בעבודה היום
היה איזה משברון קטן, ויכוח, וזה גרם לי לצער, באופן אוטומטי רציתי לשתף את בעלי, כמו בדרך כלל, ופתאום נזכרתי שאין את מי לשתף, אין על מי להניח את הראש. פתאום גם עם זה אני צריכה להתמודד, את מי עלי להרגיל לשתף כדי לא להרגיש במחסורך. כמה עצוב ונוגה. יש לי כובד בנשמה ומעין בהלה פתאום, חשבתי שע"י הטיפול שאני עוברת כבר הצלחתי להתגבר על הפחדים הקטנים האלה, אבל עובדה זה פתאום תוקף בלי הודעה מוקדמת. שיגיעו כבר הימים הטובים יותר.
היה איזה משברון קטן, ויכוח, וזה גרם לי לצער, באופן אוטומטי רציתי לשתף את בעלי, כמו בדרך כלל, ופתאום נזכרתי שאין את מי לשתף, אין על מי להניח את הראש. פתאום גם עם זה אני צריכה להתמודד, את מי עלי להרגיל לשתף כדי לא להרגיש במחסורך. כמה עצוב ונוגה. יש לי כובד בנשמה ומעין בהלה פתאום, חשבתי שע"י הטיפול שאני עוברת כבר הצלחתי להתגבר על הפחדים הקטנים האלה, אבל עובדה זה פתאום תוקף בלי הודעה מוקדמת. שיגיעו כבר הימים הטובים יותר.
