בעיה

[U n w r i t t e n]

בעיה../images/Emo178.gif

אנחנו שתי חברות בנות 16, לאחרונה (במשך חצי שנה בערך) חברה משותפת טובה שלנו,שגם בגילנו התחילה להיות דכאונית, וחסרת בטחון בכלל. אין לנו שום מושג מה היה יכול להוביל אותה למצב כזה. כל אחת מאיתנו, ושתינו ביחד, מנסות לשכנע אותה שהיא לא חסרת ערך, ושהיא מאוד חשובה לנו. אבל כל זה לא משפיע עליה, היא פשוט "מסננת" את כל הדיבורים שלנו, ומנסה "לשכנע" אותנו שהיא לא שווה כלום, בסוף סדר העדיפויות שלנו, שהיא שמנה, אף אחד לא נמשך אליה וכו'. (אני חייבת לציין שכל זה לא נכון בכלל, אפילו לא מתקרב לזה) היא פשוט מסרבת לראות את המציאות כמו שהיא. לפני כמה ימים, היא הרגישה ממש לא טוב, הייתה ממש עצובה והלכה הביתה באמצע יום הלימודים. אנחנו ניסינו ליצור איתה קשר בעזרת SMS, אבל בגלל שהפלאפון שלה היה מכובה ואנחנו לא ידענו את זה, היא חשבה שבכלל לא ניסינו ליצור איתה קשר, בערב דיברנו איתה במסנג'ר אבל היא לא רצתה לקרוא את מה שכתבנו, או שהיא פשוט התעלמה מאיתנו. מאז לאחת מאיתנו היא מתייחסת בקרירות, למרות שהיא אמרה שהיא סלחה, ולשניה היא בכלל לא מתייחסת. מה עושים?! תודה לעונים =]

 

[נעמוש האחת]

אולי תנסו לבדוק עם קרה

משהו אולי עבר עליה משהו והיא לא מספרת.יש לה איזה אחות גדולה?תנסו לשאול אותה.

 

[U n w r i t t e n]

אנחנו מנסות, היא פשוט לא לא רוצה

לספר לנו. היא בת יחידה =/

 

[sh53]

אני חושבת על כמה אפשרויות

* יכול להיות חלק משינוי מצב הרוח בגיל ההתבגרות. אם אתם רואים שעוד שבוע שבועיים לא עובר, אולי לפנות לגורם מקצועי כלשהו בקישור ולהתייעץ? * היא רוצה תשומת לב ואולי היא עוברת בחייה תקופה לא קלה בחייה כמו שקורה לכולנו, ואולי אצלה קצת יותר. * כתבת שהיא מרגישה שמנה. האם היא ירדה באופן דרסטי במשקל בזמן האחרון? האם היא אוכלת לידכם ואיתכם? אם התשובה היא לא - לפעמים אנורקסיות מתחילות דיאטה בצורה נורמלית ורגילה, אבל לפעמים גם מאבדים שליטה בענין (יש גם מאחורי זה פן פסיכולוגי ונפשי - סיבה - וזה לא רק ענין של לרדת במשקל, אלא יותר מזה). נ.ב. מדאיג אותי שהיא הלכה באמצע יום לימודים. קורה לכולנו שאנו לא מרגישים יום אחד לא טוב, אבל אם זה קורה כל הזמן שהיא מתלוננת על הרגשה לא טובה, זה צריך להדליק נורה אדומה לדברים אחרים.

 

[sweetdreams]

אני יודעת שזה נשמע די קיצוני, אבל..

אם זה נמשך כבר זמן מה ללא שיפור, או אפילו אתן רואות התדרדרות במצבה, אולי כדאי לערב גורם יותר מקצועי. נאמר, לספר ליועצת של ביה"ס שלכן, כדי שתוכל לזמן אותה לשיחה. אולי עובר עליה משהו שאתן, עם כל הרצון הטוב שלכן, לא מספיק מנוסות כדי לפתור. וגם אותי הדאיג שהיא ככה נעלמה באמצע יום לימודים בלי לומר לאף אחד..

 

[U n w r i t t e n]

עד כמה שאנחנו מבינות זה לא עד כדי

כך רציני. היא לא פצחה בדיאטה רצחנית (היא תמיד הייתה נגד דברים כאלה), פשוט יש לה את הקטעים שלה, לכל אחד מאיתנו יש ימים שאנחנו מתעצבנים ומוכנים להעיף אגרטלים לכל מקום. אבל השאלה היא, איך לגרום לה להקשיב לנו? איך לגרום לה להאמין בעצמה? בנו? בזה שכן יש לה אנשים שדואגים לה. תודה לעונים =]

 

[sweetdreams]

ימים כאלו??

