בעיה עם החבר
אני בת 23 והחבר שלי בן 28. אנחנו יוצאים כבר 5 שבועות ואנחנו אוהבים אחד את השני מאוד. לי היו בעבר בעיות עם הקודמים בכך שאף אחד מהם לא יכול היה לספק אותי ומעולם לא גמרתי, והוא היחידי שאי פעם גרם לי לגמור, בכל פעם ששכבנו. הוא סוף סוף גרם לי להרגיש כמו בן אדם והוא נמס כל פעם שהוא רואה אותי. הבעיה מתחילה בכך שאנחנו נפגשים רק פעם בשבוע שבועיים כי אני גרה בבאר שבע והוא ברמת גן. ובגלל זה הוא לא יכול להראות גילויי אהבה כשהוא רחוק ממני ומדבר איתי בטלפון. אני יכולה לעבור שעתיים של שיחה בלי לשמוע אפילו פעם אחת "אני אוהב אותך" או לפחות שיגיד לי מה הוא מוצא בי. אפילו לא פעם אחת. אז אחרי שבועיים בערך התחלתי לשאול אותו בעצמי מה הוא מוצא בי ושיגיד לי שהוא אוהב אותי, והוא קורא לזה "לסחוט מחמאות כי הוא לא מרגיש באותו הזמן כלום, ולא חושב על זה, וזה לא בא בטבעיות". מהיום הראשון שנפגשנו אני אמרתי לו שיש לי בעיה של חרדות ודיכאון ושאני בטיפול פסיכולוגי ומקבלת כדורים בשביל זה, ושאם אני לא מקבלת את המילים האלה אני מתכנסת בעצמי לדכאונות איומים, כדי שלא יגיד שהסתרתי ממנו, והוא ביודעין המשיך להיות איתי עד שהתאהב בי. אני אוהבת אותו כי ראיתי שהוא אדם מדהים שיכול להוציא אותי מהמצב שאני נמצאת בו, ושיכול לתת לי חיים חדשים איתו. ביום הראשון שנפשנו מצאתי את הנסיך שאני לא יכולה להפסיד. אבל אני לא יכולה לסמוך עליו שימלא את הצורך הנפשי שלי, כי הוא אומר שהוא מעולם לא דיבר ככה עם אף אחד לפני, "ושהבחורות הקודמות שלו לא ביקשו את הדברים האלה והסתפקו במה שיש". אני פגשתי הרבה טיפוסים בחיים שלי ואני יודעת בדיוק מה אני צריכה, והוא רק אומר לי ללכת לתמיכה שיגידו לי כמה אוהבים אותי במקום שהוא ייאלץ להגיד לי את זה כששבוע הוא לא רואה אותי, כי הוא לא יכול להגיד את זה אם הוא לא רואה אותי מולו........... כאן אני מתחילה להתעצבן ומנסה כמה שאפשר להסביר לו שהוא בעצם מנוון ונכה רגשית, ושהדבר הכי חשוב בקשר זה לא להגיד לי מחמאות כשאני מולו, אלא דווקא כשאני הכי רחוקה ממנו, כי אחרת רק כל 9 ימים בממוצע אני אשמע שאוהבים אותי ושאני יפה וחכמה ומוכשרת ומדהימה. פעם ב-9 ימים וכל השאר זה רק היי וביי....... לא נראה לי. והוא אומר שהוא לא יכול אם זה לא בא לו. אז תכלס אני לא מוכנה לוותר עליו כי אני מעריצה אותו, אבל זה שהוא מתנהג כמו ניאנדרטל ואומר לי שאף יועץ זוגיות לא יגיד לו להשתנות... נו באמת... איך אפשר להחדיר לו שכל??? כולם אמרו לי לעזוב אותו אבל אני לא יכולה כל עוד אני אוהבת אותו. אז מה תכלס לעשות??? לקחת אותו איתי לפסיכולוג שיגיד לו לעשות מה שאני אומרת? להניח לו לבד ובינתיים לחטוף כאבי בטן פסיכוסומטיים בגללו? לעזוב אותו ולהיכנס לדיכאון ולא לצאת חודש מהבית? מה???
