בעיה קצת דחופה

[stressfighter138]

בעיה קצת דחופה

שלום אנשים,
אני צריך לברר פרטים אישיים במשרד ממשלתי כלשהו, התקשרתי לטלפון שהיה באתר הסברתי לפקידה שענתה את הבעיה שלי בקצרה, עד כאן הכל בסדר. הדבר הראשון שהיא אמרה זה "ורק עכשיו אתה מתקשר, איזה אנשים". אח"כ היא אמרה שזה לא המדור שלה ונתנה לי שם של מישהי שכן יכולה יכולה לטפל בזה.
עכשיו, לא התקשרתי מאוחר מדי! יש לי עוד זמן להגיש את כל הטפסים שצריך, מספיק זמן... אבל זאת לא הנקודה: לא היו לי בעיות לדבר בטלפון עם אנשים כבר יותר משנה אבל עכשיו אני עוד פעם בלחץ, אני לא רוצה להתקשר אליה אבל אם אני אחכה יותר מדי זה כן יהיה מאוחר.
יש למישהו הצעה איך להרגיע את עצמי ספציפית לנושא הזה (ולהפסיק את התחושה של הבחילה)?
תודה מראש...

 

[Grey Wind]

הממ

לא בטוח שהבנתי, בגלל ההתנהגות שלה אתה מפחד להתקשר לפקידה האחרת ?
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[stressfighter138]

כן...

 

[דליה בי30]

ממש מבינה אותך...וגם הצעה

ממש מבינה אותך, איך תגובה של אדם בצד השני של הטלפון יכולה לגרום לפחד להתקשר שוב. 40 שנה סחבתי פחד להתקשר לאנשים, כי כשהייתי בת שלוש, התקשרתי לאבא שלי, לעבודה, וענתה מזכירה שרק שאלה "את מי את צריכה?". כל כך נבהלתי (כי חשבתי שאבא שלי עונה לטלפון) שטרקתי את הטלפון ופחדתי להתקשר שוב...

כמה עצות:
הפקידה השניה לא מכירה אותך ואת הסיפור, וזה כמו להתקשר בפעם הראשונה. אבל אפילו יותר טוב, כי עכשיו אתה יכול להתכונן מראש למקרה שגם היא תגיד לך משפט כזה.

כדי קצת להרגיע את הפחד, תנסה להיכנס לראש (או לנעליים...) של הפקידה הראשונה ולהבין מה יכול לגרום לה להגיד משפט כזה. אולי כבר היו לה עשר שיחות כאלו, עם אנשים שבאמת ביקשו דברים ברגע האחרון, ועכשיו היא כבר שבורה? אולי בראש שלה רצות מחשבות כמו - "אוף, עכשיו אני אצטרך לעבוד יותר קשה ולהיות בלחץ..." וכו'.
אני מקווה שכך תוכל להבין שזה לא באמת היה נגדך. וגם אם כן, אתה כבר לא צריך לדבר איתה, ואם כן, סביר להניח שהיא לא תזכור את זה.

בהצלחה!

 

[stressfighter138]

תודה דליה

אחרי שעתיים (שעה וחצי מהן הלכתי אחורה וקדימה בין המטבח לסלון, שטפתי כלים, טיטאתי וחשבתי ללכת לקנות יין...) מצאתי את המייל שלה והיא כבר שלחה לי מה אני צריך לעשות.
אבל טוב לדעת שמישהו מבין.
לגבי הפקידה הראשונה, אני מבין אותה.. אבל לא את התגובה שלה. זה נשמע כמו תגובה רגילה ולא מתוך ייאוש, ועבדתי בעברי (הרחוק - לא שרדתי יותר מכמה חודשים) בשירות לקוחות והיא כנראה לא מקבלת פידבקים, לא קונסטרוקטיביים בכל אופן...
בזמן האחרון אני נכנס לתגובות הרבה יותר קשות, כנראה בגלל שאני מנסה משהו שונה... חשבתי שהתגברתי על חלק מהדברים לגמרי אבל כנראה צריך לעבוד על זה עד שזה נהיה טבעי ויש לי עוד הרבה מה לעשות.

