בעיה.....
הבעיה שלי היא כזו-אני שמנה ( לא זו הבעיה).וגם הילד המקסים שלי שמנמן (רק בן 5 וכבר מציקים לו..).והבעיה היא חמותי. היא אחות. והיא נורא אובססיבית בכל מה שקשור בבריאות ודיאטה וכל זה. לי אף פעם לא הפריע להקשיב לה ולהנהן כשצריך, אבל הענין הוא שהיא מתחילה עם האובססיה שלה גם לגבי הילד שלי.כשאנחנו מתארחים אצלה היא תמיד מנסה להגביל אותו באכילה (רבאק הוא ילד..), וזה עד עכשיו היה עוד נסבל-כי סה"כ גם אני לא נותנת לו לאכול כל מה שהוא רוצה ובכל כמות (כי אני יודעת שהוא יקום בלילה ויקיא אםהוא יפריז). אבל אתמול היא התפרצה על בעלי בצורה כל כך מגעילה.היא שוב אמרה לילד מה לאכול מה לא כרגיל,ובעלי ביקש ממנה להפסיק. ואז היא אמרה :אבל אתה לא רואה שהוא הולך ומשמין? אני מ-ת-ב-י-י-ש-ת! ככה, בלי בושה,כאילו הילד שלי עבריין, היא מתביישת בו! עלי לציין שאנחנו משפחה דתית מאוד,ואני לא מעיזה לענות לה בחזרה,גם כי אין לי ביטחון עצמי כשזה מגיע אליה. ויש לי בלב כל כך הרבה לומר לה-ואני צריכה לסתום ת'פה.(בגלל העזרה הכספית שהם נותנים לנו). אני לא יודעת מה לעשות- היא ממשיכה לפגוע בלי הכרה- כאילו העובדה שהיא רזה ומתעמלת יום יום הופכת אותה לטובה יותר ממני. היא אשה כל כך קרה (מנסה להיות אצילית עלק),היא בקושי מנשקת או מחבקת את הנכדים שלה או צוחקת איתם וכו. וכשאני נזכרת איך אמא שלי ע"ה ,עם הסרטן,הכימו והמורפיום, ידעה להעניק לילדי אהבת סבתא אמיתית -אני שואלת את אלוהים למה לא השארת אותה, ולקחת את חמותי במקומה? זהו, מצטערת שנפלתי עליכם ככה, הייתי חייבת לפרוק את כל זה למישהו, ואם יש למישהוא עיצה טובה ,אשמח מאוד לשמוע. תודה.
הבעיה שלי היא כזו-אני שמנה ( לא זו הבעיה).וגם הילד המקסים שלי שמנמן (רק בן 5 וכבר מציקים לו..).והבעיה היא חמותי. היא אחות. והיא נורא אובססיבית בכל מה שקשור בבריאות ודיאטה וכל זה. לי אף פעם לא הפריע להקשיב לה ולהנהן כשצריך, אבל הענין הוא שהיא מתחילה עם האובססיה שלה גם לגבי הילד שלי.כשאנחנו מתארחים אצלה היא תמיד מנסה להגביל אותו באכילה (רבאק הוא ילד..), וזה עד עכשיו היה עוד נסבל-כי סה"כ גם אני לא נותנת לו לאכול כל מה שהוא רוצה ובכל כמות (כי אני יודעת שהוא יקום בלילה ויקיא אםהוא יפריז). אבל אתמול היא התפרצה על בעלי בצורה כל כך מגעילה.היא שוב אמרה לילד מה לאכול מה לא כרגיל,ובעלי ביקש ממנה להפסיק. ואז היא אמרה :אבל אתה לא רואה שהוא הולך ומשמין? אני מ-ת-ב-י-י-ש-ת! ככה, בלי בושה,כאילו הילד שלי עבריין, היא מתביישת בו! עלי לציין שאנחנו משפחה דתית מאוד,ואני לא מעיזה לענות לה בחזרה,גם כי אין לי ביטחון עצמי כשזה מגיע אליה. ויש לי בלב כל כך הרבה לומר לה-ואני צריכה לסתום ת'פה.(בגלל העזרה הכספית שהם נותנים לנו). אני לא יודעת מה לעשות- היא ממשיכה לפגוע בלי הכרה- כאילו העובדה שהיא רזה ומתעמלת יום יום הופכת אותה לטובה יותר ממני. היא אשה כל כך קרה (מנסה להיות אצילית עלק),היא בקושי מנשקת או מחבקת את הנכדים שלה או צוחקת איתם וכו. וכשאני נזכרת איך אמא שלי ע"ה ,עם הסרטן,הכימו והמורפיום, ידעה להעניק לילדי אהבת סבתא אמיתית -אני שואלת את אלוהים למה לא השארת אותה, ולקחת את חמותי במקומה? זהו, מצטערת שנפלתי עליכם ככה, הייתי חייבת לפרוק את כל זה למישהו, ואם יש למישהוא עיצה טובה ,אשמח מאוד לשמוע. תודה.
