פופוליטיקה
New member
בעד סרוב נגד השמאל
אני מגדירה את עצמי שמאלנית רק מתוקף הגדרת הימין. בבחירות האלו לא הצבעתי. בעבר הצבעתי מרצ- הפעם היה ברור שאין מצב. כל השמאל הישראלי כולו, כולל חד"ש והמפלגות הערביות, אני כבר לא מדברת על העבודה ומרצ - ריקבון פושה. הפעם, בגלל המצב במדינה, בגלל שהיה כלכך ברור ששרון לוקח (שהרי העם אכול שנאה ופגוע ומחפש נקמה- כל דבר שישכיח את רעל הכיבוש המפעפע),,, העדפתי להיות חלק מהסטירה המצלצלת לשמאל הצבוע והבורגני, טמא שחיתות פוליטית ורדיפת מעמד- שהפקיר את המחויבות שלו. מה היא מחויבות השמאל בעיני- הגנה על ערכים הומניים אונברסליים. קול המצפון. אפשר לזלזל הרבה במושג מצפון, ודי בצדק, נדיר שהוא משמש לתיאור אמיתי. בדרך כלל הוא עלה תאנה לתפיסות פשרניות ותרניות מוסרניות ומתחסדות. לעיתים רחוקות יש הצדקה מבוססת להשתמש בו. הבעיה ב"שמאל", באידאולוגיה שלו (לא בפרקטיקה הפוליטית), שהוא מעמיד ערכים אונברסליים של טוב ונכון מוחלט, מעל אינטרסטים לוקאליים. זה משאיר אותו "נכון וצודק" אבל בדרך למוות בטוח. סרבני הגיוס , צו המצפון, מרוויחים את הכותרת ביושר. הם לא מסרבים לשרת את המדינה שלהם. הם מסרבים לפעול נגד מצפונם במסגרת מה שצהל (ממשלת הימין) דורש לבצע. אני תומכת תמיכה מלאה בסרבני הגיוס- נציגי השמאל האמיתי אחרוני המוהיקנים- זאת תנועה איזוטרית וקטנת ממדים ואין בה סכנה לצה"ל, אני לא מאמינה שיש להם שאיפה לפגוע בצהל ע"י גיוס המוני.הם סמל והשרות שהם עושים הוא סמלי, אבל הוא חשוב. חייב להיות מי שיעיד על הכשלים החמורים ופשעי המלחמה. חובה שסרבני הגיוס יישבו בכלא וייקחו אחריות מלאה על מעשיהם, אחרת אין במחאה שלהם דבר. אתם מתווכחים על שני מאבקים שונים בתכלית. אחד עקרוני אחד השרדותי. מכיוון שלשמאל האמיתי אין שום ייצוג בפוליטיקה הישראלית, סרבני הגיוס, ותנועות דומות (כמו רופאים למען השלום) הם הנציגים היחידים שיש לעם ישראל במאבק המוסרי העקרוני. במציאות שלנו היום,של מאבק השרדותי מר וקשה, אי אפשר לתת לשמאל לעשות מומ עם הפלשתניאים, הם שטופי אלימות ושנאה, הם רעבים עניים מיואשים, אין להם מה להפסיד. הם בתוך מערבולת אלימות שלא ימין ולא שמאל יצליחו לעצור. הימין לא יעצור את הטרור, הוא רק יחריף אותו. שנאה היא אנרגיה חזקה שמזינה את עצמה ומתפשטת מהר- אבל גם היא מכלה את עצמה בסוף. נותר רק לראות כמה נזק היא תעשה בדרך. (ואני מתכוונת גם לשנאה של הפלשתינים וגם של הימין). שינוי, עוד מפלגה שקמה על שנאה, חיה על שנאה, אני שמחה שהם נכנסו בקול גדול- ככה מהר מהר טומי הקרפד הרעיל לפיד יחשוף שיניים וריר ירוק של תאוות שלטון יחשף. אמינות בתחת שלי, הלוואי שיכנסו מהר לממשלה ויחשפו כל השחיתויות שהם יביאו איתם. מפלגה שמבוססת על תועלתנות צינית ושנאה לחלקים בעם (או עם אחר) תמיד תחשוף את הכיעור שלה. הם הש"סניקים של רמת השרון. בנתיים, שיבושם לשרון בראשות הממשלה. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לעם הזה- ששרון ייאבק במאבק ההשרדות הסיזיפי שנועד לכשלון מראש נגד הטרור ונגד הפלשתינים. הרי כולם יודעים שבסוף תקום מדינה פלשתינית, זה עניין של זמן ותנאים. בזמן שששרון עושה מלחמה, שהשמאל יגמור להרוס את עצמו עד היסודות (שריד המתפטר זה לא מספיק- צריך שכבת הנהגה חדשה גם במרצ גם בעבודה), ימציא את עצמו מחדש וינסח את עצמו מחדש- הפעם עם מסר חברתי-כלכלי ברור ומגובש ופרקטי. לדעתי- כל עוד המצב כלכך אלים, רק הימין יכול לשלוט. בשלב השיקום, אם עוד יישאר פה מישהו, אנחנו צריכים שמאל בריא חזק וטרי. בעת שחיתות מוסרית גדולה כמו היום- השמאל (האמיתי) חיייייייב להיות אופוזיציה קיצונית ועיקשת, גם אם זעומה. זה מתוקף תפקידו. הסרבנים, הרופאים למען השלום, מספר זעום של כתבים בתקשורת- היחידים שיכולים לקרוא לעצמם שמאלנים במדינה הזאת. שיגמר מהר
