בעיה

[שי טו הגמד]

בעיה

בקיצור... דתייה,נשואה, אימא. היה רומן עם אישה. גם היא נשואה ואימא. נמשך שנתיים. יש המון אהבה. המון. וקרבה. וחברות. והכול. ואושר בלתי רגיל בכל פגישה. עכשיו החלטתי לנתק את זה. מסיבות מובנות. זה היה או היא או המשפחה. בחרתי את המשפחה. עדיין מתכתבים ומעט טלפונים, אבל לא נפגשים. הבעל שלי - יודע שיש איזו זיקה, כי פעם "תפס" מכתב מאוד רגשני כזה. לא מאמין שאני לסבית ולא שהיה משהו רציני. לפני כחצי שנה התחלנו להסתיר את היחסים כי הוא כן כבר התנגד ל"ידידות" שלנו, חשד שמשהו לא כשורה. הבטחתי לו לנתק. החזקתי מעמד חודש. הבעל שלה - אין לו מושג. מאז נפגשנו עוד שלוש פעמים. עכשיו החלטתי שנפרדים. החלטה שלי. אני פשוט נקרעת לחתיכות. גם היא. זה כמו לנתק חלק מהלב שלך. רגשות אשם מכאן עד הירח. כלפי כולם. וגם... איבדתי את עצמי לגמרי. מה הזהות המינית שלי עכשיו, מי אני, מה אני. אין לי מושג. מרגישה מרוקנת מכל זהות מינית, עקרה, ריקה, חסרת תועלת, כמו דף נייר ישן ומקומט. לא אישה. אני יודעת שכל זה נשמע ממש גרוע... לא יודעת מה תוכלו לומר לי, אם בכלל. רק אל תגידו שהכול באשמתי, את זה אני יודעת. מה עושים עכשיו? איך שוכחים? זה בכלל אפשרי, לשכוח כזו אהבה? אה, ויש לי יחסים נהדרים... לכאורה... עם בעלי. אני יודעת שזה נשמע ממש מוזר. אבל אני באמת מעריכה, מוקירה ואוהבת אותו. כחבר, כאבא לילדיי. הזוגיות... לא יודעת מה אתה. בהקפאה.

 

[dkey]

שלום לך

ראשית, ברצוני להפנות אותך לפורום של דתיות גאות בנענע. אני חושב שכדאי לך לשמוע גם מה יש להן לומר. דבר נוסף, אף אחד כאן לא אשם. החינוך אשם. כל השאר הם קורבנות. לדעתי עשית בדיוק הפוך ממה שהיית צריכה לעשות. בעיקר משום שזה לא ירפה ממך כל עוד את חיה. וגם אם האהבה הזאת תעבור, יש סיכוי רב שאת תמשיכי לחפש תחליף עם אחרת כי מעולם לא היה לך כה טוב כמו איתה. כי כשהיית איתה הרגשת שזה הדבר הכי נכון. אני חושב שאנשים במצבך יכולים להבין אנשים אחרים שכלואים בגוף לא שלהם (טרנסגנדרים). הסיפור שלך מאוד נפוץ. אני יכול לספר לך על ידידה ששנים התכחשה לנטיתה וגם כשהחלה לפזול הצידה בידיעת בעלה סרבה לפרק את הזוגיות שלהם. בסופו של יום ולאחר כמעט 20 שנה של זוגיות הם החליטו להפרד. פרידה אינה דבר קל בעיקר בגלל השינוי וההתמודדות של כולם עם מצב חדש אבל היא גם לא מוכנה בשום פנים ואופן לחזור לזוגיות עם בעלה איתו כמו לך יש יחסים נהדרים עד עצם היום. כמו ידידתי בזמנו, את כרגע לא נמצאת במקום בו את שוקלת כלל פרידה. במצב זה אין הרבה מה לומר. מקווה שתתנחמי ביחסים הטובים עם בעלך... כתיבה כאן היא גם סוג של פורקן חשוב. כשהייתי צעיר לא היה אפילו אינטרנט ואדם היה צריך לסחוב את הקשיים הנוראיים האלה לבד לבד.

