בעיה קצת OFF...

elena20

New member
לא הייתי שולחת למעון בגיל כל כך קטן, אבל

כן הייתי לוקחת מטפלת (עם המלצות חמות) וחוזרת לעבוד במשרה מלאה.
 

elena20

New member
חייבת להוסיף עוד משהו:

את ממש לא בטלנית! להישאר בבית עם תינוק זו עבודה לא קלה.
 

Netta79

New member
...

לחזור למשרה מלאה זה יותר מידיי בשבילי ...לפחות כרגע תודה
 

Tully Is Here

New member
תעשי לך שיקולי בעד ונגד

אמהות זה גם אחד הדברים שתקבלי דעות כמספר הכותבות, הכל תלוי איזה טיפוס את ומה נראה לך נכון. אם מרגיש לך נכון עכשיו לצאת לעבודה ואת מצליחה למצא משהו שיתאים לך, לכי על זה, אם מרגיש לך שמוקדם מידי אז תישארי בבית עוד קצת. עצם העובדה שאת דוחה כל הצעה כנראה אומרת שאת עדיין לא מוכנה לעזוב אותו. אני אישית כן הייתי ממליצה לך להשאר עוד קצת אם לא נח לך כי אם את מרגישה שהוא צריך אותך את לא תצליחי לעזוב אותו בלב שקט וזה זמן עם הקטן ועוגמת נפש שלא תצליחי להחזיר לעצמך. בניגוד לאחרות אני מאמינה שהעבודה כן תחכה לך ובין אם זה היום או עוד חצי שנה בסוף תמצאי משהו שיתאים לך, הימים האלה עם הילדים ובייחוד הרגישות שלנו כאמהות כשהם קטנים, לא יחזרו.
 

maybesure

New member
../images/Emo45.gif

והמלצה שלי לנטע: אל תתני לפחדים, במקרה זה של אחרות, לנהל אותך. עבודה אפשר למצוא תמיד. זמן אבוד עם הבייבי שלך - לעולם לא יחזור.
 

Netta79

New member
תודה בנות על התגובות ...

קראתי הכל וכל תשובה , בין אם לחכות ובין אם לצאת נראתה לי הגיונית וחכמה באותה המידה
/
/
אני אשן על זה עוד לילה ... אוףףףףףףף וכן, זו עבודה לא קלה בכלל להיות אמא ...
 

ק א סי

New member
לדעתי אין לך מה למהר

אם את יכולה כלכלית להישאר בבית ואם ההישארות בבית לא מקטינה לך משמעותית את הסיכויים למצוא עבודה בעתיד. צאי לעבודה אם את מרגישה שזה מה שנחוץ לך ושמיצית את התקופה של להיות איתו בבית. ואם יש לך אפשרות למצוא משרה חלקית במקצוע שלך, משהו שייתן לך להנות מכל העולמות, אז זה אולי הכי טוב.
 

