בס"ד

בס"ד

שלום רב, האם תוכלו לבאר את המשפט הנ"ל? (סקרנות) "כל תלמיד שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמר שומעים לו ואם לאו אין שומעים לו" תודה מראש ושנדע רק בשורות טובות
 
זו גמרא ביבמות ובבכורות

עם פיסוק, זה יובן. והאמר ר' אבא אמר רב הונא: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו! עד כאן. כלומר, יש חוסר נאמנות מסויים כאשר ההלכה מגיעה לאחר המעשה.. אבל ראה ברמ"א יור"ד רמ"ב ל"ו שהסביר כך: ותלמיד חכם שאמר דבר הלכה בדבר השייך לדידיה, אם אמרה קודם מעשה שומעין לו, ואם לאו, אין שומעין לו. ודוקא שאמר: כך קבלתי, אבל אם אומר דבר מסברא ומראה פנים לדבריו והוא נראה, שומעין לו. אבל אין שומעין לדידיה, דלמא מדמי דברים להדדי שאינן דומים. אבל אם הוא פשוט, שומעין לו.
 
למעלה