בעיה קצת OFF...

כבשה200

New member
אני לא שופטת אף אחת

אחרי הכל, אין לי ילדים ואני לא יודעת איך זה. אני גם לא פמיניסטית רדיקלית שחושבת שיש רק דרך אחת.... אני יודעת שאשה הבוחרת להשאר בבית ולגדל את הילדים זה סוג של בחירה חופשית כמובן. אבל מה שמתאים לך זה לא מה שמתאים לאחרות. ואני כן מאמינה שבשלב זה או אחר שהילדים גדולים ולא צריכים אותך כל הזמן הרבה נשים מתעוררות ומבינות שאין להן כלום ביד ולא מצליחות למצוא עבודה ודי מצטערות על כך שלא הגשימו את עצמן שיכלו. נכון שלהשאר עם הילד בבית זו עבודה בפני עצמה, אבל שימי לב שאין מקרים הפוכים כמעט. יצא לך לחשוב על זה?
 

elena20

New member
קאסי, את בחרת להיות עם הילדים. זכותך,

אבל הבעיה מתחילה כאשר כולם רואים את זה כנורמה, למשל גם בשירשור של נטע כל האימהות מייעצות לה לקחת את הזמן וכולן חוזרות על משפט "הזמן עם הקטנים לא יחזור" שזה סוג של האשמה ולחץ חברתי (למרות שאולי לך זה לא נראה כך). אני האחרונה שתשפוט מישהי שנשארה עם הילדים, כי כפי שאמרת אני מאמינה שיש נשים שמאוד מאושרות מזה, אבל ....למה זה תמיד ההתלבטות של האישה? למה גבר לא מקצץ שעות עבודה או מחליט על שינוי קריירה בעקבות הילדים? בטח תגידי שזה טבעי כי אישה יותר קרובה לילדים וכו', אבל איך ייתכן שהאישה לא תהיה יותר קרובה לילדים כשהיא המטפלת העיקרית? כשהיא זו שיותר זמן עם הילדים בבית? גם אני כשאני מלבטת בנושא ילדים בזמן האחרון, הרעיון שאני אצטרך לוותר על השאיפות שלי מעציבה אותי...כי אני רוצה להיות מסוגלת לממש את עצמי ואם אבחר להיות אימא, אז גם להיות אם. וזה נראה לי פשוט כמעט בלתי אפשרי למצוא בן זוג שלא ייצפה ממני להיות זו שמוותרת על עבודה/קריירה או סתם שעות עבודה גם אם הוא יעיד על עצמו כמאמין בשוויון. למשל דיברתי על זה עם בן זוגי הנוכחי והוא אמר שאני צודקת ואן סיבה ששני בני הזוג לא יתחלקו בטיפול הילדים. אבל זה מפחיד כאשר הוא רואה בסביבה שהאישה היא המטפלת העיקרית (ב99% מהמקרים) ואולי הלחץ החברתי ישפיע ופתאום ישנה את דעתו....
 

ק א סי

New member
כמה עצות...

1. אל תוותרי בשביל אף אחד. רק בשביל עצמך. 2. אל תחליטי החלטות מראש, החיים כל כך צפויים ומה שתהיי עוד כמה שנים ואחרי הילדים זה לא מי שאת היום. 3. החיים הם לא שחור ולבן. אפשר להתפשר ועדין להיות מאושרים.
 

Tully Is Here

New member
המשפט הזה הוא לא האשמה

הוא קביעת עובדה. הזמן הזה באמת לא יחזור והילדים צריכים אותנו. שום מטפלת ושום גננת לא תצליח להעניק לילדים את מה שהאמא תצליח, בייחוד בשנה הראשונה של החיים. זו המציאות היום, צריך לבחור והאשמה היא בחברה. אם לגברים היו שומרים את המשרה שלהם חצי שנה ומעודדים אותם להיות בבית, אם לנשים כן היו אפשרויות להגיע רחוק בלי הצורך לבחור, אם בראיונות עבודה לא היו מעקמים פרצופים לנשים בהריון או נשים שרוצות ילדים, דברים היו נראים אחרת. תחשבי כמה נשים חוזרות לעבודה מתוך צורך ולחץ, כי העבודה לא תחכה להן, כי הקריירה שלהן תיפגע ולא כי הן באמת מוכנות לעזוב את הילד. יש גם לחץ לכיוון השני, של כן להמשיך עם החיים שלנו בלי לחשוב על מה הילד שלנו צריך. אני לא אומרת לאף אחת מה לעשות, אני בעד אמא מאושרת ושפויה בעבודה מאשר אמא סובלת בבית, אבל צריך לקחת בחשבון המון דברים כשעושים ילדים ואחד מהם זה שאין מקום לאגואיסטיות, צריכים לוותר על הרבה דברים בשביל לגדל ילדים, ואני חושבת שהנקודה העיקרית של קאסי, מייבי ושלי היא שעם האמהות השאיפות פשוט משתנות ובד"כ את כבר רוצה דברים אחרים.
 

Netta79

New member
עידכונים מהשטח ../images/Emo13.gif

מישהו למעלה אוהב אותי ... היום היתה לי פגישה הצעת עבודה בחברה מצליחה ניהול פרוייקט מעניין וחדשני , עבודה שרובה מהבית ושעות גמישות לחלוטין מחוץ לבית (כך שהבחור יהיה עם התינוק) מאתגר, כייפי ושכר מצויין יותר טוב מזה ??? איזה נקודת אור מעולה !!!
 

כבשה200

New member
השאלה היא, אם זה מה שאת באמת

רוצה לעשות, או שאת מתפשרת על החיים שלך
 

Netta79

New member
../images/Emo13.gif

אם לא הייתי אמא - ברור שהייתי בוחרת אחרת אם - זו מילת המפתח פה ועכשיו נשאלת השאלה מה האופציה שלי כרגע .כי ממש לא מתאים לי שהילד ישאר עם מישהי אחרת אז כמו בכל התלבטות בחיים , אני צריכה לבחור ממה שיש ולא ממה שאין אז ה"ויתור"על הקריירה - הוא יחסית קל לי . ולמה הבחור לא מוותר? כי השנתיים הקרובות הן קריטיות בעבודה שלו (אחריהן הוא יוכל לעבוד רק מתי שיהיה לנו נוח ) כי הוא מרוויח בערך פי 5 ממני (ולשנינו עדיף שיהיה יותר תקציב) כי אני מעדיפה להיות עם הקטנצ'יק וכי להטקנצ'יק מעדיף שאני אהיה איתו זה בערך העניין ...
 
למעלה