אני פשוט המום , בא לי לבכות ../images/Emo7.gif
שירית אני מתנצל מראש שנכנסתי לך לפוסט אבל זה משהו שמאוד מאוד נוגע אליי. אני עכשיו מסתכל בפורום על כל מיני גברים או חברות של גברים שמספרים על בעיות בתפקוד המיני בגלל פאקסט או ציפרלקס ואני משקשק מוות להגיד לבחורה בכלל שאני לוקח פאקסט (5 שנים בערך 60 מ"ג ולפני כן זה היה 40 מ"ג ולפני כן תרופה אחרת שאת שמה שכחתי) ולמעט מערכות יחסית קצרות שלא העזתי אפילו לחשוב לספר ואני בודד וגלמוד
בא לי לצעוק !!!!!! למה אני צריך להסתתר, להרגיש בושה, לא להתחיל עם נשים למהההההההההה !!!!! ואם הייתי נכה על קביים או חולה סרטן או מחלה זיהומית ולוקח תרופות אז זה היה בסדר ?! למה הפסיכיאטרים המחורבנים האלה צריכים לטפל גם בהפרעה דו-קוטבית,סכיזופרניה או מניה-דיפרסיה וגם בהפרעות חרדה ודיכאון ?? אין מילה אחרת לפסיכאטר ? פסיכאטר לבעיות שאינן כוללות אשפוז פסיכאטרי
וזה האמת לא רק לנשים זה לכל אחד אני ממש מרגיש כמו מרגל
צריך גם להתגבר על הפחד שבלהתחיל שיחה גם על חרדת דחייה גם על חרדתו נטישה וגם אחרי זה שכבר התגברת על כל זה צריך לחשוב אם/מתי לספר על הבעייה הנפשית/תרופות. בקיצור צריך לפחות 10 פרויד (יחידת כוח נפשי שהמצאתי בזה הרגע
והלוואי והיה אפשר לכמת את הדברים האלו
) בכדי להתגבר על כל הדברים האלו. שירית מאיפה הפתיחות הזו של החבר שלך ?? כמה זמן אם בכלל עבר מאז שהכרתם עד שהוא סיפר לך על הדברים האלו ? בלי להכיר אותך אני מצדיע לך, החבר שלך בר-מזל. כל טוב לשניכם רועי