בעודי מעשן....
אלוהים, זה דרך ארץ. היא דרך שיכולה להיות טובה או רעה באותה מידה, תלוי איך תופסים את המושג אלוהים. הנושא מורכב וטומן בחובו הרבה הבטים אבולוציונים. פירוש שהרמב"ם נתן למושג אלוהים, בלשוני:
אלוהים זה החברה, החברה שאותה כל אחד ואחד מאיתנו מקיים בהיותו {לכן אלוהים(החברה) למעשה מתקיים בכל אחד מאיתנו}. כאשר החברה ככלל, או חלקים ממנה מתנהגים בצורה שלילית לעצם הקיום של אותה חברה, החברה "נענשת ומענישה" אותנו בהתאם. כלאמר, שהמעשים השליליים בתוך החברה כגון: רצח, אונס, גניבה, מרמה וכו' משפיעים על כולנו בסופו של דבר והופכים את איכות חיינו המשותפים כחברה לבעלי אופי שלילי יותר. השוואה בין איכות החברה בישראל לאיכות החברה בערב הסעודית למשל, יכולה להעיד. כך שניתן לאמר מעצם הרעיון, שאלוהים כביכול מעניש אותנו. הדבר הזה שנקרא אלוהים שכולנו מרכיבים אותו, מחזיר לנו מידה כנגד מידה על המעשים שלנו. ומכיוון שכל אחד מאיתנו מרכיב את החברה, כל אחד מאיתנו סובל מהנגעים באיכות חייו. בהתאם, כך גם למעשים חיוביים. כאשר אנחנו אנשים טובים ועושים הכל נכון, ובדרך מוסכמת על כולם, כולם חיים טוב יותר והחיים כשלעצמם נעשים קלים יותר לנשיאה. קרי, כאשר אנחנו מקיימים מצוות ומעשים טובים, אלוהים (החברה) מניב תוכלת חיובית ומזכה וגומל את כולנו לחיים טובים יותר. עד כאן דעת הרמב"ם.
התורה, והאמונה בישות נשגבת היא דרך שמורכבת מהרעיון הנ"ל בסתרי סתרים, ושלטון חוק. אך ורק בעזרת החוק ניתן להגיע לסדר ואיזון. בני האדם הם בעלי חיים אחרי הכל, ואיפה שהאדם נולד, הסביבה תתכנת אותו בהתאם לדרכה ולצורכה. ללא השקפה אופקית והזנות חיצוניות, אין לבני האדם שום יכולת שלא להיות מה שהחברה תעשה מהם, חכמים וטפשים כל אחד במידתו.
לקח לאדם עשרים אלף שנה לנקז ולעדן בתרבותיות את יצרי הטבע שבו. הבצע, תאוות הדם, הדחף היצרי, כל אלה שמן האבולוציה. החשיבה והרעיון של ישות מטאפיזית שכולנו מרכיבים אותה והיא מרכיבה את כולנו, היא ערך עליון!!.
לכן, לטעמי, למרות החשיבה המודרנית הנהורה שמעטי היכולת מבין כמה ביליוני אנשים שמהווים את הקיום זכו לה. לא צריך לזלזל בערך הזה, צריך ורצוי אפילו לכבד אותו בהתאם לזמנו ולזמן שלנו, וללמד אותו כמורשת אנושית בצורה נכונה!
למה לא ללמד פילוסופיה מכיתה ז?
מה חשוב ללמוד היסטוריה כשכל התוכן מוסבר על רעיון שאף אחד לא מבין או מסוגל לתפוס וששמים דגש על זה שהוא בכלל מוטעה.
לפחות הדתיים מחנכים על אלוהים ודרכו. תשאל כל ילד דתי בן 4 במה הוא מאמין הוא יגיד לך אלוהים! זה חזון, זה עתיד, אפילו שזה (לא בהכרח) נראה בסקופ צר מאד, עדיין זה מהווה דחף קיומי שאין שווה לו.
החילוניים לא מאמינים בכלום. תשאל ילד חילוני בן 10 במה הוא מאמין, סביר להניח שאין לו אפילו קונספציה ליסוד בסיסי של המושג אמונה. לא מאמין בכלום.
וצריך לשנות את זה!
צריך להתחיל ללמד ילדים פילוסופיה בבית ספר. להשריש בהם את היסודות להבנת התוכן ומשמעות הקיום שלהם ובכך לתת דחף להתפתחות האמונה ברעיון מטאפיזי נשגב שמתממש בקיום.
צריך להתחיל לחנך את הדורות החדשים תחת האמונה שרק כולנו יחד בהיותינו חיוביים נוכל להמשיך להתפתח ולהתקדם ולהמציא פלייסטישן 6 וזונות וירטואליות עם פידבקים ניורו-עצביים תת הכרתיים.
במקום זה הם יושבים כל היום לראות בריטני ספירס ולסמס בפלאפון...
