בעיה עם חברה
שלום, כתבתי כאן גם לא מזמן בין השאר על הבעיה הזו. יש לי חברה במקום העבודה , שתינו בערך 6 שנים כאן.
בשנה האחרונה התחלתי לשים לב לתכונות אצלה שהפריעו לי אבל נורא לא נעים לי להעיר, אני חושבת שזה תמיד היה שם אבל כנראה שלא ייחסתי לזה תשומת לב.
היא בחורה מאוד גאוותנית ולא מחוברת לרגש כל כך ורק לאחרונה היא מודה בזה. ככה שהיא נפגעת אפילו אם אני ארד לעשן סיגריה עם מישהי אחרת מהעבודה, או אם אני ועוד חברה יושבות ומדברות, אז "למה לא קראתן לי" גם אם זה חצי בצחוק אבל זה לא. אז בגלל כל ההערות האלה ובגלל שאני מפחדת מעימותים תמיד אני מפחדת לעשות משהו לא במקום כי היא נעלבת ולא מדברת, ואחכ היא יכולה להגיד ש"הכל בסדר אין לי שום בעיה" . גם אם יוצאים אז היא תציע לאסוף אותי רק כדיי שאני אצא כי לא בא לה לצאת בלעדיי , אני מרגישה שאני כמו איזשהו גב בשבילה או סייד קיק, בגלל שהיא חסרת בטחון , למרות שעם אנשים היא מדברת יותר ממני ונשמעת מלאת בטחון ועם גאווה, התחושה הזו קצת לא נעימה לי במיוחד שלא מודים בזה, וגם אם אני אעלה דברים אז היא תכעס ותגיד שזה לא נכון אז אני משתדלת לא להעיר לה בכלל כי אני יודעת איך זה יתפס.
בקיצור אני כל הזמן על ביצים לידה מהבחינה הזו שאם בא לי לעשות משהו אני מרגישה איזשהו צורך לדווח. ומתחיל להימאס לי מזה.
היתה לנו עוד חברה בעבודה שעזבה לא מזמן ואיתה יש לי מערכת יחסים אחרת יותר פתוחה יותר שיחות וצחוקים, ולפעמים נחמד לי רק איתה. אנחנו כמעט לא נפגשות לבד אבל לפעמים כשיוצא במקרים שהראשונה גם לא יכולה בכלל, אז כמובן שכשהיא שומעת שנפגשנו לבד אז פתאום היא נשמעת פגועה ומשחקת אותה כאילו הכל בסדר. אתמול התפוצץ משהו כשקבעתי עם החברה ואחרי שעה אמרתי לה שקבענו ואם היא רוצה לבוא והיא נעלבה "איך מודיעים לה עכשיו" בדרך כלל היא לא אומרת כלום אבל עכשיו זה יצא, אמרתי לה שזה רק נקבע ואף אחד לא קובע דברים מאחורי הגב, וגם יצא לי כבר שאם בא לי אז אני אקבע איתה לבד וזה בסדר גמור, מה שעד עכשיו לא אמרתי, היא מבחינתה רואה את השלישיה בצורה כזו שתמיד אני אהיה כששתיהן נפגשות ואצלי זה קצת שונה. לפעמים נמאס לי מהדיבקיות הזו ואפילו התחושת בעלות ותלות הזו שלה , שכמובן היא לא תודה בה. זה מרגיש כמו חברות מכיתה ו' לפעמים והכי גרוע זה שזה מה ששידרתי כנראה שמותר להתנהג איתי ככה. קשה לי מאוד בעיקר כי אני לא רוצה לאבד חברות, זה קורה לי הרבה ואני מנסה להיות סבלנית אבל התחושה שמעבירים עליי ביקורת על דברים כמו עם מי להיות ומתי מציקה לי מאוד, אין לי כח לקנאות , מצד שני אני לא רוצה לאבד אותה, גם שתינו בתקופה שאנחנו צריכות אחת את השניה. כרגע המצב שהיא באה בבוקר ולא שתינו קפה כרגיל ביחד ואני לא יודעת אם ללכת לדבר איתה. לפעמים אני פשוט חושבת לוותר על החברות הזו שזה פשוט לא מתאים, כי זה לא פעם ראשונה שזה קורה וכל פעם שזה קורה זו תחושת אי נוחות שמאוד קשה לי . אני חושבת שאם מתחילת החברות הייתי שמה לב לדברים כאלו והיתי פתוחה איתה ועם בטחון יותר אז דברים היו משתנים או שאולי מזמן כבר החברות לא היתה מחזיקה כי פשוט לא מתאים. לפעמים אני מרגישה לא אמיתית איתה כי אני צריכה לשחק משהו שיתאים לה. נמאס לייייי אני עייפה מלא להיות אני! לא להגיד מה שבא לי בגלל שאחר יעלב! מישהו אחר היה מעביר את זה ולא עושה עניין אבל אני אחת שעושה עניין ולא יכולה להמשיך אם מישהו כועס עליי או משהו כזה. אשמח לשמוע עצות
תודה רבה
שלום, כתבתי כאן גם לא מזמן בין השאר על הבעיה הזו. יש לי חברה במקום העבודה , שתינו בערך 6 שנים כאן.
