בעיה.... קצת מביכה
לפני שאני מתחילה, אני רק רוצה להגיד שאני כותבת את ההודעה הזו בשיא הרצינות, כמה שזה נשמע טפשי, אני רצינית לחלוטין. אין לי מושג איך זה קרה לי ולמה. לפני כמה שבועות ראיתי סרט בטלויזיה והתאהבתי באחד השחקנים. חיפשתי את כל המידע שניתן להשיג לגביו, הורדתי את כל הסרטים שהוא משתתף בהם וגם תמונות שלו. אני מרגישה כמו ילדה בת 14 בחיי, ואני, כמה מביך, בת 31. ישנם הרבה שחקנים "מעלפים" בעיניי אבל אף פעם לא הרגשתי כזה רצון להיות עם אחד השחקנים האלה, להכיר אותם, לדאוג להם. ופתאום זה קורה, עם שחקן שלא הכרתי קודם וכל מה שאני עושה עכשיו זה לחשוב עליו. אני מציירת תסריטים שבהם אני פוגשת אותו, מגלגלת איתו שיחות, מדמיינת איך יכולים להיות החיים שלנו יחד. המחשבות שלי הן כלל לא מיניות, אלא ממש חבריות וזוגיות. בכל הזדמנות אני יושבת לראות את אחד הסרטים שלו וכבר יצא לי לראות את אותו סרט פעמיים רצוף. ברגע שהוא נגמר התחלתי מהתחלה. זה מרגיש כאילו אנחנו נפגשים. הוא מרעיד לי את הנפש, עושה לי טוב ויחד עם זה הלב שלי דועך כל פעם שאני רואה אותו או חושבת עליו כי ברור לי שהכל חלומות. ואני נהיית עצובה. מצד אחד אני רוצה שזה יגמר כי זה באמת מטופש להתאהב בשחקן קולנוע שמגלם דמויות ואני בכלל לא יודעת איזה אדם הוא (למרות שהביוגרפיות שלו מציירות אותו כאדם נפלא), ומצד שני אני לא רוצה להפסיק לאהוב אותו כי טוב לי לאהוב. אני לא יודעת איך נקלעתי למצב הזה, זה נשמע כמו בדיחה רעה אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד כי זה כל כך טפשי וילדותי אבל אני חייבת להוציא את זה. זה ממש מכרסם בי מבפנים. כזה חוסר אונים. להתאהב במישהו שאני יודעת שאין לי אפילו סיכוי לראות אותו מרחוק, אלא רק מעל גבי המסכים.
לפני שאני מתחילה, אני רק רוצה להגיד שאני כותבת את ההודעה הזו בשיא הרצינות, כמה שזה נשמע טפשי, אני רצינית לחלוטין. אין לי מושג איך זה קרה לי ולמה. לפני כמה שבועות ראיתי סרט בטלויזיה והתאהבתי באחד השחקנים. חיפשתי את כל המידע שניתן להשיג לגביו, הורדתי את כל הסרטים שהוא משתתף בהם וגם תמונות שלו. אני מרגישה כמו ילדה בת 14 בחיי, ואני, כמה מביך, בת 31. ישנם הרבה שחקנים "מעלפים" בעיניי אבל אף פעם לא הרגשתי כזה רצון להיות עם אחד השחקנים האלה, להכיר אותם, לדאוג להם. ופתאום זה קורה, עם שחקן שלא הכרתי קודם וכל מה שאני עושה עכשיו זה לחשוב עליו. אני מציירת תסריטים שבהם אני פוגשת אותו, מגלגלת איתו שיחות, מדמיינת איך יכולים להיות החיים שלנו יחד. המחשבות שלי הן כלל לא מיניות, אלא ממש חבריות וזוגיות. בכל הזדמנות אני יושבת לראות את אחד הסרטים שלו וכבר יצא לי לראות את אותו סרט פעמיים רצוף. ברגע שהוא נגמר התחלתי מהתחלה. זה מרגיש כאילו אנחנו נפגשים. הוא מרעיד לי את הנפש, עושה לי טוב ויחד עם זה הלב שלי דועך כל פעם שאני רואה אותו או חושבת עליו כי ברור לי שהכל חלומות. ואני נהיית עצובה. מצד אחד אני רוצה שזה יגמר כי זה באמת מטופש להתאהב בשחקן קולנוע שמגלם דמויות ואני בכלל לא יודעת איזה אדם הוא (למרות שהביוגרפיות שלו מציירות אותו כאדם נפלא), ומצד שני אני לא רוצה להפסיק לאהוב אותו כי טוב לי לאהוב. אני לא יודעת איך נקלעתי למצב הזה, זה נשמע כמו בדיחה רעה אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד כי זה כל כך טפשי וילדותי אבל אני חייבת להוציא את זה. זה ממש מכרסם בי מבפנים. כזה חוסר אונים. להתאהב במישהו שאני יודעת שאין לי אפילו סיכוי לראות אותו מרחוק, אלא רק מעל גבי המסכים.