Netta79

New member
אני אחפש

משרה חלקית או מהבית זה מסתמן כרעיון שהכי מתאים לי כרגע תודה קאס
 
מוכר מוכר מוכר../images/Emo24.gif

אני לקחתי פסק זמן עוד לפני ההיריוןכדי להחליט מה אני רוצה להיות "כשאהיה גדולה" (
). חלפו להן מעל שנתיים, סיימתי תואר שני, הילד כבר היה בן שנה, ועדיין לא הגעתי לשום רעיון, והמחשב על לצאת ולהשאיר אותו עם מישהו אפילו עד 15:00 נראתה לי ממש לא בשבילי. גם אצלנו לא היה לחץ כלכלי, והבעל מאוד תמך ולא לחץ, אבל אני כבר הרגשתי צורך לעשות משהו מעבר לטיפול בילד, למרות שאין ספק שזוהי אחת העבודות הכי הכי קשות (אבל גם הכי הכי כיפיות) שיש. במקרה נפלה בחיקי ההזדמנות להתחיל לעבוד מהבית ועם הזמן גיליתי שזה פשוט פתרון קסם- גם עובדים וגם נמצאים עם הילד (למרות שצריך לקחת בחשבון שכמעט בלתי אפשרי לעבוד כשהילד ער או איתך, אז עדיין צריך שמישהו ישגיח עליו כשאת רוצה ממש לעבוד, אבל הכל הרבה יותר גמיש). בכל מקרה, תלכי עם הלב. אל תלחצי על עצמך לצאת החוצה, כי באמת התקופה הזאת שהם קטנים וזקוקים לנו היא די קצרה וחולפת ביעף (אני בקושי מצמצתי וגם התינוק שלי הפך לפעוט בן שנתיים
) והרבה אנשים היו רוצים לזכות באפשרות לראות במו עיניהם את כל ההתפתחות של הילד, ואיך הוא לומד כל הזמן דברים חדשים, וכל הדברים הקטנים החמודים שהוא עושה במשך היום, במקום לשמוע דיווח מהגננת, מטפלת וכו... אז תסתכלי גם על הצד הזה... מאחלת לך שתמצאי את שביל הזהב
 

Netta79

New member
../images/Emo13.gif

לפני הלידה , עשיתי קורס גישור ... במחשבה לעבוד מהבית בנתיים היו לי בערך עשרים זוגות (עברו 11 חודשים ) ומאוד נהניתי מזה אז אולי אני אנסה לפתח את התחום ... אין כל כך עבודות מהבית בתחום שלי לצערי אבל זה באמת מסתמן כרעיון הכי מתאים לי ...בנתיים ...
 
תמיד אפשר לחשוב על החלפת תחום...

בעיניי זאת הזדמנות מצוינת לקחת פסק זמן ולחשוב מה באמת רוצים מהחיים. ראיתי בהרבה תוכניות על אמהות שאחרי הלידה שינו כיוון לחלוטין, בין היתר כדי לפנות יותר זמן לילדים, אבל תוך כדי גם הגשימו לעצמן חלומות ופיתחו את עצמן בכיוונים שקודם לא חשבו עליהם/לא העזו לנסות אם היית אומרת לי לפני כמה שנים שאני אהיה עצמאית, הייתי ממש פורצת בצחוק גדול ואומרת "בחיים לא". אבל עובדה! הנה אני כאן!
 

ק א סי

New member
גם אני שיניתי חלומות

לצערי עוד לא קריירה אבל השאיפות והחלומות שלי, גם בתחום המקצועי, כל כך השתנו...
 

כבשה200

New member
אז השאלה היא, למה

למה הכל היה צריך ליפול עלייך בצורה כזו שאת זו שהיית צריכה לשנות ולוותר על החלומות והשאיפות שלך כי היה לכם כל כך ברור שאת זו שצריכה לשאת בעול הטיפול בילדים יותר מבעלך, למה הוא לא שינה כיוון או חלום בעקבות הילדים?
 
מסכימה...

אני מעתיקה לפה תגובה שכתבתי בפורום פמיניזם בשרשור שהתפתח בעקבות השרשור הזה... אני מודה שהנושא הזה מסתובב לי בראש כבר כמה ימים, לכן אני רואה לנכון להביא לפה תגובה שלי מפורום אחר. "אני כבר כמה ימים מסתובבת עם מחשבות על השרשור הזה, ובכנות - הוא ממש מדכא ומעצבן אותי כל פעם מחדש. איך זה יכול להיות שמשרשור שלם, של מלא בנות - לא אחת או שתיים - אין אף אחת שלא היתה מוכנה לוותר על הקריירה שלה למען ילדים? איך זה יכול להיות שכולן - נשים מוכשרות, שאפתניות, משכילות, שלרובן היו חלומות גדולים וחלקן אפילו ציין בפירוש שהקריירה וההגשמה העצמית היו מאוד חשובים להן לפני הילדים, חלקן אפילו היו מצליחות במיוחד בתחומן - החליטו לוותר על כל זה ברגע שהגיעה האמהות? אם זה ככה אז מה הפלא שיש כל כך מעט נשים (באופן יחסי) שמצליחות באמת להגיע להישגים גבוהים בתחומים שונים? הרי אם אחוז כל כך גבוה מהנשים פשוט מוותר על כל ההישגים האישיים שלו ברגע שמגיעה ההורות, זה אומר שרוב אלו שהיו יכולות להגיע להישגים גבוהים נשארות מדשדשות בבינוניות, בעוד הגברים לא עוצרים לרגע ומצליחים להגיע יותר גבוה מנשים שבנקודת ההתחלה היו לא פחות מוכשרות מהם. בנימה אישית, אני גם לא רוצה ילדים, והשרשור הזה גרם לי לחשוב שאולי אחת הסיבות שאני לא רוצה ילדים היא שאני לא מוכנה שהאמהות תשתלט עלי ותקבור לי כל שאיפה שיש לי בחיים. ברור שזה לא חייב לקרות לכולן, אבל לפי המדגם בשרשור זה קורה לרובן, כולל לשאפתניות שביניהן. ואני פשוט לא רוצה את זה."
 

