בעיה מטרידה (ארוך)

[נועה אמא של ילדה]

בעיה מטרידה (ארוך)

יש לי ילדה בת שלוש שאוהבת לאונן. היא התחילה עם זה בגיל שנה וחצי, והיו לה תקופות של פחות ושל יותר, אבל לאחרונה היא ממש עושה את זה המון. פתאום היא עוזבת את כל העיסוקים שלה, מוצאת לה איזו פינה בולטת של כסא או ספה, מתיישבת עליה ומתחילה להשתפשף. קשה מאוד לנתק אותה מזה. זה הפך ממש לעיסוק החביב עליה. אם עוזבים אותה לנפשה במצב כזה, היא יכולה לעשות את זה במשך שלושת רבעי שעה, ולפעמים אפילו להרדם כך. למעשה, זה הדבר היחיד שהיא עושה בעצמה, לבד. היא לא משחקת בבובות או בצעצועים אחרים: אם אנחנו לא מתעסקים אתה, תוך דקה היא כבר מתחילה לאונן. למעשה, גם כשמתעסקים אתה, היא לפעמים עוזבת הכל לטובת עיסוק החביב. לפעמים בקבוק חלב או ממתק יכולים להסיח את דעתה, אבל רק לזמן קצר. חשבנו שעם הזמן זה ישתפר או יעבור מעצמו, אבל זה רק מחמיר. מה עושים ? מתעלמים ? אוסרים עליה ? מסבירים ? מה בדיוק ? אני לא יכולה לראות אותה כך ! וליד אנשים אחרים - זה ממש פאדיחה ! כשאני שואלת אותה: "למה את עושה את זה ?" היא עונה "כי זה נעים לי !" מה אני יכולה להגיד לה על זה ? בזמנו התקשרתי לפסיכולוגית ילדים להתייעץ, והיא אמרה לי להסביר לילדה שזה בסדר לאונן, אבל לא ליד אנשים אחרים. ושזה לא יהפוך ל"התמכרות". זה ממש לא נראה לי. קודם כל, זה מסר כפול. אם זה בסדר לאונן, אז למה לא ליד אנשים אחרים ? ואיך בדיוק זה לא יהפוך להתמכרות ? גם אם היא הולכת לחדר שלה, ואני יודעת שהיא עושה את זה (זה קורה לא מעט) - עדיין זה מפריע לי ! או שאני סתם מתוסבכת ? חמותי אומרת שאני סתם מעבירה את התסבירים שלי עליה, ושצריך פשוט לתת לה לעשות את זה ולא לדבר על זה ולא לעשות מזה עניין. אמא שלי לעומת זאת לא מסכימה שהיא תאונן ומתחילה לדגדג אותה וכו', עד שבסוף זה מצליח (אבל אמא שלי לא באה הרבה). מה אתם אומרים ? האם נתקלתם בבעיה כזאת או שמעתם עליה ? אשמח לקבל דעות, (עם חברים שלי אני מתביישת לדבר על זה).

 

[חנה גונן]

לנועה שלום....

קודם כל אין לך במה להתביש(ומאיתנו ממש לא)הבת שלך אומרת שנעים לה כשהיא מאוננת ומבחינתה היא צודקת.האם לקחתם אותה לרופא כדי לשלול קיום של בעיה בריאותית(רגישות בוגינה וכו)?הילדה בת שלוש מתי למעשה היא החלה לאונן? האם יתכן שהסיבה לאונונת נעוצה בחויה שיכולה להיות משמעותית עבורה ונסתרת מעיניכם הבוגרות?.כפי שכתבתי מנקודת ראותה הילדה שלך צודקת מדוע שתפסיק לעשות משהו שנעים לה וכמה שיותר?יש משהו בדבריה של חמותך(לא בקטע של התיסבוך את אוהבת את בתך ודואגת לה אז את ממש לא מתוסבכת)בענין הלגיטימציה של הפעולה עצמה זאת אומרת לשדר לילדה שהגוף שלנו הוא דבר שמענין ללמוד ולהכיר ושנעים לגעת בו אבל עושים את זה בפרטיות ולא בפומבי כך שמבחינתך לא צריכה להיות בעיה אם היא מאוננת בחדר שלה עם דלת סגורה,לא כתבת על אופיה של בתך מה הדברים האהובים עליה וממה היא נמנעת האם היא מאוננת רק בבית?בקשר לבקבוק ולממתקים נראה לי כי היא למדה שהאוננות היא טריגר לקבלת הממתק או הבקבוק ולכן כדאי להוריד את זה בהדרגה.נסי לענין אותה בפעילות חוץ בתית מוציאת מרץ(גן שעשועים,גמבורי,חוף ים)אם את חושבת שהענין כבר נהפך להתמכרות אולי באמת כדאי שתפנו ליעוץ. שלך חנה גונן

 

[לאה_מ]

אבל זה באמת נעים!

