בעיה מטרידה
יש לי בעיה של התקפי זלילה, שמתעוררים בעקבות אכילה של סוכר לבן/קמח לבן. כאשר אני אכן מוציאה אותם לגמרי מהתפריט, אני מוצאת את עצמי מסוגלת לגמרי לשלוט על האכילה שלי, וממש אוכלת רק כשאני רעבה. כל עוד אני מתנזרת משני המזיקים הנ"ל זה יכול להימשך לנצח. כלומר אין תקופה של אכילה בכמויות קטנות, שאחריה בא פיצוי של זלילה או משהו כזה. הבעיה היא, שאני מוצאת את עצמי שבעה מכמויות מאוד קטנות במצב הזה. כשאני אוכלת ממש רק לפי הצרכים של הגוף, ולא לפי צרכים פסיכולוגיים או דחף מנטלי לאכול (שלא קיימים כאמור), אני לא מגיעה ל 1000 קלוריות ביום. אני חייבת להדגיש שאני בשום אופן לא מרעיבה את עצמי אפילו לרגע, אוכלת כל פעם שאני מרגישה רעבה, אבל העניין הוא שכל דבר שאני אוכלת גם בכמות קטנה, משביע אותי להמון זמן. מבחינת פחמימות אני אוכלת אוכל מלא בלבד, וממש מרגישה הבדל משמעותי בכמה זמן אני שבעה בעקבותיו לעומת האוכל ה"לבן". חלבונים - בעיקר מעדני חלב דיאטטיים או מעדני סויה דיאטטיים, ובשר כמעט כל יום. תפריט מאוד מגוון ובריא והכול... אבל אין סיכוי שאני מגיעה ל 1000 קלוריות. האם זה ממש משמעותי? אם זה מה שאני מרגישה שהגוף שלי צריך, יכול להיות שבאמת זה פשוט מה שהוא צריך? לפי משקל, ה BMR שלי הוא כ 1250 קלוריות. אני ספורטאית כבר הרבה שנים, וגם עוסקת בספורט כמעט כל יום, כך שאני מניחה שגם ה BMR שלי גבוה יותר, וגם יש לי הוצאה קלורית יומית של בין 100 ל 400 קלוריות מספורט. האם אני צריכה לאכול בכוח כדי להגיע למינימום מסוים? או שבגלל שאני מרגישה שזה מה שהגוף דורש, כנראה שזה מה שהגוף דורש? אגב יש לי עודף משקל קטן של כ 4 קילו שאני מעוניינת להוריד. יכול להיות שאחרי שהמשקל העודף ירד הגוף אכן יתחיל לדרוש כמות גדולה יותר של אוכל? כרגע זה די מטריד אותי שאני לא מגיעה ל 1000 קלוריות ביום, לפעמים אפילו לא ל 900.
יש לי בעיה של התקפי זלילה, שמתעוררים בעקבות אכילה של סוכר לבן/קמח לבן. כאשר אני אכן מוציאה אותם לגמרי מהתפריט, אני מוצאת את עצמי מסוגלת לגמרי לשלוט על האכילה שלי, וממש אוכלת רק כשאני רעבה. כל עוד אני מתנזרת משני המזיקים הנ"ל זה יכול להימשך לנצח. כלומר אין תקופה של אכילה בכמויות קטנות, שאחריה בא פיצוי של זלילה או משהו כזה. הבעיה היא, שאני מוצאת את עצמי שבעה מכמויות מאוד קטנות במצב הזה. כשאני אוכלת ממש רק לפי הצרכים של הגוף, ולא לפי צרכים פסיכולוגיים או דחף מנטלי לאכול (שלא קיימים כאמור), אני לא מגיעה ל 1000 קלוריות ביום. אני חייבת להדגיש שאני בשום אופן לא מרעיבה את עצמי אפילו לרגע, אוכלת כל פעם שאני מרגישה רעבה, אבל העניין הוא שכל דבר שאני אוכלת גם בכמות קטנה, משביע אותי להמון זמן. מבחינת פחמימות אני אוכלת אוכל מלא בלבד, וממש מרגישה הבדל משמעותי בכמה זמן אני שבעה בעקבותיו לעומת האוכל ה"לבן". חלבונים - בעיקר מעדני חלב דיאטטיים או מעדני סויה דיאטטיים, ובשר כמעט כל יום. תפריט מאוד מגוון ובריא והכול... אבל אין סיכוי שאני מגיעה ל 1000 קלוריות. האם זה ממש משמעותי? אם זה מה שאני מרגישה שהגוף שלי צריך, יכול להיות שבאמת זה פשוט מה שהוא צריך? לפי משקל, ה BMR שלי הוא כ 1250 קלוריות. אני ספורטאית כבר הרבה שנים, וגם עוסקת בספורט כמעט כל יום, כך שאני מניחה שגם ה BMR שלי גבוה יותר, וגם יש לי הוצאה קלורית יומית של בין 100 ל 400 קלוריות מספורט. האם אני צריכה לאכול בכוח כדי להגיע למינימום מסוים? או שבגלל שאני מרגישה שזה מה שהגוף דורש, כנראה שזה מה שהגוף דורש? אגב יש לי עודף משקל קטן של כ 4 קילו שאני מעוניינת להוריד. יכול להיות שאחרי שהמשקל העודף ירד הגוף אכן יתחיל לדרוש כמות גדולה יותר של אוכל? כרגע זה די מטריד אותי שאני לא מגיעה ל 1000 קלוריות ביום, לפעמים אפילו לא ל 900.