אני מגדירה את עצמי שמאלנית רק מתוקף הגדרת הימין. בבחירות האלו לא הצבעתי. בעבר הצבעתי מרצ- הפעם היה ברור שאין מצב. כל השמאל הישראלי כולו, כולל חד"ש והמפלגות הערביות, אני כבר לא מדברת על העבודה ומרצ - ריקבון פושה. הפעם, בגלל המצב במדינה, בגלל שהיה כלכך ברור ששרון לוקח (שהרי העם אכול שנאה ופגוע ומחפש נקמה- כל דבר שישכיח את רעל הכיבוש המפעפע),,, העדפתי להיות חלק מהסטירה המצלצלת לשמאל הצבוע והבורגני, טמא שחיתות פוליטית ורדיפת מעמד- שהפקיר את המחויבות שלו. מה היא מחויבות השמאל בעיני- הגנה על ערכים הומניים אונברסליים. קול המצפון. אפשר לזלזל הרבה במושג מצפון, ודי בצדק, נדיר שהוא משמש לתיאור אמיתי. בדרך כלל הוא עלה תאנה לתפיסות פשרניות ותרניות מוסרניות ומתחסדות. לעיתים רחוקות יש הצדקה מבוססת להשתמש בו. הבעיה ב"שמאל", באידאולוגיה שלו (לא בפרקטיקה הפוליטית), שהוא מעמיד ערכים אונברסליים של טוב ונכון מוחלט, מעל אינטרסטים לוקאליים. זה משאיר אותו "נכון וצודק" אבל בדרך למוות בטוח. סרבני הגיוס , צו המצפון, מרוויחים את הכותרת ביושר. הם לא מסרבים לשרת את המדינה שלהם. הם מסרבים לפעול נגד מצפונם במסגרת מה שצהל (ממשלת הימין) דורש לבצע. אני תומכת תמיכה מלאה בסרבני הגיוס- נציגי השמאל האמיתי אחרוני המוהיקנים- זאת תנועה איזוטרית וקטנת ממדים ואין בה סכנה לצה"ל, אני לא מאמינה שיש להם שאיפה לפגוע בצהל ע"י גיוס המוני.הם סמל והשרות שהם עושים הוא סמלי, אבל הוא חשוב. חייב להיות מי שיעיד על הכשלים החמורים ופשעי המלחמה. חובה שסרבני הגיוס יישבו בכלא וייקחו אחריות מלאה על מעשיהם, אחרת אין במחאה שלהם דבר. אתם מתווכחים על שני מאבקים שונים בתכלית. אחד עקרוני אחד השרדותי. מכיוון שלשמאל האמיתי אין שום ייצוג בפוליטיקה הישראלית, סרבני הגיוס, ותנועות דומות (כמו רופאים למען השלום) הם הנציגים היחידים שיש לעם ישראל במאבק המוסרי העקרוני. במציאות שלנו היום,של מאבק השרדותי מר וקשה, אי אפשר לתת לשמאל לעשות מומ עם הפלשתניאים, הם שטופי אלימות ושנאה, הם רעבים עניים מיואשים, אין להם מה להפסיד. הם בתוך מערבולת אלימות שלא ימין ולא שמאל יצליחו לעצור. הימין לא יעצור את הטרור, הוא רק יחריף אותו. שנאה היא אנרגיה חזקה שמזינה את עצמה ומתפשטת מהר- אבל גם היא מכלה את עצמה בסוף. נותר רק לראות כמה נזק היא תעשה בדרך. (ואני מתכוונת גם לשנאה של הפלשתינים וגם של הימין). שינוי, עוד מפלגה שקמה על שנאה, חיה על שנאה, אני שמחה שהם נכנסו בקול גדול- ככה מהר מהר טומי הקרפד הרעיל לפיד יחשוף שיניים וריר ירוק של תאוות שלטון יחשף. אמינות בתחת שלי, הלוואי שיכנסו מהר לממשלה ויחשפו כל השחיתויות שהם יביאו איתם. מפלגה שמבוססת על תועלתנות צינית ושנאה לחלקים בעם (או עם אחר) תמיד תחשוף את הכיעור שלה. הם הש"סניקים של רמת השרון. בנתיים, שיבושם לשרון בראשות הממשלה. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לעם הזה- ששרון ייאבק במאבק ההשרדות הסיזיפי שנועד לכשלון מראש נגד הטרור ונגד הפלשתינים. הרי כולם יודעים שבסוף תקום מדינה פלשתינית, זה עניין של זמן ותנאים. בזמן שששרון עושה מלחמה, שהשמאל יגמור להרוס את עצמו עד היסודות (שריד המתפטר זה לא מספיק- צריך שכבת הנהגה חדשה גם במרצ גם בעבודה), ימציא את עצמו מחדש וינסח את עצמו מחדש- הפעם עם מסר חברתי-כלכלי ברור ומגובש ופרקטי. לדעתי- כל עוד המצב כלכך אלים, רק הימין יכול לשלוט. בשלב השיקום, אם עוד יישאר פה מישהו, אנחנו צריכים שמאל בריא חזק וטרי. בעת שחיתות מוסרית גדולה כמו היום- השמאל (האמיתי) חיייייייב להיות אופוזיציה קיצונית ועיקשת, גם אם זעומה. זה מתוקף תפקידו. הסרבנים, הרופאים למען השלום, מספר זעום של כתבים בתקשורת- היחידים שיכולים לקרוא לעצמם שמאלנים במדינה הזאת. שיגמר מהר