ק א סי

New member
איך שאתן לא בכיוון ../images/Emo13.gif

כי אני לא הייתי מוכנה לוותר על שעות ילדים בשביל קריירה מכל סוג שהוא. כי לי יותר חשוב להיות כמה שיותר בבית ושהוא יפתח קריירה. כי אני לא רואה שום הקרבה בכך. האושר שהילדים שלי מביאים הוא כזה ששום קריירה שבעולם לא תביא. כי ההשגים שלי כאמא הם השגים אדירים כל כך ששום השג בתחום המקצועי לא יכול להתקרב אליהם. כשאני רואה איך הילדים שלי מתפתחים להיות בני אדם מאושרים/משכילים/עם ראש פתוח וסקרנות בריאה, והרבה מזה בזכות ההשקעה שלי, יש לי סיפוק אדיר. וגם קריירת החלומות שלי השתנתה בעקבות האימהות. החלום שלי קשור בתינוקות וילדים (של אחרים). לצערי מסיבות כלכליות אני ממשיכה בהיטק כדי שיהיה לנו אוכל ובית. אבל אולי בעתיד... ואני כל כך לא אוהבת שהפמיניזם קובע לנשים מה הן צריכות לאהוב ולמה הן צריכות לשאוף. שהוא מבטל חלקים כל כך חשובים בשביל רבות מאיתנו. אני תמיד אומרת שהמהות האמיתית של הפמיניזם הוא לא לקבוע בשביל אישה למה היא צריכה לשאוף, אלא לתת לה את הזכות האמיתית לממש את עצמה, אם בקריירה ואם בגידול ילדים. ואולי כדאי שכולן יפנימו שלכל אישה חלום אחר, ואי אפשר לשפוט אחרת על סמך התחושות שלך והחלומות שלך.
 
וזה בדיוק מה שאני לא מבינה...

אם בשרשור היו גם נשים כמוך, שהעדיפו להשאר בבית עם הילדים כי באמת רצו את זה, וגם כאלו שהקריירה היתה חשובה להן יותר וראו לנכון לקחת מטפלת ולחזור לעבודה במהירות - הייתי אומרת, נהדר! יש פה מגוון רחב של דרכי פעולה ומגוון רחב של בחירות, בדיוק כמו שבאמת צריך להיות בפמיניזם. ולמען הסר ספק, אני מסכימה מאוד שהמשמעות האמיתית של פמיניזם היא שכל אשה תוכל לבחור מה נכון עבורה, בין אם זה להיות עקרת בית או מנכ"לית. אבל העובדה היא שמכל הנשים שכתבו פה דרך הפעולה היתה אחידה - העדפה להשאר עם הילדים ולוותר על התקדמות בקריירה. היחידות שאמרו שזה לא מתאים להן היו הרווקות שעוד אין להן ילדים. ומה לעשות, באמת קשה לי להבין איך ממדגם כזה של נשים - שכמו שכתבתי בהודעה הראשונה שלי כולן מוכשרות, מוצלחות ומשכילות - אין אף אחת שרואה גם את החשיבות של פיתוח קריירה והתקדמות אישית בחיים. ושוב, כמישהי שלא רוצה ילדים, זה רק מחזק את התחושות שלי שילד במקרים רבים פשוט גורם לך לשכוח את הבנאדם שהיית קודם ולהפוך למישהי שכל תפקידה בחיים זה קידום אדם אחר. זה לא שכולן כתבו פה שגם לפני שהיו להן ילדים כך הן ראו את חייהן - ההפך. תקראו לי אגואיסטית, אבל אם זה באמת מה שילד יעשה לי אז אני מוותרת מראש.
 