 

[stressfighter138]

ועוד.. זה ממש מרשים שאת זוכרת את זה מגיל 3

זה כנראה היה ממש רציני.
לי יש תמונות סטילס בזיכרון מגילאי 2 ו 3. הראשון זה כשאבא שלי שם אותי על הכתפיים שלו בדרך ל"גן של הגדולים" (כנראה בקיץ לפני). עברנו דרך שדות מלאים בפרחים שהיו מגודרים בשיחים עם שער ירוק שרק דרכו אפשר היה לעבור...
אני יודע שזה לא אני ספציפית אבל ההרגשה כאילו אני מוזר, לעומת כל האחרים הכניסה אותי ללחץ...

 

[דליה בי30]

זה היה ממש טראומטי

את הזכרון הזה אני זוכרת ממש במודע, כי זה באמת היה טראומטי, ולא היה לידי באותו הרגע מישהו שירגיע אותי, ויתן לי פרספקטיבה של אדם מבוגר על מה שבעצם קרה.
וגיליתי עוד כמה זכרונות כאלו, את רובם לא זכרתי במודע, אלא הם עלו תוך כדי טיפול בסוג של מדיטציה. כל מיני ארועים קטנים ולכאורה לא משמעותיים שגרמו וקיבעו את החרדה החברתית שלי.
&nbsp
בכל דרך שאתה בוחר לטפל ולהתגבר על הח"ח - תתמיד בה ובסוף יהיו תוצאות. זה שווה את זה.

 

[Grey Wind]

יפה שאת זוכרת\הצלחת להיזכר

ההבנה שלי היא שלרוב האנשים עם בעיות כמו ח"ח יש זכרונות מהסוג הזה, שהם לא מודעים אליהם.
אני זוכר 1-2 זכרונות מהגן וזהו אח"כ זוכר דברים רק מביה"ס יסודי והלאה.
&nbsp
יש לי דוגמא דומה בהקשר עניין הטלפון. יש לי פחד מלהגיד לאנשים לא, למשל אם מראיינים אותי בטלפון והעבודה לא מתאימה לי או פגישה מסוימת לא מתאימה לי, קשה לי מאוד להגיד "לא", ואז אני נגרר לדברים שאני לא רוצה. אתמול החלטתי לתרגל את זה בכוונה תחילה(להיות אקטיבי במקום ריאקטיבי). תכננתי בדיוק גם מה אגיד לבן אדם - שכך וכך ולכן אני לא מעוניין, ולא אגיע.
מהתרגול הבנתי שכנראה יש לי חוויה\זיכרון ישן מאוד, שממנו הבנתי שאם אגיד "לא" אני אקבל עונש. ואני עדיין מרגיש את זה. אני מצפה לעונש ואין שום עונש. הרגשתי מצוקה, ואח"כ הרגשתי טוב כי נפטרתי מזה והייתה לי אנרגיה פנויה לדברים אחרים.
&nbsp

 

[stressfighter138]

זה בדיוק מה שקורה לי אני מרגיש אשם להגיד למישהו לא

כאילו, הם כבר מדברים אליי אז מי אני שאגיד להם לא. זה נרגע בשנים האחרונות אבל עדיין מציק.

 

[דליה בי30]

זה מה שחוסם...

כל האמונות האלו שנמצאות בתת המודע: "אם אגיד 'לא', אקבל עונש", "אם אהיה במרכז תשומת הלב משהו רע יקרה לי" וכו'.
הדרך שתארת - להרגיש את המצוקה, ואז פתאום מרגישים טוב, וגם האמונה המגבילה נעלמת, זו בדיוק הדרך שאני מטפלת בעזרתה - זה נקרא שיטת "המסע", ויופי שאתה עושה את זה לבד.
&nbsp
הרעיון הוא להגיע לזכרונות שיצרו את האמונות המגבילות האלו, ולשנות את הדרך בה הם נתפסים, לקבל עליהם פרספקטיבה אחרת וכך להשתחרר מהאמונות שחוסמות. רוב הזכרונות הם לא ברמת המודע, ולכן נעזרים בסוג של מדיטציה.
ודרך אגב, זה לא רק בחרדה חברתית, כמעט בכל מצב רגשי וגם פיזי, יש ארוע שגרם לו.
&nbsp

 

[stressfighter138]

אז תודה על שחלקת את זה דליה

ותודה על העידוד, שוב