אלוהים, זה דרך ארץ. היא דרך שיכולה להיות טובה או רעה באותה מידה, תלוי איך תופסים את המושג אלוהים. הנושא מורכב וטומן בחובו הרבה הבטים אבולוציונים. פירוש שהרמב"ם נתן למושג אלוהים, בלשוני:
אלוהים זה החברה, החברה שאותה כל אחד ואחד מאיתנו מקיים בהיותו {לכן אלוהים(החברה) למעשה מתקיים בכל אחד מאיתנו}. כאשר החברה ככלל, או חלקים ממנה מתנהגים בצורה שלילית לעצם הקיום של אותה חברה, החברה "נענשת ומענישה" אותנו בהתאם. כלאמר, שהמעשים השליליים בתוך החברה כגון: רצח, אונס, גניבה, מרמה וכו' משפיעים על כולנו בסופו של דבר והופכים את איכות חיינו המשותפים כחברה לבעלי אופי שלילי יותר. השוואה בין איכות החברה בישראל לאיכות החברה בערב הסעודית למשל, יכולה להעיד. כך שניתן לאמר מעצם הרעיון, שאלוהים כביכול מעניש אותנו. הדבר הזה שנקרא אלוהים שכולנו מרכיבים אותו, מחזיר לנו מידה כנגד מידה על המעשים שלנו. ומכיוון שכל אחד מאיתנו מרכיב את החברה, כל אחד מאיתנו סובל מהנגעים באיכות חייו. בהתאם, כך גם למעשים חיוביים. כאשר אנחנו אנשים טובים ועושים הכל נכון, ובדרך מוסכמת על כולם, כולם חיים טוב יותר והחיים כשלעצמם נעשים קלים יותר לנשיאה. קרי, כאשר אנחנו מקיימים מצוות ומעשים טובים, אלוהים (החברה) מניב תוכלת חיובית ומזכה וגומל את כולנו לחיים טובים יותר. עד כאן דעת הרמב"ם.
התורה, והאמונה בישות נשגבת היא דרך שמורכבת מהרעיון הנ"ל בסתרי סתרים, ושלטון חוק. אך ורק בעזרת החוק ניתן להגיע לסדר ואיזון. בני האדם הם בעלי חיים אחרי הכל, ואיפה שהאדם נולד, הסביבה תתכנת אותו בהתאם לדרכה ולצורכה. ללא השקפה אופקית והזנות חיצוניות, אין לבני האדם שום יכולת שלא להיות מה שהחברה תעשה מהם, חכמים וטפשים כל אחד במידתו.
לקח לאדם עשרים אלף שנה לנקז ולעדן בתרבותיות את יצרי הטבע שבו. הבצע, תאוות הדם, הדחף היצרי, כל אלה שמן האבולוציה. החשיבה והרעיון של ישות מטאפיזית שכולנו מרכיבים אותה והיא מרכיבה את כולנו, היא ערך עליון!!.
לכן, לטעמי, למרות החשיבה המודרנית הנהורה שמעטי היכולת מבין כמה ביליוני אנשים שמהווים את הקיום זכו לה. לא צריך לזלזל בערך הזה, צריך ורצוי אפילו לכבד אותו בהתאם לזמנו ולזמן שלנו, וללמד אותו כמורשת אנושית בצורה נכונה!
למה לא ללמד פילוסופיה מכיתה ז?
מה חשוב ללמוד היסטוריה כשכל התוכן מוסבר על רעיון שאף אחד לא מבין או מסוגל לתפוס וששמים דגש על זה שהוא בכלל מוטעה.
לפחות הדתיים מחנכים על אלוהים ודרכו. תשאל כל ילד דתי בן 4 במה הוא מאמין הוא יגיד לך אלוהים! זה חזון, זה עתיד, אפילו שזה (לא בהכרח) נראה בסקופ צר מאד, עדיין זה מהווה דחף קיומי שאין שווה לו.
החילוניים לא מאמינים בכלום. תשאל ילד חילוני בן 10 במה הוא מאמין, סביר להניח שאין לו אפילו קונספציה ליסוד בסיסי של המושג אמונה. לא מאמין בכלום.
וצריך לשנות את זה!
צריך להתחיל ללמד ילדים פילוסופיה בבית ספר. להשריש בהם את היסודות להבנת התוכן ומשמעות הקיום שלהם ובכך לתת דחף להתפתחות האמונה ברעיון מטאפיזי נשגב שמתממש בקיום.
צריך להתחיל לחנך את הדורות החדשים תחת האמונה שרק כולנו יחד בהיותינו חיוביים נוכל להמשיך להתפתח ולהתקדם ולהמציא פלייסטישן 6 וזונות וירטואליות עם פידבקים ניורו-עצביים תת הכרתיים.
במקום זה הם יושבים כל היום לראות בריטני ספירס ולסמס בפלאפון...