ק א סי

New member
מה זה "קריירה" ו-"התקדמות"?

אני רואה מסביבי קרייריסטים (נכון, הרוב גברים), וזה נראה לי כל כך ריקני (והדגש על "לי"). אז הם עובדים שעות מטורפות, מאבדים זמן יקר שלא יחזור עם הילדים, ובסופה של תקופה, הם נשארים מקסימום עם סטטוס וכסף, אבל בלי משפחה קרובה. ואני יכולתי להתקדם יותר, ואז הייתי כמוהם. אבל זה לא עושה לי את זה. זה לא היה מביא לי אושר. לשבת אח"צ עם הילד ולעזור לו למבחן עושה לי סיפוק הרבה יותר גדול מלהתקדם בעוד פרויקט בהיטק. ואני מכירה מקרים שבהם שני בני הזוג קרייריסטים. לדעתי זה נורא לילדים. אני רואה ילדים מושקעים חומרית אבל שחסר להם משהו הרבה יותר מהותי. כי שום מטפל בתשלום, אפילו לא סבתא, לא יחליף הורה (אב או אם). לדעתי זה עוול לילדים ששני ההורים שלהם לא נמצאים שם בשבילם. כמובן שזו לא חייבת להיות אמא, זה יכול להיות אבא. ואני לא אכנס לויכוח הישן אם נשים ביולוגית או חברתית נוטות יותר לתפקידים טיפוליים עם ילדים. אבל בסופו של יום זה ככה. ואת יודעת מה? זה לא מעניין אותי למה. זה מעניין אותי שאעשה מה שגורם לי אושר. ואם בעלי היה רוצה לקחת ממני את תחום חינוך הילדים, הייתי צריכה לריב איתו ממש כי לא הייתי מוכנה להיות שעות במשרד ולא לחיות איתם את היומיום. וגם היום, למרות שהוא הקרייריסט, הוא משקיע בהם ונמצא שם בשבילם. אני חושבת שזה ממש הכרח לילדים. וגם כשהם יגדלו לא יחסר לי מה לעשות. וזה עדין לא יהיה בהיטק כי ליבי ונשמתי במקום אחר היום ממה שהיה לפני שנולדו הילדים. ואני שמחה על השינוי הזה בי. אני אוהבת את האני הנוכחי שלי הרבה יותר ממה שהייתי בעבר. אני רואה את עצמי כדמות הרבה יותר מורכבת ומודעת למורכבות של החיים, למי שהצד האמוציונלי שלה הרבה יותר מפותח - וזה בזכות הילדים. (והתשובה הזו כמובן היא גם לכבשה ואלנה).
 

Tully Is Here

New member
את צודקת במליון אחוז

ואני אומרת את זה בלי טיפת צניות. ילידם זו משרה מלאה והמשרה הכי חשובה שצריכה להיות לנו, ילדים דורשים כמות עצומה של השקעה והקרבה ומהמעט נשים שראיתי שכן התעקשו על "לעשות קרירה" הילדים כן סבלו. אין מה לעשות, כמה שהאבא לא יהייה נהדר, בייחוד בשנים הראשונות, אין כמו אמא, אין כמו ההבנה והחם והקרבה של אמא, הם צריכים אותנו, ועד שאין לך ילדים ואת לא עומדת במקום הזה מאוד קשה להבין מה זה דורש. אם לך חשובה קרירה והתפתחות אישית אז ילדים רק יהוו מיכשול והלוואי ויותר נשים היו מבינות את זה ועושות בחירות יותר נכונות.
 
למעלה