 

[dkey]

אין לספר לבן הזוג על הקשר

אלא אם יש לך בטחון מוחלט בו שהוא לא ינצל זאת לרעה בהליכי גרושין אם בכלל תגיעו לזה. הנקודה הזאת חשובה ביותר שכן לא משנה היכן ידונו המזונות לאישה (ברבנות או בבית המשפט לענייני משפחה = עדיף האחרון תמיד לאישה) הם ידונו על פי הדין העברי ואם הבעל יעלה את נושא הבגידה בו הוא יוכל להתחמק מתשלום מזונות. חשוב לכן לשקול הכל לפני (כחילוני אני בכלל ממליץ לא להתחתן ברבנות לאור האפליה הנוראית וההליך הלא נעים).

 

[סבבב]

המשפחה היא דבר חשוב...

את כבר נשואה, וזה לא שאת רווקה ויש בפנייך את ההתלבטות אם להתחתן בכלל. יש לך משפחה וילדים. את אוהבת אותם. את לא רוצה לאבד אותם. ברור שבגידה היא דבר חמור ולא עומד על הפרק. יש לך כאמור שתי אופציות - או להתגרש ולחיות את חייך על הרגש, או להדחיק ולחיות את חייך על פי השכל בלבד. נראה שהחלטת להישאר עם משפחך. במקרה זה לדעתי, חשוב שיהיה לך נתק מוחלט מהפרטנרית ההיא, כי רק כך הזמן יוכל אולי לרפא את הפצעים. פשוט אין יותר מידיי ברירות אלא לתת לזמן לעשות את שלו...

 

[dkey]

האופציה להתגרש וסיפור להיום

היא כמובן לחיות על פי הרגש וזה לא משהו שכלל אפשר לזלזל בו אי פעם. לילדים עדיין יהיו אם ואב אוהבים. משהו מאוד מוזר קרה לי הבוקר. שיגרתי את ההודעה לעיל ואז קיבלתי באימייל מידידה את הסיפור הבא. נראה לי שהוא מלמד רבות על כוחו של החינוך עליו גדלים: "רציתי לספר לכם סיפור נפלא ששמעתי, סיפור על הפיל האדיר בקרקס שעומד בשלווה כשהוא מחובר בשלשלת יתד קטנה. ועל שום מה הפיל הענק - שיכול הרי לפסוע בנחת ולעקור את היתד כמעט בלי שיחוש בכך - על שום מה הוא בוחר להישאר קשור ליתד? יתכן שאחד ההסברים לכך מקורו בעברו של הפיל. פיל קטנטן היה קשור בינקותו אל יתד. במשך שעות וימים משך ומשך, וניסה בכל כוחו לעקור אותה, ללא הצלחה. במהלך השנים, השלים עם העובדה שהיתד חזקה ממנו, והמשיך לחיות עם האמונה כי נגזר עליו להיות כבול בשלשלאות לעד. עתה בבגרותו, כשהוא פיל ענקי השוקל מספר טונות וכוח אדיר, כבר מזמן ויתר על הניסיונות וברור לו כי עליו לבלות את חייו בסמוך ליתד. מעניין לאילו יתדות בחיים שלנו אנו כבולים? מעניין כמה מהן בכלל אנחנו מזהים? והכי מסקרן - מה צריך לקרות כדי שנעקור ממקומן יתדות ישנות ונעיז לצאת לדרך למחוז חפצנו... "

 

[סבבב]

אהבתי את הסיפור...

 

[קצת מסובך]

