאני תמיד הרגשתי בעבר .שאני לא זקוק לזוגיות. ז"א,אחרי שראיתי אותה,היה לי פחות חשוב לדבר איתה,הרגשתי פחות צורך לשתף אותה,להכיר אותה,לדבר איתה בטלפון...בקיצור,ירד לי ,אבל בגדול!!!!! ואכן,הפסקנו לדבר אחרי יום.פשוט אמרתי לה,מה שאמרתי לה (לא פגעתי בה,לא לדאוג),ובזה הסתיימה שיחתינו. הקטע הוא שלא הרגשתי מועקה או מצב רוח רע חודש אחרי שהפסקנו לדבר. ז"א,בימים הראשונים כן התבאסתי כי חשבתי שהנה ,שיניתי בעצמי משהו, אבל פתאום התברר לי שאני עדיין מייחס חשיבות עליונה למראה החיצוני של בחורה. התנזרתי מהאי ס קיו וצ´טים,לאורך תקופה. חזרתי לזה שוב לפני כמה זמן.הכרתי מישהי.דיברנו חודש.(סתם כי היה לי באמת כיף.לפעמים אחרי יום עבודה עמוס,כייף לדבר עם מישהי) שלחנו תמונות.היא נדלקה עלי מאוד.ואני....ממש לא התלהבתי מהמראה שלה. לא מכוערת.ממוצע.אבל שוב...אותו סיפור!לצערי. עכשיו לסיכום ולשאלה שלי: אני יודע שתגידו שאני: ילדותי ראיית העולם שלי צרה כעולמה של הנמלה שאני לא יודע זוגיות מהי. שמעולם בצורה הזו אני לא אכיר מישהי. ש..אם אתה לא נראה כמו מינימום דוגמן של קסטרו,אז למה שתכיר מישהי שנראית מעל לממוצע. ש..אני עוד צריך להתבגר.ודחוף! שאני אמצא את עצמי גם בגיל 50 במצב הזה. שאני חסר ביטחון שחשוב לי להיראות ליד מישהי פצצה כי הדימוי העצמי שלי נמוך. וכו´ וכו´ וכו´... אז נגיד וכל הדברים האלה נכונים.ואני מודע לזה שזה בעייתי אצלי.אוקיי?? אבל מה לעשות שככה אני מרגיש. אני אגיד את זה ישירות: בשביל זיונים,אני יכול ללכת לנערות ליווי.או פשוט להתנזר,לאונן ..וכל דבר אחר. אז בטח שלא בשביל זה אני ארצה חברה. הכמיהה לזוגיות באה בד"כ ממקום כזה שרוצים, שתהיה מישהי שתביא חיבוק,שתייעץ לך,שתוכלו לצאת ביחד,שיהיה לך את מי לשתף,שתדע שיש מישהי שדואגת לך,שתצחק איתך,שיהיו לכם חוויות ביחד וכו´ וכו´ וכו´---אבל מה לעשות שאני לא זקוק לזה. אני מרגיש שאם הבחורה שאיתי,היא לא שיא היופי (היא לא חייבת להיות דוגמנית.לא להגזים.אבל היא בהחלט חייבת להיות יפה.פשוט יפה.) אין לי כמיהה או צורך בזוגיות. באמת שאין לי. עכשיו בטח תישאל השאלה מה אתה מעדיף ערן: בחורה מדהימה שלא יהיה לך על מה לדבר איתה? לבין בחורה ממוצעת ביופי,אבל שאתה זורם איתה ונהנה להיות איתה....אז התשובה שלי היא : לא זה.ולא זה. ברור שאם היא תהיה הכי מדהימה בעולם,אבל לא יהיה לנו שום דבר במשותף.אז אין לי בכלל מה לעשות איתה. ולגביי האפשרות השנייה שציינתי--היא בכלל לא רלוונטית.כי לא יהיה דבר כזה. וזה המקרה שסיפרתי לכם שקרה באי סי.(עם שתי הבחורות האלה). אז מה לא בסדר אצלי?? למה בתוך תוכי אני לא מרגיש צורך בזוגיות?? למה אני מרגיש כן צורך לעשות מאמץ "ולהיכנס" למערכת יחסים רק עם אחת שתגרה אותי מבחינה חיצונית?(ולא אמרתי שהקשר יושתת רק על סקס!כי בחיים שלי שכבתי בסה"כ עם 3 בחורות.אז אני ממש לא הטיפוס שמחפש זיונים,אני ממש לא כזה שיטחי. ברור לי שהיא חייבת למשוך אותי מינית,כי אז מה ההבדל בין ידידה לחברה. לא שיש לי הרבה ידידות (כאילו יכלו להיות לי.והרבה.אבל,שוב...אני לא מרגיש צורך באוזן קשבת.למרות,שלפי השיחות באי סי קיו...מסתבר שזה כן נעים לי. אבל בתנאי"שהאוזן הקשבת הזו" היא מישהי שמדליקה אותי חיצונית. אני לא אשקר,וגם אם אין לי ביטחון כמו של איזה דוגמן עולמי,אני מרגיש בתוך תוכי שאני כן בחור יפה.ואולי בגלל זה,אני מרגיש שכאילו אני כן יכול להשיג את זה מתישהוא. אז בקיצור,חברים שלי--מה דפוק בי? ולמה אני לא יכול להיות כמו כל האנשים בעולם הזה? להתחתן וליצור זוגיות עם בחורה שלא נראית כמו מיליון דולר (כמו שבד"כ כולם עושים),ובמשך החיים להמשיך להסתכל,לפנטז,על בחורות מדהימות שנמצאות לידינו. מיואש טיפה.אבל מת להבין את הראש המעוות שלי. או יותר נכון.את הנפש שלי. דרך אגב: הייתי בכמה שיחות עם איש מקצוע במשך חודשיים-והפסקתי. כי זה לא ממש הועיל לי.חשבתי שאולי אם אני אדבר עם מישהו ,ואעורר איזשהו דיון בנושא הזה (שמבחינתי הוא די אינטימי),זה יבהיר לי כמה דברים על עצמי. אבל,מסתבר שזה היה סתם. סתם .פשוט סתם.
