complicatedone
New member
בעיה
אני כבר לא יודעת למי לפנות. קשה לי כל כך. אני לא רוצה להישמע גאוותנית או מתנשאת במה שאני הולכת לכתוב, אז תסלחו לי. אני כרגע בת 15,מרגישה בת 30. מבחינת הכל. נתחיל מזה שאני מאוד רוחנית ועמוקה. אני אפילו לא יודעת להסביר למה. אפשר להגיד שכשאני רואה ילדים בני גילי, הם נראים לי כל כך צפויים ופתטיים. אני מרגישה כאילו אני יודעת עליהם הכל. שטחיים מאוד. קשה לי מאוד בחברה. אני לא מוצאת את החברה המתאימה שאני יכולה לדבר אליה כמו אל אחת בוגרת. החברה הטובה ביותר שלי היא בת 20. וגם היא די רחוקה ממני. זאת אומרת, אני מרגישה איתה הכי טוב, אני מרגישה כאילו היא בגיל שלי. כשאני מדברת עם החברות שלי בבצפר אין לי ולו רגש אחד של התנשאות מעליהן, אבל אני מרגישה כאילו כל תנועה ומהלך שהן עושות - אני עברתי את זה, אני יודעת. ואני לא כזו, אני לא מתנשאת, בכלל לא, אני מבטיחה. אני שונאת את ההרגשה הזו. בגלל זה שאני "בוגרת לגילי" (והמון אמרו לי את זה ) קשה לי להתסגל לחברה שכיביכול אני צריכה להתסובב איתה. אני לא מרגישה בנוח. לפעמים אני יוצאת לבלות בכוח. כמו למשל הטיול שמתקרב וכל כך לא מתחשק לי כי אני יודעת שאני לא אהנה אבל אני מכריחה את עצמי. אני בקשר עם הרבה אנשים בני 20 ומשהו ואני מרגישה איתם הכי טוב ונוח בעולם, אבל זה רק באינטרנט. כמה מביך.... לגבי מה שכתבתי למעלה, שהחברה של הגיל לי נראיים מאוד שטחיים: זה מתבטא בזה שהכל סובב סביב אהבות נכזבות, שכלום לא מעניין אותם מלבד מראה חיצוני, אולי חלק מעניין גם הפנים אבל... אוף, אני פשוט לא יודעת להסביר את זה. התכונות אופי שלהם..הכל.. אני לא יודעת אפילו להסביר. וזה מה שרע לי בחיים. שאין מי ש"יבין" אותי. אין לי חברה טובה לדבר איתה, אני לא אוהבת את הפעיליות שעושים בדר"כ בגילאים שלי. אני אוהבת להיות בבית, אני אוהבת לחשוב(כן, מוזרה, כן), אני אוהבת להיות באינטרנט - ללמוד, אני אוהבת להיות בים- בלי לעשות כלום.פשוט לשבת, לחשוב.על כלום. אני אוהבת לנתח סדרות טלויזיה(תסביך אצלי), אני אוהבת שיחות עמוקות. זה לא שהילדים בני גילי לא אוהבים, הם כן, אבל ההבדל הוא שאני באינטרנט למטרת למידה (ויקפדיה וכולי) והם לאייסיקיו; הם בים כדי להכיר בנים\בנות\להשתזף, סדרות טלוזיה - טלנובלות , שיחות עמוקות - רק על בנים. אני חושבת שאני הגעתי לנושאים שאף אחד בן גילי התעניין בהם: פילוסופיה, קבלה, פסיכולוגיה ותסבוכים, מחשבות, חלומות, גלגולים, חקר העולם. קראתי ספר של ניטשה, על ניטשה, ספרי דת, קבלה ממש קצת כי אני כרגע בתהליכים אם לקרוא או לא, אני קוראת ספרים על איך העולם נוצר. מבינים? זה מחרפן אותי, זה משגע אותי. אני יודעת שיצאתי פה סנובית נפוחה ומתנשאת ביותר, אבל אני מבטיחה שאני לא כזאת בכלל. אני מבטיחה.
