בעיה עם אהבה ../images/Emo23.gif
יש לי חבר אנחנו ביחד רק שלושה ימים תמימים.. ולמרות שהכול נורא נורא טרי בינינו אני לא מסוגלת להמשיך בקשר הזה.. הוא באמת מקסים ותומך ואוהב ובאמת כל מה שאישה מחפשת.. (רק לא אני) אני חושבת שמי שתהיה עם הבחור הזה תהיה ברת מזל אך אני לא מרגישה כך. אני מרגישה שאין לי אהבה לאף אחד שאין לי מה לתת שהקשר הנוכחי רק מעיק עליי ואני רוצה כבר לסיים אותו כדי שתרד לי האבן המעצבנת הזו מהלב.. אני לא יכולה לגעת כבר באף אחד לא מסוגלת להרגיש כלום לאהוב או לשכב עם מישהו אפילו סתם.. אני יודעת שמה שקורה לי עכשיו קורה בגלל פגיעה קשה ממערכת היחסים הקודמת. הפגיעה הזו לקחה ממני דברים שלעולם אולי אני לא אוכל להחזיר.. אני לא יודעת איך להיפרד מהחבר הנוכחי אני לא רוצה לפגוע בו. אבל מודעת לכך שהקשר הזה מאוד מעיק עליי וחייבים לסיים אותו. איך מסבירים לבן אדם שמיום ליום מתאהב בך יותר שאני לא מסוגלת יותר לאהוב שאני חסומה שאני לא יכולה להיקשר.. ? שאני שונאת את כל הפוצי מוצי הזה שבא לי להקיא כשאני רואה זוג מתנשק ושאני לא יכולה לסבול את כל הרומנטיקה הזו.. ששום דבר לא חודר לי ללב.. ושאני רוצה להיות לבד.. אני יודעת שזה נשמע רע.. אבל אני באמת לא יכולה עם כל הזוגיות והמחויבות הזאת.. הכי גרוע זה הקטע של ההורים אז אני בכלל חוטפת חום לא יכולה לסבול את המחשבה שגבר יפגוש את ההורים שלי ויוצג בתור החבר שלי.. או למשל לישון במיטה אחת להתחבק או להתנשק באמצע הרחוב.. רק המחשבה מעצבנת אותי.. אני לא יודעת למה זה קורה לי אני רק יודעת שבאמת באמת אין לי כוח לזה אני רגילה לחיות עם עצמי לבד.. לישון לאכול להתקלח לבד! ואני לא רוצה אף אחד לידי ובכל זאת אני נכנסת למצב הזה שוב ושוב.. מה עושים? זה נורמאלי? ואיך מסבירים לו את זה..? (דרך אגב אנחנו עובדים ביחד) תודה רבה לכל העוזורים...
יש לי חבר אנחנו ביחד רק שלושה ימים תמימים.. ולמרות שהכול נורא נורא טרי בינינו אני לא מסוגלת להמשיך בקשר הזה.. הוא באמת מקסים ותומך ואוהב ובאמת כל מה שאישה מחפשת.. (רק לא אני) אני חושבת שמי שתהיה עם הבחור הזה תהיה ברת מזל אך אני לא מרגישה כך. אני מרגישה שאין לי אהבה לאף אחד שאין לי מה לתת שהקשר הנוכחי רק מעיק עליי ואני רוצה כבר לסיים אותו כדי שתרד לי האבן המעצבנת הזו מהלב.. אני לא יכולה לגעת כבר באף אחד לא מסוגלת להרגיש כלום לאהוב או לשכב עם מישהו אפילו סתם.. אני יודעת שמה שקורה לי עכשיו קורה בגלל פגיעה קשה ממערכת היחסים הקודמת. הפגיעה הזו לקחה ממני דברים שלעולם אולי אני לא אוכל להחזיר.. אני לא יודעת איך להיפרד מהחבר הנוכחי אני לא רוצה לפגוע בו. אבל מודעת לכך שהקשר הזה מאוד מעיק עליי וחייבים לסיים אותו. איך מסבירים לבן אדם שמיום ליום מתאהב בך יותר שאני לא מסוגלת יותר לאהוב שאני חסומה שאני לא יכולה להיקשר.. ? שאני שונאת את כל הפוצי מוצי הזה שבא לי להקיא כשאני רואה זוג מתנשק ושאני לא יכולה לסבול את כל הרומנטיקה הזו.. ששום דבר לא חודר לי ללב.. ושאני רוצה להיות לבד.. אני יודעת שזה נשמע רע.. אבל אני באמת לא יכולה עם כל הזוגיות והמחויבות הזאת.. הכי גרוע זה הקטע של ההורים אז אני בכלל חוטפת חום לא יכולה לסבול את המחשבה שגבר יפגוש את ההורים שלי ויוצג בתור החבר שלי.. או למשל לישון במיטה אחת להתחבק או להתנשק באמצע הרחוב.. רק המחשבה מעצבנת אותי.. אני לא יודעת למה זה קורה לי אני רק יודעת שבאמת באמת אין לי כוח לזה אני רגילה לחיות עם עצמי לבד.. לישון לאכול להתקלח לבד! ואני לא רוצה אף אחד לידי ובכל זאת אני נכנסת למצב הזה שוב ושוב.. מה עושים? זה נורמאלי? ואיך מסבירים לו את זה..? (דרך אגב אנחנו עובדים ביחד) תודה רבה לכל העוזורים...