בעיה קטנה

[שאלה קטנה אחת]

בעיה קטנה

היי בני בן השנה ו-3 חודשים התחיל שבוע שעברללכת לגן,הוא לא מוכן שאני או מישהו מבני המשפחה יעזוב אותו,הוא בוכה בהיסטריה וממש לא נרגע עד שבאים לקחת אותו,מה עושים?ניסינו להעסיק אותו,להיות איתו,לנסות להרגיע אבל לא עוזר כלום, יש למישהו משהו יצירתי להציע? תודה

 

[רונאסטל]

וואו, קשה

כמה ילדים יש בגן? בני כמה הם? כמה מטפלות? אולי מסגרת אחרת קטנה יותר? אולי אפשרות של סבא/סבתא/דודה/אחות עד שיגדל קצת ויתעניין בחברה של ילדים?

 

[לאה_מ]

כמה דברים:

ראשית, אני מצטרפת לשאלות - מה גודל הקבוצה? כמה אנשי צוות יש? שנית, אנחנו עוד לא שבוע בתוך שנה"ל החדשה - הסתגלות לגן יכולה לקחת כלום ויכולה לקחת שבועות. זה מאד מאד נורמלי שפעוט מתקשה להפרד מהוריו אחרי שבוע. אני מציעה לך לחשוב במספר כיוונים: ללוות אותו בתהליך הזה בסבלנות - אם צריך לקחת חופש מהעבודה - לארגן גם את זה. בשלב הזה, אם הוא לא מוכן - עדיין לא לעזוב אותו שם לבד. שבי איתו בגן כל היום. אבל את לא הולכת אחריו - את "עוגן", תקועה במקום אחד. אם הוא בוחר לשבת עליך - זה בסדר (אל תתבאסי מזה, ואל תנסי לדחוף אותו לקום ולעשות דברים אחרים), ואם הוא רוצה ללכת לחקור את הסביבה - אחלה. הוא יקבע כמה הוא מתרחק ולכמה זמן. לראות עם איזו מטפלת הוא מתחבר הכי טוב, ולדאוג שכאשר את כן עוזבת אותו בגן, הוא יהיה בזרועותיה של המטפלת הזו. לבחון טוב טוב את הבחירה שלך (זה גם מאד מועיל לשבת בגן בתקופה הזו) ולדעת שקיבלת את ההחלטה הנכונה לגבי בחירת הגן. את צריכה להיות שלמה עם בחירתך, ולסמוך על בנך שידע להפרד ממך - כל אלה עוברים אליו בצורה מאד חזקה. אם לך יש קושי בפרידה, אם לך יש ספקות - גם הוא יתקשה בכך. כשאת הולכת - לומר לו בדיוק מתי תחזרי (אני אבוא לקחת אותך אחרי ארוחת צהריים/כשתקומו מהשינה/אחרי המפגש...).

 

[zimi]

היי! באתי לבקר בפורום הנחמד

שלכם ומצטרפת לשאלה!!!

בני, עמית בן שנתיים ועד עכשיו היה בבית עם סבתא שלו (מן הטיפוסים המאד מפונקים). הוא גם התחיל גן ב-31 וצרח (לא בכה) צרח וזרק את עצמו מהרגע שהשארנו אותו (בהדרגה לפי הספר שעה, שעתיים....) עד שלקחנו אותו או שהוא נרדם מבכי. השבוע חמותי (הסבתא) יושבת איתו בתוך הגן. או.קיי הוא קצת משחק ומתחיל להפתח אבל השאלה שלי: האם לא יהיה אותו סיפור מתי שהסבתא משאירה אותו - בסופו של דבר - הוא יצטרך להשאר לבד???? אשמח לעצות!!! עוד דבר - ישבתי בגן כמה ימים וראיתי איך הילדים בוכים ואחרי כמה ימים מפסיקים (לא הילד שלי אבל אחרים אכן מפסיקים). נראה לי שיטה די דומה לאיך ששוברים סוסים פרעים או השיטה של לבכות עד שנרדמים בלילות (שיטה שכבר מאד לא במקובל) - זה לא גורם לטראמה???

