גם לי היה מקרה דומה
יש לי ילדה בת שנתיים ועשרה חודשים וילדה בת שנה ושבעה חודשים. את הילדה הגדולה שלי חינכתי מינקות לישון במיטה, וזה עבד. אבל אז היתה מלחמת לבנון השניה (אנחנו מהצפון) - הילדה היתה בת שבעה חודשים - ופחדנו להשאיר אותה בחדרה לבד בפרט שהיו הרבה אזעקות - אז הבאנו אותה לישון איתנו ומאז היא לא הסכימה לישון במיטה שלה!!! רק היינו מתקרבים למיטה שלה - והיא היתה בוכה. תקופה ארוכה היינו מרדימים אותה במיטה שלנו ואח"כ מעבירים למיטה שלה. בסוף החלטתי שזה לא שייך (בפרט כשנולדה הקטנה) ואמרתי לבעלי שיהיה מה שיהיה - הילדה הזו תלמד לישון במיטה שלה!!! עד היום בעלי מעריץ אותי על הנחישות שלי - כי זה לא היה קל. פשוט שמתי אותה במיטה שלה - והיא בוכה וצועקת - ואני מנשקת ומלטפת ואומרת שהגיעה הזמן לישון ויש חושך בחוץ וכשיש חושך אנחנו הולכים למיטה וכשיהיה בוקר נקום וכדו'. הייתי נותנת לה גם לכבות את האור בחדר כדי שתבין שברגע שהיא מכבה את האור היא הולכת לישון במיטה ומשם יוצאים רק בבוקר. בימים הראשונים הבכיות היו בין חצי שעה לשעה וחצי - ובין הסבר וליטוף - הייתי יוצאת מהחדר (אי אפשר להישאר איתה שעה וחצי בחדר) והייתי אומרת לה - את רוצה שאני אחזור להיות לידך? תשימי ראש ותהיי בשקט. וכך תוך פחות משבוע הילדה למדה שהמיטה שלה מיועדת לה - לשינה! היום היא לא בוכה כלל כשמניחים אותה במיטה ואפילו מבקשת ממני - אמא אני עייפה, אני רוצה למיטה. (בקשר לילדה הקטנה - הייתי מוציאה אותה מהחדר בשלב הבכיות כדי שלא תתעורר ושמה אותה בחדר אחר עד יעבור זעם). לפני כמה זמן היה לי אותו סיפור גם עם הקטנה שלי והשיטה הזו הוכיחה את עצמה שוב. (בעניין כיבוי האור: למרות שיש לי רק מתג אחד בחדר מצאתי מה לעשות - אני נותנת לילדה הגדולה לנשק את המזוזה ולקטנה לכבות את האור - כך לכל אחת יש טקס משל עצמה לפני השינה). בהצלחה - ולילה טוב.
