בעיה בהתמודדות
שלום אני בן 44, מנהל אורח חיים רגיל עד כמה שאפשר, עובד בחברת אינטרנט, במקור אדריכל. סובל מהתקפי חרדה באים והולכים, הולכים ובאים, מטופל בציפרלקס, ריספרדל וקלונקס בשעת חירום.
יש לי פסיכולוגית טובה, אני גם משתדל לתרגל נשימות ויוגה אך מאבד את הצפון למרות הכל, נלחץ מהמחשבות שמתעתעות בי וגורמות לי לא לתפקד, אני מנוטרל ונהיה אפאטי, העיניים שלי כבויות, הבטן מתהפכת, הדופק משתגע ואני מרגיש שאני עומד לאבד את השפיות.
אני כבר עובד עיצות, אתמול הייתי בלוויה וזה החריף לי את החרדה, כמו כן הפחד העצום מלאבד את אבא שלי מוביל אותי למחשבות מה יהיה לגוף שלי, איך הוא יחזיק מעמד, אני לא אהיה מסוגל לאכול, אני אזחל מחדר לחדר, אני אבכה בלי הפסק, יכנס ואצא משהירותים, איך אוכל לתפקד לאורך זמן. החרדה הכי גדולה שלי היא מאשפוז.
אני מרגיש מיני התעלפויות, השאלות שלי הן כדקלמן:
שלום אני בן 44, מנהל אורח חיים רגיל עד כמה שאפשר, עובד בחברת אינטרנט, במקור אדריכל. סובל מהתקפי חרדה באים והולכים, הולכים ובאים, מטופל בציפרלקס, ריספרדל וקלונקס בשעת חירום.
יש לי פסיכולוגית טובה, אני גם משתדל לתרגל נשימות ויוגה אך מאבד את הצפון למרות הכל, נלחץ מהמחשבות שמתעתעות בי וגורמות לי לא לתפקד, אני מנוטרל ונהיה אפאטי, העיניים שלי כבויות, הבטן מתהפכת, הדופק משתגע ואני מרגיש שאני עומד לאבד את השפיות.
אני כבר עובד עיצות, אתמול הייתי בלוויה וזה החריף לי את החרדה, כמו כן הפחד העצום מלאבד את אבא שלי מוביל אותי למחשבות מה יהיה לגוף שלי, איך הוא יחזיק מעמד, אני לא אהיה מסוגל לאכול, אני אזחל מחדר לחדר, אני אבכה בלי הפסק, יכנס ואצא משהירותים, איך אוכל לתפקד לאורך זמן. החרדה הכי גדולה שלי היא מאשפוז.
אני מרגיש מיני התעלפויות, השאלות שלי הן כדקלמן:
- בתרחיש הקיצוני של חרדה קשה לאחר איבוד הורה האם לקרוא לאמבולנס?
- אם כן לאן האמבולנס יקח אותי?
- איך בן אדם מסוגל להמשיך לתפקד כך כשהכדורים לא הכי עוזרים?
- שמעתי שקיים מוסד במושב רשפון שאפשר להתאשפז ללא כל מיני אלימויות וכפיות אבל זה פרטי. אני שואל את עצמי אם אני מגזים, קשה לי לכתוב דבר כזה, לא תיארתי לעצמי בסיוטים הכי גדולים שלי שאגיע למצב כזה, אין לי בעיות אחרות מלבד חרדשה קשה. מה דעתכם תודה.