בעיה של אמא ואח
כבר ממזמן ראיתי את זה. את ההדרדרות ההדרגתית ביחסים ביניהם. אני ואמא כמעט תמיד רבות. לעיתים נדירות היינו יכולות לשבת ולשוחח. מאז שהתגייסתי מהלך הכוחות קצת השתנה, היא התחילה להתגעגע, אני התחלתי לשים פס ולא לענות לה כשהיא מדברת אליי בצורה לא יפה, או להראות לה שהצעקות לה והוויכוחים שלה לא עושים רושם עליי, ועכשיו אנחנו מסתדרות יותר טוב. האמת היא, שאני גם מכירה את הסיפור שלה. אני יודעת מה עבר עליה מאז שהייתה ילדה, ואז כשהכירה את אבא שלי, ההכרה עם המשפחה של אבא, החתונה, המוות של הוריה והכניסה להריון איתי כמה חודשים אחרי... אח שלי לא מכיר, אח שלי לא מבין מדוע היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, והתפתחתה ביניהם יריבות מאוד עמוקה. היא מנסה, אבל זה יש הרגשה שזה מעט מידי, מאוחר מידי. היא גם עושה המון טעויות. ובתור אדם בוגר, שחווה הרבה מהטעויות שלה, אני יכולה לראות מבחוץ את היחסים ביניהם, ולהבין שמה שקורה ביניהם יגמור אותם בסופו של דבר. הם יגיעו למצב של התעלמות מוחלטת. אם פעם אח שלי מידי פעם היה מתחנף לאמא שלי, אומר לה שהוא אוהב אותי, וכמה שהיא יפה, היום הוא יורד עליה בצורה כל-כך מחפירה, שאני מעולם לא הרשתי לעצמי.. עצוב לי נורא לראות את זה. עצוב לי לראות אותה עושה טעות אחר טעות בלי יכולת להשפיע עליה. וכבר ניסיתי להשפיע עליה במערכת יחסים שלנו, והיא לא משתנה. היא כנראה גם לעולם לא תשתנה. היא- מי שהיא. ואח שלי - ילד קטן בן 13, הוא בטוח לא ישתנה. ודיברתי איתה, מזמן, על מה שקורה בינה לבין אח שלי, היא לא אמרה מילה. היא יודעת שאני צודקת. גם דיברתי עם אבא, שלו בוודאי יש יותר השפעה ממני, והוא אומר שאין מה לעשות, ככה היא וצריך להסתדר עם זה. אבל הוא טועה. היא חייבת להשתנות בשביל אח שלי. הוא לא בגיל שלי שהוא צריך להתכוונן, עדיין לא. הוא ילד קטן בראש. והוא מקבל את כל העוינות הזו ממנה, ורגע אחרי היא מנסה להתחנף, בדיוק כפי שהיא הייתה עושה לי, והוא לא מוותר לה. הוא זוכר לה. הכל. הוא לא יכול לחטוף ממנה אלימות מילולית פעם אחר פעם אחר פעם, ולהתעלם. זה משפיע עליו. והסברתי לה את זה. היא לא מסרבת להשתנות. היא רוצה משהו, זה לא מתבצע - היא צורחת. היא לא מבינה שאיתו זה לא עובד בצעקות. היא איבדה אותו, כמעט לגמרי. הוא לא מקשיב לה, הוא יורד עליה, הוא צוחק עליה, הוא מזלזל בה בצורה הכי מכוערת שיש. ואז היא רצה לאבא שלי, מולו, ומתלוננת. זה כבר עושה אותה נורא חלשה ליד אחי, והוא מבין מי בעל המילה בבית. מה עוד שלפעמים היא פועלת בדרכים (כפי שציינתי) לא ממש נכונות, ואבא שלי, לא בחוכמה רבה, מעיר לה ליד אחי. השאלה היא מה אפשר לעשות. כי אני רואה את זה. אני רואה שהיא פגועה. אני רואה שהוא מאבד את אמא שלו. שהוא מתחיל ממש לשנוא אותה. אסור שזה יקרה. היא לא עושה את מה שהיא עושה מרוע. היא פשוט כזאת. אבל אח שלי לא מבין את זה, ואני לא יודעת אם ממש אפשר לצפות ממנו להבין את זה. היא צריכה להיות בסדר איתו, להיות אמא טובה, לשנות את ההתנהגות שלה כלפיו. אני בטוחה שברגע שהיא תשנה את הגישה שלה, גם הוא ישתנה. עובדה שאיתי ועם אבא שלי הוא מסתדר מצוין..