אני כבר לא יודעת למי לפנות. קשה לי כל כך. אני לא רוצה להישמע גאוותנית או מתנשאת במה שאני הולכת לכתוב, אז תסלחו לי. אני כרגע בת 15,מרגישה בת 30. מבחינת הכל. נתחיל מזה שאני מאוד רוחנית ועמוקה. אני אפילו לא יודעת להסביר למה. אפשר להגיד שכשאני רואה ילדים בני גילי, הם נראים לי כל כך צפויים ופתטיים. אני מרגישה כאילו אני יודעת עליהם הכל. שטחיים מאוד. קשה לי מאוד בחברה. אני לא מוצאת את החברה המתאימה שאני יכולה לדבר אליה כמו אל אחת בוגרת. החברה הטובה ביותר שלי היא בת 20. וגם היא די רחוקה ממני. זאת אומרת, אני מרגישה איתה הכי טוב, אני מרגישה כאילו היא בגיל שלי. כשאני מדברת עם החברות שלי בבצפר אין לי ולו רגש אחד של התנשאות מעליהן, אבל אני מרגישה כאילו כל תנועה ומהלך שהן עושות - אני עברתי את זה, אני יודעת. ואני לא כזו, אני לא מתנשאת, בכלל לא, אני מבטיחה. אני שונאת את ההרגשה הזו. בגלל זה שאני "בוגרת לגילי" (והמון אמרו לי את זה ) קשה לי להתסגל לחברה שכיביכול אני צריכה להתסובב איתה. אני לא מרגישה בנוח. לפעמים אני יוצאת לבלות בכוח. כמו למשל הטיול שמתקרב וכל כך לא מתחשק לי כי אני יודעת שאני לא אהנה אבל אני מכריחה את עצמי. אני בקשר עם הרבה אנשים בני 20 ומשהו ואני מרגישה איתם הכי טוב ונוח בעולם, אבל זה רק באינטרנט. כמה מביך.... לגבי מה שכתבתי למעלה, שהחברה של הגיל לי נראיים מאוד שטחיים: זה מתבטא בזה שהכל סובב סביב אהבות נכזבות, שכלום לא מעניין אותם מלבד מראה חיצוני, אולי חלק מעניין גם הפנים אבל... אוף, אני פשוט לא יודעת להסביר את זה. התכונות אופי שלהם..הכל.. אני לא יודעת אפילו להסביר. וזה מה שרע לי בחיים. שאין מי ש"יבין" אותי. אין לי חברה טובה לדבר איתה, אני לא אוהבת את הפעיליות שעושים בדר"כ בגילאים שלי. אני אוהבת להיות בבית, אני אוהבת לחשוב(כן, מוזרה, כן), אני אוהבת להיות באינטרנט - ללמוד, אני אוהבת להיות בים- בלי לעשות כלום.פשוט לשבת, לחשוב.על כלום. אני אוהבת לנתח סדרות טלויזיה(תסביך אצלי), אני אוהבת שיחות עמוקות. זה לא שהילדים בני גילי לא אוהבים, הם כן, אבל ההבדל הוא שאני באינטרנט למטרת למידה (ויקפדיה וכולי) והם לאייסיקיו; הם בים כדי להכיר בנים\בנות\להשתזף, סדרות טלוזיה - טלנובלות , שיחות עמוקות - רק על בנים. אני חושבת שאני הגעתי לנושאים שאף אחד בן גילי התעניין בהם: פילוסופיה, קבלה, פסיכולוגיה ותסבוכים, מחשבות, חלומות, גלגולים, חקר העולם. קראתי ספר של ניטשה, על ניטשה, ספרי דת, קבלה ממש קצת כי אני כרגע בתהליכים אם לקרוא או לא, אני קוראת ספרים על איך העולם נוצר. מבינים? זה מחרפן אותי, זה משגע אותי. אני יודעת שיצאתי פה סנובית נפוחה ומתנשאת ביותר, אבל אני מבטיחה שאני לא כזאת בכלל. אני מבטיחה.