בעיה...

[אביטלתול]

בעיה... ../images/Emo101.gif

שלום לכם! אני מרגישה חסרת אנרגיה לחלוטין ויש לי אחים שנדמה לי שהם חסרי אנרגיה אפילו יותר ממני.. (למשל היום, הם היו כל הזמן במיטה ורק קמו כדי לאכול והם בני 20+) הם לא דכאוניים, ודווקא מאוד אוהבים את החיים. מובנות לי הסיבות למה אני ככה, אבל פשוט כל כך עצוב לי רע לי, לא טוב לי.. יש לי חרדה חברתית בינונית וכנראה שבקרוב אצטרף לקבוצת תמיכה, זה אבחון עצמי, אף פעם לא הייתי אצל פסיכולוג. אחיי ואחותי הם אנשים שקטים, המצב של אחי יותר טוב כי הוא עובד במתן תמיכה לאנשים, כך שהתקשורת שלו השתפרה, והוא מאוד מוערך. האח השני עובר יום יום בלהגיד בערך 10 משפטים. אחותי בקושי מתקשרת עם הסביבה, היא עובדת במקום שממש מתעמרים בה נפשית שם, והיא מאוד סגורה בתוך עצמה.. ואני.. גם לי קשה לתקשר עם הסביבה (בעיקר בגלל פחד) אבל אני מאוד מנסה להשתנות.. אנשים תוהים למה אנחנו כל כך שקטים.. ואני לא מגזימה בתיאורים שלי. אשמח אם תוכלו לשפוך אור על המצב

בתודה מראש

 

[מיכל מנדל]

את בסדר גמור אביטל- מי אמר שלדבר זה

זה טוב? "חיים ומות בידי הלשון"... אמר שלמה המלך "חיים ומוות בידי המחשבה תחילה ואחר כך הלשון"... הוסיף הרמב"ם תראי יתכן ובמשפחה שלכם התקבצתם מספר נשמות שיודעות לתקשר יותר טוב בעזרת חוש הטלפתיה מאשר הדיבור. אין בכלל קשר לפחד או מה שהוא שבולם מי שהוא. תנסי לפתוח בלוג או לנהל לעצמך יומן ופתאום תמצאי איזה כשרון כתיבה יש לך ואיזו יכולת ביטוי מדהימה. אף אחד לא אמר שחייבים לדבר. אפשר להשפיע על תהליכים גם בכוח המחשבה החיובי. אפשר ללמוד לשלוח אור... אז קדימה צאי מתחושת הפחד לכאורה, את מאושרת ושמחה והשארי ככה. בהצלחה