בעיה חמורה!!!
טוב היא לא כזו חמורה, פשוט בלתי נסבלת. אני יודע שאומרים שזה יבוא מתי שלא מצפים לזה. שלא צריך לחפש, כי החיפושים יכולים להיות אינסופיים עד רמת של דכאון עמוק, ודווקא שנפסיק לחפש זה יגיע, ואולי נגלה שזה היה מתחת לאף. אבל דווקא שהפסקתי לחפש, הרגשתי בודד יותר מאיי פעם. דווקא שלא ניסיתי, ופשוט חייתי את החיים שלי, יותר ויותר הרגשתי שאלה חיים של ריקנות ושיממון. כל יום אותו דבר, כל יום כמו סרט נע וחוזר על עצמו. ואז החלטתי לשנות את זה, וכן לחפש. לשנות אסטרטגיה. פתחתי כרטיס באטרף, הכרתי כמה, דיברתי איתם המסנג'ר... אבל, זה לא מגיע לשומקום. אוקיי, שיחה כיפית, מצחיקה ונעימה. וזה מגניב להכיר אנשים רק מעצם המהות של להכיר אנשים, אבל הניכור הזה בלב, החיבוק של הכרית, הקור בעורף, הכל עדין קיים. כל מי שחשבתי שאני מתחיל להמשך אליו הוא תפוס/סטרייט/לא מעוניין. איך מעלימים את זה? איך גורמים לתחושת הבדידות להפסיק לבוא? אני מתחיל להתרגל אליה, מתחיל לחבק אותה ולאמץ אותה, ואני לא רוצה, כי היא צבועה. היא רק משחקת את עצמה נעימה, קרירה ומנחמת... היא אוכלת אותך מבפנים ומייבשת כל טיפת חיים בך. ואני לא רוצה, אני רוצה חיים, אני רוצה תסיסה. משהו שירטיט את הלב. אני רוצה את הקלישאות שבדברים הפשוטים, הלב שמתחיל לדפוק מהר, הגיגום הנבוך, המבטים במחייכים בביישנות. כל אלה!!! אני רוצה אותם. ואני כבר לא יודע איפה לחפש. איפה אני צריך להיות. מתי זה יקרה? אני יודע שזו בעיה נדושה, אתם יכולים אפילו להתילם ממה שכתבתי, פשוט הייתי צריך לפרוק משהו לפני השינה. חחח מקווה שזה בסדר. :]
טוב היא לא כזו חמורה, פשוט בלתי נסבלת. אני יודע שאומרים שזה יבוא מתי שלא מצפים לזה. שלא צריך לחפש, כי החיפושים יכולים להיות אינסופיים עד רמת של דכאון עמוק, ודווקא שנפסיק לחפש זה יגיע, ואולי נגלה שזה היה מתחת לאף. אבל דווקא שהפסקתי לחפש, הרגשתי בודד יותר מאיי פעם. דווקא שלא ניסיתי, ופשוט חייתי את החיים שלי, יותר ויותר הרגשתי שאלה חיים של ריקנות ושיממון. כל יום אותו דבר, כל יום כמו סרט נע וחוזר על עצמו. ואז החלטתי לשנות את זה, וכן לחפש. לשנות אסטרטגיה. פתחתי כרטיס באטרף, הכרתי כמה, דיברתי איתם המסנג'ר... אבל, זה לא מגיע לשומקום. אוקיי, שיחה כיפית, מצחיקה ונעימה. וזה מגניב להכיר אנשים רק מעצם המהות של להכיר אנשים, אבל הניכור הזה בלב, החיבוק של הכרית, הקור בעורף, הכל עדין קיים. כל מי שחשבתי שאני מתחיל להמשך אליו הוא תפוס/סטרייט/לא מעוניין. איך מעלימים את זה? איך גורמים לתחושת הבדידות להפסיק לבוא? אני מתחיל להתרגל אליה, מתחיל לחבק אותה ולאמץ אותה, ואני לא רוצה, כי היא צבועה. היא רק משחקת את עצמה נעימה, קרירה ומנחמת... היא אוכלת אותך מבפנים ומייבשת כל טיפת חיים בך. ואני לא רוצה, אני רוצה חיים, אני רוצה תסיסה. משהו שירטיט את הלב. אני רוצה את הקלישאות שבדברים הפשוטים, הלב שמתחיל לדפוק מהר, הגיגום הנבוך, המבטים במחייכים בביישנות. כל אלה!!! אני רוצה אותם. ואני כבר לא יודע איפה לחפש. איפה אני צריך להיות. מתי זה יקרה? אני יודע שזו בעיה נדושה, אתם יכולים אפילו להתילם ממה שכתבתי, פשוט הייתי צריך לפרוק משהו לפני השינה. חחח מקווה שזה בסדר. :]