../images/Emo119.gif קורה, אף אחד לא מושלם

לא אשמתך. זה קודם כל... עכשיו סיפור. היֹה היו לי שני חברים (לא במקביל), נקרא להם הראשון והשני. ונבהיר שמדובר בבחורים דתיים, (הכרנו בישיבה השם ישמור...) ועוד נבהיר שהחברות בינינו הייתה חברות נפש כמו שתיארת. אהבה, קרבה, מתיקות גדולה... אבל גם עם הראשון וגם עם השני, ידענו תמיד שלא זה מה שאנחנו רוצים. ידענו שאנחנו בוחרים בחיי משפחה נורמטיביים, וידענו שלשניהם לא תהיה בעיה לאהוב ולהיות עם אשה. כשהראשון התחתן, החלטנו שמנתקים. וכשהוא נעלם לחלוטין, אני הייתי במשבר. כי הבנתי שאוקיי, צריך לשמור מרחק. כי עכשיו הוא בונה משהו לתמיד, עם מישהי אחרת. אבל לא הצלחתי להבין - איך הוא יכול, איך הוא מסוגל ככה לחתוך בבשר החי..? לנתק חלק מהלב כמו שאמרת... אחרי כמה נסיונות שלי, וכעס גדול - היום אכן הקשר איננו. והיום אני יודע שלא הייתי צריך לכעוס, אבל ללב אין שכל מסתבר... כעסתי ולכן אי אפשר כבר לגשר על הפער. היה כאב, כאב גדול. אבל גם הוא נגמר. עם השני, הסיפור היה אחר. השכלנו להפריד את עצמנו אחד מהשני עוד זמן רב לפני שהוא הכיר את אשתו שתחיה... והתמודדנו עם ההתמכרות הרגשית אחד לשני - עוד כשהיינו ביחד. וכשהוא עמד לקראת חתונה החלטנו שוב, להתנתק. אך הפעם, לא היה כעס, רק הבנה. ולכן, גם אחרי שהתנתקנו יכלנו להמשיך לדבר - פעם בחודש, יותר או פחות. בכל זאת, זו חברות של שנים... ואין כמו לדבר עם מישהו שמכיר אותך מקרוב, וקצת לספר לו מה על הלב. כאן, כבר הלב לומד. ואכן היה פחות כואב. אני חושב שהסיפור על הראשון הוא זה שנוגע לך יותר. כי כשאוהבים לפעמים צריך לוותר, לטובת כל הצדדים... וגם לכאב הכי גדול יש רפואה, אם מתמודדים עם המקור האמיתי של הרגשות. לכן אני, (לעניות דעתי, ובאמת קטונתי), ממליץ לדבר. אם לא עם בעלך, אז לפחות בתור התחלה עם מישהו קרוב אחר. ולכי תדעי, יש הפתעות בחיים... אולי בהתחלה יהיה לו קשה, אבל אולי עם הזמן אפילו הוא יוכל להבין. אבל לדעתי, הבחירה היא שלו. כמו שאנחנו אומרים כאן לבחורים שנמשכים לגברים ורוצים בכל זאת להקים משפחה עם אשה - שלא ליטול ממנה את זכות הבחירה. וגם אצלך, עדיין לא מאוחר. את כנראה ניצבת עכשיו בתחילתו של מסע, ארוך ומפרך. תהיי חזקה, ואמיצה, ותאמיני בבחירות שלך. אם תלכי עם הלב, תגיעי בלי ספק למקומות טובים. גם אם לא תמיד הם יהיו מקומות שחשבת או תכננת להגיע אליהם... דרך צלחה

 

[בתוך היער]

מקווה שתצליחי למצוא פתרון

אני לא מעיז לייעץ לך בנושא, בייחוד שיש בו ילדים.

 

[dkey]

ילדים גדלים נפלא בכל מסגרת אוהבת

זה הדבר היחידי אותו הם צריכים. ילדים לאם חד הורית או לזוג מאותו מין וכיו"ב קומבינציות גדלים מאושרים ובריאים. הבעיה היא שהיה מונופול על החשיבה שלא ניתן אחרת. כדאי לשמוע יעוץ בנושא ילדים ממי שמתמצא בנושא. ידוע לי על זוג שנפרד שההמלצה שהם קיבלו היה לא להראות בני זוג במשך חצי השנה הראשונה ולקבע מאוד את נושא באיזה יום הילדים אצל מי. סיפור משעשע: אחד הילדים מספר לאמא שהוא חושב שאבא יתחתן שוב כי הוא ראה תחתונים וחזיה של אשה בארון של אבא..