יש לי שאלה אליך - את אף פעם לא אוננת? לא מאוננת? אף פעם אף פעם? (אז אולי כדאי לך לנסות

). הדגדגן הוא מקור לעונג, ואין פלא שהילדה נהנית לאונן. אני מאד מסכימה עם מה שהפסיכולוגית אמרה לך - וגם עם ההסבר שהבת שלך נותנת. אוננות זה נעים. אפשר בהחלט לעשות את זה. זה לא בושה וזה לא אסור, אבל זה דבר שעושים אותו בפרטיות. אז את יכולה לומר לבתך, שאם היא רוצה לאונן, היא מוזמנת לעשות זאת בחדרה או באמבטיה - בפרטיות - לא בנוכחות אנשים אחרים. אם זה מביך אותך - אני חושבת שכדאי לך להתייעץ עם איש מקצוע לגבי הסיבה שלך יש כל כך הרבה עכבות בקשר למין - אני משערת שלא היית רוצה להעביר את זה לבתך. אולי זו פסיכולוגיה בגרוש, אבל מכיוון שאת מתארת שגם אמא שלך לא מסכימה שהילדה תאונן, נשמע לי שבהחלט יש לך על מה לעבוד בנושא הזה. ולמה את חושבת שזה לא הגיוני שאפשר לאונן אבל בפרטיות? אני רוצה להרגיע אותך, שאוננות אצל ילדים היא מאד מאד נפוצה. לפני כמה ימים שאלה כאן שאלה אמא לילד בן שנה. אז הבת שלך לא חריגה ולא פריקית - היא נורמלית לחלוטין. תני לה לאונן, אבל תסבירי לה שלא עושים את זה בפומבי. אני מצטערת שיצא קצת פולשני, ואני מרגישה קצת לא נוח להטיף למישהי שאני בכלל לא מכירה, אבל לדעתי שווה לך לטפל בעצמך, כי את קיבלת את הגישה שלך מאמא שלך, והבת שלך תקבל ממך, וחבל שהיא לא תהנה מהגוף שלה. ולגבי התמכרות - אני אישית לא שמעתי על התמכרות לאוננות אצל ילדים. זה גורם לה הנאה, והיא אוהבת לעשות זאת, אבל עדיין את אומרת שאם את מציעה לה עיסוק משותף היא שמחה להתפנות אליו - אז לא נראה לי שיש לך סיבה לדאגה בעניין הזה.

 

[נעה גל]

לא יודעת אם התמכרות, אבל זה בהחלט

יכול להפוך להיות עיסוק אובססיבי. ממה שאני הבנתי (קראתי באיזה מקום, ולא ממש זכור לי איפה כך שאני לא יכולה להביא מראה מקום) כשאוננות הופכת לאובססיבית זה בדרך כלל על רקע רגשי. כלומר, תקופה של שינויים בחיים (אח שהגיע לגיל שנה, מעבר דירה, מעבר גן, העלמות/מוות של מישהו קרוב) וכד'. בדפדוף מהיר מצאתי אצל סלמה פרייברג "השנים המופלאות" היא מדברת על כך שעיסוק תדיר באוננות (מענין מה פרויד היה אומר על זה שבספר של פרייברג לא מוזכרת בעברית המילה אוננות

) מעיד על כך שהילד תובע תשומת לב, כלומר, שוב משהו על רקע רגשי. אני חייבת לסייג את זה כי לא ברור מהטקסט האם מדובר על ילדים גדולים או פעוטות. בכל מקרה, פרייברג כותבת "במקרה שהם [ההורים] נתקלים במאסטורבאציה [אוננות] אצל הילד או במישחקי מין: אוסר לעורר רגשות בושה אצל הילד, ואין להטיל עליו אימה. היום ידוע, כי בושה מופרזת ופחד הקשורים באברי המין עלולים להפריע באורח רציני להתפתחות אישיותו של הילד ולפגום בתיפקודו המיני לעתיד לבוא" והיא מוסיפה לגבי אוננות "אנו מעודדים גישה זו של הילד, שהמאסטורבאציה היא ענין פרטי, לא מפני שהיא מעשה מביש או רע, אלא מפני שהיא אחד הדברים הרבים הנחשבים כניינים אישיים שלו". בקיצור, אני מצטרפת להמלצות של לאה: אם את מרגישה שזה גדול עליך, תתיעצי עם מישהו מקצועי כדי שיעזור לך לפתור את הנושא מבלי לפגוע בבת שלך. ואני באופן אישי, הייתי מבקשת מאימא שלך להפסיק לדגדג את הילדה ולתת לך לטפל בענין. ודבר אחרון, חברים שלנו נתקלו במצב דומה (הבת שלהם מאוננת בכל מקום ובכל הזדמנות). אני לא יודעת איך הם טיפלו בנושא ואיך זה חלף אבל, אני מבטיחה לשאול אותם.