תקני אותי אם אני טועה, אבל לא דיברת קודם לכן על תקופה של חצי שנה שהיא דכאונית וחסרת ביטחון?? מה שהדליק לי נורה אדומה, זה במיוחד האירוע האחרון.. מה יכל להיות כזה נורא שגרם לה להיעלם באמצע יום לימודים?? עכשיו, יש אנשים שזה לא היה מטריד אותי לגביהם, כאלו שכל שני וחמישי מבריזים באמצע היום או לא מגיעים.. אבל אני מניחה שהעלית את זה פה בגלל שאצלה זה לא המצב, וזה לא משהו שהיא עושה בדר"כ. (בגלל זה גם יצרתן איתה קשר אח"כ, כפי שגם היא ציפתה שתעשו). זה נראה לי כמו צעד שצועק לתשומת לב.. בגלל זה אני חושבת שמשהו עובר עליה, וזה לא עוד יום כזה (לזרוק אגרטלים??).. חצי שנה זה לא כמה ימים.. אני דווקא כן הייתי ממליצה לגשת ליועצת ולספר לה. בתחילה רק כדי להתייעץ מה אתן הייתן יכולות לעשות כדי להקל עליה. וגם כדי ליידע אותה, אולי היא תבין משהו שאתן ואנחנו פה לא יכולים לראות. בנוסף היא גם מכירה את הבחורה שאת מדברת עליה, ובגלל זה אני מניחה שהיא גם תדע יותר טוב.. (מעבר לזה, כמובן, שהיא גורם יותר מקצועי, וזה חלק מהתפקיד שלה)

 

[sh53]

מסכימה בהחלט ../images/Emo45.gif

א. לברר איתה מה קורה ולא להרפות או לוותר לה. פשוט לשבת לה על הוריד אם צריך. ב. לפרגן לה כל הזמן ולהכניס לה לראש שמה שהיא חושבת על עצמה לא נכון (שלא שווה כלום).

 

[U n w r i t t e n]

אוקיי, ככה:

זה לא שהיא פשוט נעלמה באמצע היום, היא אמרה לנו שהיא הולכת, והיא גם התקשרה לאמא שלה שתאסוף אותה מבי"ס. חצי שנה זה הזמן שבמהלכו היא מפתחת את רגשות חוסר הבטחון שלה, זה לא שהיא דיכאונית כל הזמן, היא דווקא כן יוצאת, וכן צוחקת, וכן נהנית. פשוט יש ימים שהיא לא הכי שמחה בעולם (אני לא מדברת כאן על דיכאון רציני). אני גם חייבת להגיד שהיא חולקת איתי הרבה דברים אישיים, וחלק מזה, זה שהיא תמיד משווה את עצמה לאנשים אחרים ואומרת שהיא פחות טובה. אני מקווה שהפעם הבעתי את עצמי בצורה נכונה יותר =/

 

[U n w r i t t e n]

ואני כמובן חייבת להוסיף

שהקטע עם האגרטלים היה מוקצן בכוונה...

 

[sweetdreams]

מצטרפת להמלצותיה של שושי

ובלי קשר, נשארת בדעתי שאתן צריכות לעקוב אחריה טוב-טוב, ולא להסס לפנות למישהו מנוסה מכן אם אתן מגיעות למבוי סתום, שאתן כבר לא יודעות מה לעשות. תזכרי שגם אם כרגע זה נראה שאתן "מדווחות" עליה, למעשה זו כנראה הטובה הכי גדולה שאתן יכולות לעשות למענה.

 

[cottoneyejoe]

מקרה לטיפול מקצועי -

היא בגיל ההתבגרות, גיל מאוד קשה, היא צריכה חבר שיהיה קודם כל בנאדם טוב, שתיהיה עסוקה בו ודרכו תראה מה היא יכולה לעשות לבנאדם אחר, מצד שני, תראו לה שאתן אוהבות אותה בלי הפסקה, ותנסו לדרבן אותה לצאת ולמצוא לה משהו, זה בטוח ישפר לה את המצב רוח

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

אולי כדאי שתנסו לפנות לפסיכולוג טוב או עזרה סוציאלית בעיריה שיטפלו בה ויבדקו מה קרה לה. חוץ מזה עזרו לה למצוא דברים שהיא אוהבת לעשות ומענינים אותה כדי שיהיו לך חיים יותר מענינים ומאושרים, ואם נתקה אתכם קשר נותר לכם רק להיות נחמדות אליה בתקוה שתרצה.