בעיה עם פעוטה

She Devil

New member
בעיה עם פעוטה

אני לא יודעת אם זה המקום אבל... יש לי ילדה מקסימה בת שנה ושמונה חודשים. היא התחילה ללכת לגן השנה (חצי יום). מאוד קשה לה להתמודד עם הפרידה. ביום הריאשון היא לא בכתה בכלל, ביום השני קצת ובכל יום יותר ויותר. אני יודעת שזה קורה, אבל משום מה חשבתי שלי זה לא יקרה. בשבוע הריאשון נשארתי איתה כל יום יותר משעה (ביום הראשון היא הייתה רק שעתיים וכל יום הוסיפו שעה +-). ראיתי שם כמעט את כל הילדים נכנסים להיסטריות והצוות שם מאוד חם ואוהב. אני מחפשת דרכים אייך לעזור לה להתמודד יותר בקלות בבית. שכחתי לציין שהיא נהנית מאוד כל עוד אני שם, אמרו לי שגם אחרי שאני הולכת כאשר היא נירגעת היא משתתפת בפעילויות. מקווה שתוכל לעזור לי (בבקשה על תגיד לי שזה יעבור זאת לא התשובה שאני מחפשת) תודה
 

גרא.

New member
לפי דברייך,ביתך נמצאת בפעוטון מסודר

עם צוות חם ואוהב,שקיבל את פני הילדים בצורה הטובה ביותר.בכל יום הוסיפו,שעה לשהותה,עד שהיא נשארת לבדה לכל אורך היום.מנסיוני בפעוטונים וגני ילדים,אכן מרבית הילדים בוכים בשעת הפרידה,לעיתים בכי מר,לעיתים צרחות עד כדי היסטריה. אבל מה שחשוב שאת אף פעם לא משאירה את בתך לבכות לבד,אלא תמיד היא בידי,או בזרועות מטפלת המחבקת ומנסה להרגיע אותה.מה שאמרו לך לגבי הרגיעה שלה אחרי שאת הולכת,זה בדיוק מה שקורה תמיד לחלק הארי של הילדים.כבר הכרתי קטנטנים שיללו זמן ממושך,ללא יכולת להרגע.או שנהגו ל"הדבק" למטפלת אחת,להדבק,להצמד לרגל אחת,ולנוע עימה לכל מקום עד שנרגעו..בכל מקרה,כדאי שתדעי שזהו תהליך הסתגלות שלוקח זמן מה,עם הבדלים כמובן בין ילד לילד.אבל הוא מסתיים תמיד בהסתגלות טובה של כל הקטנטנים.גם אם בכי הפרידה עדיין נשאר.כעבור זמן קצר,הם נכנסים לפעילות ופשוט שוכחים אותכם,ההורים..עד כמה שזה נראה מוזר.יחד עם זה,לקראת שעה שתיים עשרה,כשהם מתעייפים,יש כאלה שנזכרים לפתע ואז אחדים מתחילים לבכות ולדרוש את אמא מיד,עכשיו..וכשאחד מתחיל,עוד כמה תמיד מצטרפים.אבל גם הקטע הזה מסתיים די מהר.בתקופת החגים,ההסתגלות לגן קשה בגלל החופשות המרובות. עד שהילדה הסתגלה מעט לפרידה,היא שוב כמה ימים עימך,וחו"ח.אבל גם החגים מסתיימים..וזה לבסוף מסתדר.בכל מקרה,את אינך יכולה לעזור לה בבית,להתמודד עם קשיי הפרידה בגן.והאמת שאין גם צורך.את יותר צריכה ל"עבוד" על עצמך, לתת יותר קרדיט לגננת ולמטפלות,ובעיקר לקבל שזה תהליך טבעי שתמיד קורה, שתמיד נגמר,ובעיקר לא נגרם לביתך שום נזק נפשי או אחר.
 

אוריתי1

New member
בהקשר למה שכתבת מעוניינת לדעת

אם לא נגרמת תחושה של חרדת נטישה אצל הילדים במקרה שההורה עוזב את הילד כשהוא בוכה?
 

גרא.

New member
אורית,נגרמת לו חרדת ניתוק,אותה

תופעה,באנלוגיה כמובן כשאת משחקת עימו עם חפץ,ואת מעלימה או או מחביאה אותו,בעיני הילד החפץ כביכול כבר לא קיים.אבל זה חפץ,וכמובן לגבי האם הנעלמת אחרי דלת הגן,התחושה של הילד דומה,וכפי שהסברתי,מכונה חרדת ניתוק.חרדת נטישה שונה בכך שהילד חושש שהוריו לא יחזרו יותר,והיא מופיעה בגיל יותר מבוגר.
 
למעלה