בשנה האחרונה התחלתי לשים לב לתכונות אצלה שהפריעו לי אבל נורא לא נעים לי להעיר, אני חושבת שזה תמיד היה שם אבל כנראה שלא ייחסתי לזה תשומת לב.
היא בחורה מאוד גאוותנית ולא מחוברת לרגש כל כך ורק לאחרונה היא מודה בזה. ככה שהיא נפגעת אפילו אם אני ארד לעשן סיגריה עם מישהי אחרת מהעבודה, או אם אני ועוד חברה יושבות ומדברות, אז "למה לא קראתן לי" גם אם זה חצי בצחוק אבל זה לא. אז בגלל כל ההערות האלה ובגלל שאני מפחדת מעימותים תמיד אני מפחדת לעשות משהו לא במקום כי היא נעלבת ולא מדברת, ואחכ היא יכולה להגיד ש"הכל בסדר אין לי שום בעיה" . גם אם יוצאים אז היא תציע לאסוף אותי רק כדיי שאני אצא כי לא בא לה לצאת בלעדיי , אני מרגישה שאני כמו איזשהו גב בשבילה או סייד קיק, בגלל שהיא חסרת בטחון , למרות שעם אנשים היא מדברת יותר ממני ונשמעת מלאת בטחון ועם גאווה, התחושה הזו קצת לא נעימה לי במיוחד שלא מודים בזה, וגם אם אני אעלה דברים אז היא תכעס ותגיד שזה לא נכון אז אני משתדלת לא להעיר לה בכלל כי אני יודעת איך זה יתפס.
בקיצור אני כל הזמן על ביצים לידה מהבחינה הזו שאם בא לי לעשות משהו אני מרגישה איזשהו צורך לדווח. ומתחיל להימאס לי מזה.
היתה לנו עוד חברה בעבודה שעזבה לא מזמן ואיתה יש לי מערכת יחסים אחרת יותר פתוחה יותר שיחות וצחוקים, ולפעמים נחמד לי רק איתה. אנחנו כמעט לא נפגשות לבד אבל לפעמים כשיוצא במקרים שהראשונה גם לא יכולה בכלל, אז כמובן שכשהיא שומעת שנפגשנו לבד אז פתאום היא נשמעת פגועה ומשחקת אותה כאילו הכל בסדר. אתמול התפוצץ משהו כשקבעתי עם החברה ואחרי שעה אמרתי לה שקבענו ואם היא רוצה לבוא והיא נעלבה "איך מודיעים לה עכשיו" בדרך כלל היא לא אומרת כלום אבל עכשיו זה יצא, אמרתי לה שזה רק נקבע ואף אחד לא קובע דברים מאחורי הגב, וגם יצא לי כבר שאם בא לי אז אני אקבע איתה לבד וזה בסדר גמור, מה שעד עכשיו לא אמרתי, היא מבחינתה רואה את השלישיה בצורה כזו שתמיד אני אהיה כששתיהן נפגשות ואצלי זה קצת שונה. לפעמים נמאס לי מהדיבקיות הזו ואפילו התחושת בעלות ותלות הזו שלה , שכמובן היא לא תודה בה. זה מרגיש כמו חברות מכיתה ו' לפעמים והכי גרוע זה שזה מה ששידרתי כנראה שמותר להתנהג איתי ככה. קשה לי מאוד בעיקר כי אני לא רוצה לאבד חברות, זה קורה לי הרבה ואני מנסה להיות סבלנית אבל התחושה שמעבירים עליי ביקורת על דברים כמו עם מי להיות ומתי מציקה לי מאוד, אין לי כח לקנאות , מצד שני אני לא רוצה לאבד אותה, גם שתינו בתקופה שאנחנו צריכות אחת את השניה. כרגע המצב שהיא באה בבוקר ולא שתינו קפה כרגיל ביחד ואני לא יודעת אם ללכת לדבר איתה. לפעמים אני פשוט חושבת לוותר על החברות הזו שזה פשוט לא מתאים, כי זה לא פעם ראשונה שזה קורה וכל פעם שזה קורה זו תחושת אי נוחות שמאוד קשה לי . אני חושבת שאם מתחילת החברות הייתי שמה לב לדברים כאלו והיתי פתוחה איתה ועם בטחון יותר אז דברים היו משתנים או שאולי מזמן כבר החברות לא היתה מחזיקה כי פשוט לא מתאים. לפעמים אני מרגישה לא אמיתית איתה כי אני צריכה לשחק משהו שיתאים לה. נמאס לייייי אני עייפה מלא להיות אני! לא להגיד מה שבא לי בגלל שאחר יעלב! מישהו אחר היה מעביר את זה ולא עושה עניין אבל אני אחת שעושה עניין ולא יכולה להמשיך אם מישהו כועס עליי או משהו כזה. אשמח לשמוע עצות
תודה רבה