בעיה קשה
ביני לבין ידיד שלי יש קטע לא ברור. אנחנו לא עונים לאף אחת מההגדרות הפורמליות - לא ידידים, לא יזיזים, לא חברים, משהו באמצע, קצת מהכל, ואולי פשוט באמצע הדרך מידידות לחברות. הדבר הלא ברור הזה נמשך כבר איזה חודשיים ושנינו בסדר עם זה, ואפילו נהלנו שיחות על מה קורה בינינו והחלטנו לזרום עם זה ולא להחליט. הכל היה בסדר עד לפני שבועיים. אז נקרע לנו קונדום (אני לא על גלולות) בדיוק באמצע החודש. הוא די נעלם אחרי זה ופתאום שבוע שעבר לא דיברנו כמה ימים, עד שאתמול התקשרתי אליו בוכה בהיסטריה כי הבדיקה יצאה חיובית. ועכשיו, מעבר לסיוט הנוראי של העובדה שאני בהריון, וצריכה להתמודד עם זה (ולא, אני ממש לא מתכוונת להשאיר את ההריון הזה), אני גם צריכה להתמודד איתו, או יותר נכון לא להתמודד איתו. הוא הגיע אתמול רק אחרי שהתקשרתי פעם שניה וביקשתי מפורשות שיגיע. לזכותו יאמר שכשהוא כבר היה כאן הוא התנהג כמו שצריך, והיה כאן לחלוטין, אבל אז היום הוא לא התקשר כל היום. נראה לכם התנהגות לגיטימית??? כאילו - בסדר, אז נלחצת, אז אתה לא רוצה קשר איתי (למרות שרצית עד לפני שבועיים) אבל מה עם אכפתיות?????? מה עם העובדה שאתה מכיר אותי כבר כמעט שנתיים, ושהעברת איתי חודשיים מהחיים שלך, ומעבר לכל - שההריון הזה גם שלך!!!!!!! ואני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני כ"כ צריכה אותו שם עכשיו. דווקא עכשיו. אני לא ממש מסוגלת להתמודד גם עם המחשבה של ההריון וגם עם העובדה שהוא חותך בו זמנית, ומצד שני - אני לא יכולה לכפות עליו, ואני גם לא רוצה שיהיה כאן מרחמים עלי. אני מרגישה כמו באיזה סרט שגדלנו עליו כשהיינו קטנים - בחינת בגרות, ריקוד מושחת, פרק בבוורלי או בשולחן לחמישה, הסאגה שחינכו אותנו - איזה משבר זה הריון + הבחור הנוטש. ולא, אני לא צריכה אותו שיעשה משהו. יש לי חברות ויש לי אמא, ואני אסתדר לבד. אני רק צריכה שיחבק אותי. לא האמנתי בחיים שאני אתמודד עם יומיים כמו שעברו עלי מאז אתמול בבוקר. זה נראה לי כמו משהו שקורה למישהי אחרת, לא לי, ואני רק מחכה למצלמה הנסתרת שתצא מאיפה שהוא. אני יודעת שזה נשמע מצחיק, אבל פתאום אתמול הבנתי שבאמת לא החסידה מביאה ילדים. זה קורה. זה באמת עובד המנגנון הזה........
ביני לבין ידיד שלי יש קטע לא ברור. אנחנו לא עונים לאף אחת מההגדרות הפורמליות - לא ידידים, לא יזיזים, לא חברים, משהו באמצע, קצת מהכל, ואולי פשוט באמצע הדרך מידידות לחברות. הדבר הלא ברור הזה נמשך כבר איזה חודשיים ושנינו בסדר עם זה, ואפילו נהלנו שיחות על מה קורה בינינו והחלטנו לזרום עם זה ולא להחליט. הכל היה בסדר עד לפני שבועיים. אז נקרע לנו קונדום (אני לא על גלולות) בדיוק באמצע החודש. הוא די נעלם אחרי זה ופתאום שבוע שעבר לא דיברנו כמה ימים, עד שאתמול התקשרתי אליו בוכה בהיסטריה כי הבדיקה יצאה חיובית. ועכשיו, מעבר לסיוט הנוראי של העובדה שאני בהריון, וצריכה להתמודד עם זה (ולא, אני ממש לא מתכוונת להשאיר את ההריון הזה), אני גם צריכה להתמודד איתו, או יותר נכון לא להתמודד איתו. הוא הגיע אתמול רק אחרי שהתקשרתי פעם שניה וביקשתי מפורשות שיגיע. לזכותו יאמר שכשהוא כבר היה כאן הוא התנהג כמו שצריך, והיה כאן לחלוטין, אבל אז היום הוא לא התקשר כל היום. נראה לכם התנהגות לגיטימית??? כאילו - בסדר, אז נלחצת, אז אתה לא רוצה קשר איתי (למרות שרצית עד לפני שבועיים) אבל מה עם אכפתיות?????? מה עם העובדה שאתה מכיר אותי כבר כמעט שנתיים, ושהעברת איתי חודשיים מהחיים שלך, ומעבר לכל - שההריון הזה גם שלך!!!!!!! ואני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני כ"כ צריכה אותו שם עכשיו. דווקא עכשיו. אני לא ממש מסוגלת להתמודד גם עם המחשבה של ההריון וגם עם העובדה שהוא חותך בו זמנית, ומצד שני - אני לא יכולה לכפות עליו, ואני גם לא רוצה שיהיה כאן מרחמים עלי. אני מרגישה כמו באיזה סרט שגדלנו עליו כשהיינו קטנים - בחינת בגרות, ריקוד מושחת, פרק בבוורלי או בשולחן לחמישה, הסאגה שחינכו אותנו - איזה משבר זה הריון + הבחור הנוטש. ולא, אני לא צריכה אותו שיעשה משהו. יש לי חברות ויש לי אמא, ואני אסתדר לבד. אני רק צריכה שיחבק אותי. לא האמנתי בחיים שאני אתמודד עם יומיים כמו שעברו עלי מאז אתמול בבוקר. זה נראה לי כמו משהו שקורה למישהי אחרת, לא לי, ואני רק מחכה למצלמה הנסתרת שתצא מאיפה שהוא. אני יודעת שזה נשמע מצחיק, אבל פתאום אתמול הבנתי שבאמת לא החסידה מביאה ילדים. זה קורה. זה באמת עובד המנגנון הזה........