אני עושה כאן בנאמנות משמרות לילה עד אור הבוקר הראשון, דואגת שאפאחד לא ינחור בקול רם מידי, שכולם יהיו מכוסים היטב, שהמזגן לא יפסיק לפעול, שכולם ישארו במיטות לאורך... והוא מאחר למשמרת כאילו מדובר פה באחרוני הזן האנושי עלי אדמות! חוצפה!
אני בעבודה, אחרי לילה של נדודי שינה, אין פה במי להתאהב.
אח"כ יש לי אימון וגם שם אין, באמת שאין, אפילו לא במאמן כושר שלי לשעבר, שעל אף היותו חתיך הורס,חיוך וגומות,
האופי שלו מעצבן.
ומחר שוב עבודה, אז במי במי? במשיח בן דוד אני אתאהב?