 

[נעה גל]

או.קי שאלתי את החברים שלנו

חברה שלי שהתייעצה עם שורה של פסיכולוגיות מכל הסוגים (חברות שלה) המליצו פה אחד: להתעלם מהאוננות. לשים דגש ותשומת לב לדברים אחרים שהיא עושה (כלומר פרייברג די צדקה). היא אומרת שזה עזר מאוד. זה עדין לא חלף לחלוטין, אבל זה בתהליך.

 

[ima3]

מנסיון

בני הבכור (10) התחיל לאונן במרץ בגיל 3, בני האמצעי (7) התחיל כבר בגיל שנה וחצי (לדעתי הוא התחיל בחיקוי של אחיו הגדול וראה כי טוב

), ושניהם ממשיכים בכייף גם היום ולדעתי אין שום סיבה לחכות שזה יחלוף - אני שמחה שהם נהנים מגופם ומיצרם ואני כבר מקנאה בנשים שלהם... הבעיה היחידה שלי עם זה היתה בגיל הצעיר כיצד לחנכם לעשות את זה בפרטיות (זה לא כל כך הפריע לנו אבל אני מאד פחדתי מתגובות סביבתיות שעלולות ליצור אצלם הרגשה שהם עושים מעשה "אסור" או "רע" - למשל של מטפלות בגן או הורים של חברים). משום מה הם סרבו לקבל את זה (גבולות אחרים שהצבנו "עברו" בקלות יחסית, לכן יכול להיות שהם פשוט קלטו שזה לא מספיק חשוב לנו) וגם מושג הפרטיות אצלנו היה בעיתי כי הם לנו באותו חדר (עד היום + עוד אח בן שנה) ולפני השינה היה אחד הזמנים החביבים ביותר לאוננות מבחינתם. הפתרון שהנהגנו היה מספר חוקים מקילים - מותר לאונן בכל הבית בתנאי שרק המשפחה הקרובה בבית (לא כולל סבתות) אבל יש להתכסות בשמיכה (שנותנת פרטיות מסוימת) ומחוץ לבית או כשיש אורחים יש למצוא פינה פרטית. היה לנו קוד שהייתי לוחשת להם באוזן במקרים שהתפלק להם ליד אחרים וזה תמיד עזר לפחות לזמן מה (לפעמים הייתי צריכה ללחוש כמה פעמים, ובמקרים קיצוניים להפנות לפעילות אחרת "בוא תעזור לי לחלק גלידה לאורחים" וכדומה). בעית הפרטיות נפתרה בגיל מאוחר יותר כשהתחילו השאלות וההסברה המינית. נראה לי שההבנה עזרה להם לקבל את הגזירה...

 

[נועה אמא של ילדה]

תודה רבה ענקית לכל מי שענה !

לאה, תודה רבה לך על התגובה היפה שלך, את בכלל לא פולשנית ואני אשקול את עניין הטיפול בשבילי. חנה גורן, מה זאת אומרת "רגישות בווגינה ?" זאת מחלה שדורשת טיפול או סתם תופעה ? אני לא הייתי רוצה לקחת את הילדה לבדיקה מעין זו כי זה עלול להיות מאוד טראוומטי בשבילה, אלא אם באמת עלולה להיות בעייה הדורשת טיפול. את הממתקים ניסיתי פעם-פעמיים בסך הכל, כי ראיתי שזה לא ממש עוזר. היא לא טיפוס של ממתקים ממילא. נעה גל, תודה רבה על הצוטוט ועל ששאלת בשבילי ! האם הבנתי מכן נכון, שאם הילדה עושה את זה בפרטיות אז כדאי להתעלם מזה לגמרי, לא להפריע לה בכלל, לא לנסות להפנות לעיסוקים אחרים ? אני יודעת שבגן דווקא כן מנסים להסיח את תשומת ליבה לדברים אחרים כשהיא מאוננת. האם לדעתכן כדאי להגיד להם שיניחו לה ? בתודה, נועה

 

[לאה_מ]

הבנת נכון

תסבירי לה שזה דבר שעושים בפרטיות (אגב, כמו ללכת לשרותים - שאין בזה שום בושה, אבל בכל זאת זה דבר פרטי. טוב, נו, לא אצלי - אני הולכת עם אורי

, אבל אצל רוב האנשים...), וכשהיא מאוננת בחדר שלה או באמבטיה אל תעירי לה (ואם זה ממש מפריע לך - תמצאי לך עיסוק אחר). לגבי מה שקורה בגן - בגן אני משערת שקשה למצוא מקום פרטי לאונן בו. אולי לכן זה מפריע לגננות. לא יודעת מה קורה בגנים אחרים. אני יכולה לנסות לשאול את הגננת של אורי מה דעתה, ואולי למישהי כאן יש התנסות עם אוננות בגן?

 

[נעה גל]

חנה גונן התכוונה שלפעמים אם יש

לדוגמא דלקת בדרכי השתן כל האיזור הופך להיות יותר רגיש למגע ואז היא באופן טבעי נוגעת שם יותר ומכאן ועד אוננות הדרך קצרה ביותר