 

[לאה_מ]

גם אני לא אוהבת את השיטה הזו, ולכן

לא נוקטת בה ולא ממליצה לאחרים לנקוט בה. יופי שסבתא של עמית יכולה לעבור איתו את תקופת ההסתגלות לגן. ודאי שבסופו של דבר הוא ישאר לבד, ולא - זה לא יהיה כרוך בכזה בכי כמו שאת מתארת. אני מניחה, שככל שהיא תשב שם יותר, היא תראה שהוא פחות זקוק לה במשך היום - שהוא עושה הרבה דברים בלעדיה. בהתחלה הוא לא יסכים להפרד ממנה פיזית, אחר כך הוא יתחיל לחקור את הגן - כל פעם למרחק גדול יותר וכל פעם לזמן ארוך יותר, ובסוף גם היא תרגיש שהנוכחות שלה שם לא דרושה לו. זה יהיה זמן טוב לעזוב אותו - בהתחלה למעט זמן, ואז ליותר. יתכן שהוא עדיין יבכה בפרידה, כי פרידה היא באמת סיטואציה עצובה, ומותר לילד להביע את העצב שלו בבכי, אבל זה כבר יהיה בכי מסוג אחר. כזה שאפשר להכיל אותו ולקבל אותו, ותראי שהוא ירגע מהר מאד ויהנה בגן.

ותעדכני על ההתקדמות.

 

[נטעטע]

עוד עצה קטנה

כשהיא בגן כדאי להגיד לה שתשב בצד ושלא תיזום איתו אינטראקציה, אלא רק בתגובה לפניה שלו אליה, כך היא תאפשר לו ליהיות שותף מלא לכל מה שקורה בגן ולהתרגל לכל מה שקורה, אפילו אם צריך טיפול פיזי שלא היא תעשה זאת אלא המטפלות, אלא אם כן הוא מבקש מפורשות אותה, כך היא נמצאת שם כעוגן ל"מקרה צרה", כאשר יפחתו משמעותית הפניות שלו אליה כנראה שזה הזמן להשאיר אותו לבד. עדיין יש סיכוי שיהיה בכי בפרידה, שאינו קשור דוקא להסתגלות ויכול להמשך זמן רב.

 

[zimi]

תודה לכן!../images/Emo51.gif

Dבאמת זה הולך כמו שאתן מתארות אבל אני שואלת את עצמי למה לילד שלי מגיע תשומת לב כזה ול-26 ילדים אחרים לא? או אולי הפוך - למה הילד שלי לא מסוגל להסתגל כמו שער הילדים - סליחה על הטעויות כתיב - עברית לא שפת אם שלי. בטח גם יש לי issues עם הסבתא - שיטה שלה!!! והיא בכל זאת חמותי

אוופס - זה לפורום אחר

 

[הילהל]

כי לילד שלך יש מזל טוב

יש לו מזל שיש לו סבתאל'ה שמטורפת עליו, שקשורה אליו והוא אליה, שיכולה לעשות עבורו משהו שרוב ההורים לו יכולים. ויש לו מזל שהוא היה בבית עד גיל שנתיים - אז קשה לו עכשיו ולא בגיל חצי שנה במשפחתון כלשהו. וכי הוא התינוקי שלכם (בדיוק חשבתי שעכשיו עמית בגיל שבו פגשתי את הבן האמצעי שלך - ומה היחס שלך אליו שונה באותו גיל). וכי, מה לעשות, יש לכם גם חששות שלא היו לך עם הגדולים ושאין להורים אחרים בגן - חששות שנובעים מהעובדה שיש לו מכשיר על הרגל. יהיה בסדר!