מה שמראה שוב שילדים מסתובבים עם חיישנים וקולטים הכל (גם חוסר אהבה וקרבה בין ההורים). אצל האם זה קצת יותר קשה לגלות כי מדובר בבת זוג. בקיצור, הכל תלוי בהורים הנפרדים. אם רואים את טובת הילדים, נפרדים וממשיכים נורמלי עם החיים. הילדים לא נפגעים. למשל אני יודע על מקרה שהילדים הרויחו אבא. כשההורים היו בזוגיות הוא כמעט לא היה איתם והיום הם איתו מחצית הזמן והוא מקדיש להם הרבה יותר מבעבר.

 

[גלגול82]

סטרייט

היי, גלגול- סטרייט לחלוטין, חושב בפשטות שאם הייתי בעלך, הייתי כואב מאוד בגילוי אבל מעדיף את השיתוף הכן מאשר את ההסתרה. הסתרה מפרידה ובעייתי בקשר. אנחנו חושבים שאם נסתיר את החלקים ה'אפלים' שלנו [סוד קטן: לכל אחד יש חלקים 'אפלים' משלו..] נתקבל בברכה, ובעצם מפסידים את הקשר האמיתי- קשר שבו נקבל את בני הזוג ונתקבל על ידיהם כמו שאנחנו, עם הבעיות הקשיית והמעלות שלנו. כתבו פה לפני עוד ועוד בעד הסתרה מהבעל, מסיבות כלכליות ועוד. מה אנחנו מנהלים את החיים שלנו מצורה כזו קרה? איפה הנשמה שלנו? איפה קשר חי ומבין ואוהב? ואחרי בקשת מחילה מחברי וחברות הפורום- פתיחות יושר וקבלה מלאה צריכים להיות גם בקשר סטרייטי ולא רק בקשר הומו-לסבי, לא? אני בטח לא מבין את ההתמודדות בכלל, אבל רציתי לתת רק זוית ראיה קטנה. אמת ויושר משחררים את הנפש כל כך, וכל כך טבעיים ונכונים לנו. הלוואי שנחזור אליהם. בהצלחה.

 

[קצת מסובך]

../images/Emo45.gif

 

[dkey]

בעקרון אתה בודאי צודק

זוגיות נכונה היא זוגיות של שיתוף. אלא שכאן מתערבבים להם כמה דברים שמחיייבים זהירות: חוסר התאמה מוחלט לקשר. לא משנה כמה יתאמצו, מרגע הגילוי אינטימיות ביניהם תהיה קשה. לא מדובר בסתם קשר אחר מחוץ לנישואין אלא קשר עם בן אותו המין. אין דבר שהבעל יכול לעשות בעתיד כדי שאשתו תמשך אליו ולהיפך, מרגע שהיתה לה התאמה, היא לא תוכל לחזור אחורה. גילוי שכזה יתכן ויעמיק את הקרע עוד יותר. אולי תהיה התפייסות אבל בניית אינטימיות לעולם תהיה קשה. הבעל תמיד יתהה אם היא חושקת בו. לדעתי קשה מאוד להמשיך לאחר גילוי כזה. זה הרבה יותר קשה מגילוי שלאשה היה קשר עם גבר אחר. אם הבעל חס וחלילה ירצה לנצל את זה, הוא יוכל לגרום לכך שהאשה לא תקבל מזונות ואף יתכן מצב בו תשלל ממנה הזכות לגדל את הילדים. לכן הזהירות. החברה המסורתית נועלת את האישה בבית עם הילדים ולמעשה אין לה כלים או אפשרות כלכלית לצאת לעצמאות. אם אכן זה המצב בענייננו, האישה יכולה למצוא עצמה בחוסר כל. נאיביות לחשוב שאם זה יגיע לגירושין זה לא יהפך למכוער. התיקים האומללים עליהם שומעים יום יום הם עדות לכך. כפי שאמרת, אכן אמת ויושר משחררים ולכן הדבר הנכון לעשות הוא לסיים את הנישואין. אחרי הגט, כשלא תהיה נתונה לסכנה מהממסד, תוכל לספר לו האישה במה דברים אמורים ולהכיר לו את בת זוגה החדשה.