כבר ממזמן ראיתי את זה. את ההדרדרות ההדרגתית ביחסים ביניהם. אני ואמא כמעט תמיד רבות. לעיתים נדירות היינו יכולות לשבת ולשוחח. מאז שהתגייסתי מהלך הכוחות קצת השתנה, היא התחילה להתגעגע, אני התחלתי לשים פס ולא לענות לה כשהיא מדברת אליי בצורה לא יפה, או להראות לה שהצעקות לה והוויכוחים שלה לא עושים רושם עליי, ועכשיו אנחנו מסתדרות יותר טוב. האמת היא, שאני גם מכירה את הסיפור שלה. אני יודעת מה עבר עליה מאז שהייתה ילדה, ואז כשהכירה את אבא שלי, ההכרה עם המשפחה של אבא, החתונה, המוות של הוריה והכניסה להריון איתי כמה חודשים אחרי... אח שלי לא מכיר, אח שלי לא מבין מדוע היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, והתפתחתה ביניהם יריבות מאוד עמוקה. היא מנסה, אבל זה יש הרגשה שזה מעט מידי, מאוחר מידי. היא גם עושה המון טעויות. ובתור אדם בוגר, שחווה הרבה מהטעויות שלה, אני יכולה לראות מבחוץ את היחסים ביניהם, ולהבין שמה שקורה ביניהם יגמור אותם בסופו של דבר. הם יגיעו למצב של התעלמות מוחלטת. אם פעם אח שלי מידי פעם היה מתחנף לאמא שלי, אומר לה שהוא אוהב אותי, וכמה שהיא יפה, היום הוא יורד עליה בצורה כל-כך מחפירה, שאני מעולם לא הרשתי לעצמי.. עצוב לי נורא לראות את זה. עצוב לי לראות אותה עושה טעות אחר טעות בלי יכולת להשפיע עליה. וכבר ניסיתי להשפיע עליה במערכת יחסים שלנו, והיא לא משתנה. היא כנראה גם לעולם לא תשתנה. היא- מי שהיא. ואח שלי - ילד קטן בן 13, הוא בטוח לא ישתנה. ודיברתי איתה, מזמן, על מה שקורה בינה לבין אח שלי, היא לא אמרה מילה. היא יודעת שאני צודקת. גם דיברתי עם אבא, שלו בוודאי יש יותר השפעה ממני, והוא אומר שאין מה לעשות, ככה היא וצריך להסתדר עם זה. אבל הוא טועה. היא חייבת להשתנות בשביל אח שלי. הוא לא בגיל שלי שהוא צריך להתכוונן, עדיין לא. הוא ילד קטן בראש. והוא מקבל את כל העוינות הזו ממנה, ורגע אחרי היא מנסה להתחנף, בדיוק כפי שהיא הייתה עושה לי, והוא לא מוותר לה. הוא זוכר לה. הכל. הוא לא יכול לחטוף ממנה אלימות מילולית פעם אחר פעם אחר פעם, ולהתעלם. זה משפיע עליו. והסברתי לה את זה. היא לא מסרבת להשתנות. היא רוצה משהו, זה לא מתבצע - היא צורחת. היא לא מבינה שאיתו זה לא עובד בצעקות. היא איבדה אותו, כמעט לגמרי. הוא לא מקשיב לה, הוא יורד עליה, הוא צוחק עליה, הוא מזלזל בה בצורה הכי מכוערת שיש. ואז היא רצה לאבא שלי, מולו, ומתלוננת. זה כבר עושה אותה נורא חלשה ליד אחי, והוא מבין מי בעל המילה בבית. מה עוד שלפעמים היא פועלת בדרכים (כפי שציינתי) לא ממש נכונות, ואבא שלי, לא בחוכמה רבה, מעיר לה ליד אחי. השאלה היא מה אפשר לעשות. כי אני רואה את זה. אני רואה שהיא פגועה. אני רואה שהוא מאבד את אמא שלו. שהוא מתחיל ממש לשנוא אותה. אסור שזה יקרה. היא לא עושה את מה שהיא עושה מרוע. היא פשוט כזאת. אבל אח שלי לא מבין את זה, ואני לא יודעת אם ממש אפשר לצפות ממנו להבין את זה. היא צריכה להיות בסדר איתו, להיות אמא טובה, לשנות את ההתנהגות שלה כלפיו. אני בטוחה שברגע שהיא תשנה את הגישה שלה, גם הוא ישתנה. עובדה שאיתי ועם אבא שלי הוא מסתדר מצוין..