אני בת 23 והחבר שלי בן 28. אנחנו יוצאים כבר 5 שבועות ואנחנו אוהבים אחד את השני מאוד. לי היו בעבר בעיות עם הקודמים בכך שאף אחד מהם לא יכול היה לספק אותי ומעולם לא גמרתי, והוא היחידי שאי פעם גרם לי לגמור, בכל פעם ששכבנו. הוא סוף סוף גרם לי להרגיש כמו בן אדם והוא נמס כל פעם שהוא רואה אותי. הבעיה מתחילה בכך שאנחנו נפגשים רק פעם בשבוע שבועיים כי אני גרה בבאר שבע והוא ברמת גן. ובגלל זה הוא לא יכול להראות גילויי אהבה כשהוא רחוק ממני ומדבר איתי בטלפון. אני יכולה לעבור שעתיים של שיחה בלי לשמוע אפילו פעם אחת "אני אוהב אותך" או לפחות שיגיד לי מה הוא מוצא בי. אפילו לא פעם אחת. אז אחרי שבועיים בערך התחלתי לשאול אותו בעצמי מה הוא מוצא בי ושיגיד לי שהוא אוהב אותי, והוא קורא לזה "לסחוט מחמאות כי הוא לא מרגיש באותו הזמן כלום, ולא חושב על זה, וזה לא בא בטבעיות". מהיום הראשון שנפגשנו אני אמרתי לו שיש לי בעיה של חרדות ודיכאון ושאני בטיפול פסיכולוגי ומקבלת כדורים בשביל זה, ושאם אני לא מקבלת את המילים האלה אני מתכנסת בעצמי לדכאונות איומים, כדי שלא יגיד שהסתרתי ממנו, והוא ביודעין המשיך להיות איתי עד שהתאהב בי. אני אוהבת אותו כי ראיתי שהוא אדם מדהים שיכול להוציא אותי מהמצב שאני נמצאת בו, ושיכול לתת לי חיים חדשים איתו. ביום הראשון שנפשנו מצאתי את הנסיך שאני לא יכולה להפסיד. אבל אני לא יכולה לסמוך עליו שימלא את הצורך הנפשי שלי, כי הוא אומר שהוא מעולם לא דיבר ככה עם אף אחד לפני, "ושהבחורות הקודמות שלו לא ביקשו את הדברים האלה והסתפקו במה שיש". אני פגשתי הרבה טיפוסים בחיים שלי ואני יודעת בדיוק מה אני צריכה, והוא רק אומר לי ללכת לתמיכה שיגידו לי כמה אוהבים אותי במקום שהוא ייאלץ להגיד לי את זה כששבוע הוא לא רואה אותי, כי הוא לא יכול להגיד את זה אם הוא לא רואה אותי מולו........... כאן אני מתחילה להתעצבן ומנסה כמה שאפשר להסביר לו שהוא בעצם מנוון ונכה רגשית, ושהדבר הכי חשוב בקשר זה לא להגיד לי מחמאות כשאני מולו, אלא דווקא כשאני הכי רחוקה ממנו, כי אחרת רק כל 9 ימים בממוצע אני אשמע שאוהבים אותי ושאני יפה וחכמה ומוכשרת ומדהימה. פעם ב-9 ימים וכל השאר זה רק היי וביי....... לא נראה לי. והוא אומר שהוא לא יכול אם זה לא בא לו. אז תכלס אני לא מוכנה לוותר עליו כי אני מעריצה אותו, אבל זה שהוא מתנהג כמו ניאנדרטל ואומר לי שאף יועץ זוגיות לא יגיד לו להשתנות... נו באמת... איך אפשר להחדיר לו שכל??? כולם אמרו לי לעזוב אותו אבל אני לא יכולה כל עוד אני אוהבת אותו. אז מה תכלס לעשות??? לקחת אותו איתי לפסיכולוג שיגיד לו לעשות מה שאני אומרת? להניח לו לבד ובינתיים לחטוף כאבי בטן פסיכוסומטיים בגללו? לעזוב אותו ולהיכנס לדיכאון ולא לצאת חודש מהבית? מה???