בעיה של אגו
אדם קרוב לי ולמשפחתי, סובל, על פי דעתי, מבעיה נפשית חמורה:
כנראה מאז ומתמיד, ישנם התפרצויות של מה שנקרא בעממית 'אגו' (אני יודע שזה לא המונח הנכון אך זה מה שאני מכיר).
קורה להרבה ישראלים, בד"כ בכביש, בו אדם מעצבן בנהיגתו גורם לו לעצבים ולמשחקי אגו, על חשבון הגיון בריא ותקשורת עם הסביבה.
קורה כבר הרבה שנים ונראה שהתגובה מתגברת.
לאחר התקף העצבים הדבר היחיד שעוזר הוא זמן, כאשר כל איזכור למקרה גורם לעצבים ועל כן התפתחה תגובתנו - הבלגה והזנחת הנושא.
וכך עד לפני כמה ימים. בפגישה עם נהג אקראי שהתפרץ לכביש, הוא התפרץ עליו בחזרה. תגובה לניסיון להוריד אותו מהנושא או להרגיעו, הובילה לקללה חריפה.
מאז, המצב רק מחמיר. הוא לא מדבר איתנו ורק מעוצבן בקרבתנו. נראה כמו מלחמה.
יום אחרי סירבתי להצטרף לפגישה משפחתית (לא נעים להיות עם דבר כזה סגור באוטו כמה שעות) והוא התעצבן ולדעתי בטוח שזה באשמת סדרי העדיפויות שלי.
היום ניסיתי לדבר איתו אך אין ניסיון רב מצידו להקשיב. עוד כמה ימים הוא טס לחו"ל, ושאלתי אם זה יהיה עד אז, ותשובתו היחידה היא שעוד מעט יהיה לכם נחת ממני להרבה זמן.
מהתרשמותי הלא מקצועית, ה'אגו' מונע חשיבה נכונה ודוחף לתגובה להיפך, לדוגמא: במקום להתנצל הוא יתעצבן יותר ויתגונן בכעסים והתעלמויות.
התרשמות נוספת היא שקבלת ביקורת מובילה לתגובה זהה. נראה שאוהב לייעץ לאחרים אבל אינו מסוגל לטפל בעצמו.
ועכשיו הבעיה הרצינית היא בהכחשת הבעיה: כיוון שזוהי בעיה של אגו, מודעות ורצון לטיפול בכל דרך שהיא היא חובה, אך האגו מונע את שתיהן.
אין לנו רעיון לאדם קרוב שהוא מקשיב לו כדי שידבר איתו בלי שיתעצבן מראש על הרעיון ולא יקשיב.
אני עזרו לי, כל תגובה שהיא. המצב בלתי נסבל לחלוטין.
תודה רבה
אדם קרוב לי ולמשפחתי, סובל, על פי דעתי, מבעיה נפשית חמורה:
כנראה מאז ומתמיד, ישנם התפרצויות של מה שנקרא בעממית 'אגו' (אני יודע שזה לא המונח הנכון אך זה מה שאני מכיר).
קורה להרבה ישראלים, בד"כ בכביש, בו אדם מעצבן בנהיגתו גורם לו לעצבים ולמשחקי אגו, על חשבון הגיון בריא ותקשורת עם הסביבה.
קורה כבר הרבה שנים ונראה שהתגובה מתגברת.
לאחר התקף העצבים הדבר היחיד שעוזר הוא זמן, כאשר כל איזכור למקרה גורם לעצבים ועל כן התפתחה תגובתנו - הבלגה והזנחת הנושא.
וכך עד לפני כמה ימים. בפגישה עם נהג אקראי שהתפרץ לכביש, הוא התפרץ עליו בחזרה. תגובה לניסיון להוריד אותו מהנושא או להרגיעו, הובילה לקללה חריפה.
מאז, המצב רק מחמיר. הוא לא מדבר איתנו ורק מעוצבן בקרבתנו. נראה כמו מלחמה.
יום אחרי סירבתי להצטרף לפגישה משפחתית (לא נעים להיות עם דבר כזה סגור באוטו כמה שעות) והוא התעצבן ולדעתי בטוח שזה באשמת סדרי העדיפויות שלי.
היום ניסיתי לדבר איתו אך אין ניסיון רב מצידו להקשיב. עוד כמה ימים הוא טס לחו"ל, ושאלתי אם זה יהיה עד אז, ותשובתו היחידה היא שעוד מעט יהיה לכם נחת ממני להרבה זמן.
מהתרשמותי הלא מקצועית, ה'אגו' מונע חשיבה נכונה ודוחף לתגובה להיפך, לדוגמא: במקום להתנצל הוא יתעצבן יותר ויתגונן בכעסים והתעלמויות.
התרשמות נוספת היא שקבלת ביקורת מובילה לתגובה זהה. נראה שאוהב לייעץ לאחרים אבל אינו מסוגל לטפל בעצמו.
ועכשיו הבעיה הרצינית היא בהכחשת הבעיה: כיוון שזוהי בעיה של אגו, מודעות ורצון לטיפול בכל דרך שהיא היא חובה, אך האגו מונע את שתיהן.
אין לנו רעיון לאדם קרוב שהוא מקשיב לו כדי שידבר איתו בלי שיתעצבן מראש על הרעיון ולא יקשיב.
אני עזרו לי, כל תגובה שהיא. המצב בלתי נסבל לחלוטין.
תודה רבה
