בנ+י שלי בן 27 התאבד
הוא התאבד בתליה ביום שישי שעבר ב 15.7.06 לאחר שהיה שרוי בדיכאון עמוק קרוב לשנה . שום טיפול תרופתי לא עזר וגם טיפול בנזעי חשמל לא עזרו . כולל רבנים ופסיכאטרים מהשורה הראשונה . הוא השאיר מכתב ממש לא אישי אבל כתב שהוא סולח ומוחל למי שפגע בו ומבקש שיסלחו לו אם פגע במישהו. היום קמנו מהשבעה ואני מרגישה שלווה מאד. לא כואבת לא מרגישה מצוקה. ולא בוכה. כמובן שכבר שנה הוא איים שיתאבד. היתכן שאני לא נורמלית ? אני פשוט שמחה מאד מאד שהוא לא סבל.עברה עלינו שנה של גהנום ואפילו היו רגעים שאמרתי לעצמי . מה הוא צריך את החיים האלה בכלל הוא אומלל סובל וכואב וגם לא רוצה בכלל לחיות.במשך כל הנה אמר שבסופו של דבר יתאבד , אמר ועשה. במכתבו כתב שלא נצטער יותר מדי כי הוא עוזב את העולם בשמחה. מישהו יכול להסביר לי איך אני מרגישה ממש כאילו כלום? איך אני לא מרגישה כלום לעזאזל איך.
הוא התאבד בתליה ביום שישי שעבר ב 15.7.06 לאחר שהיה שרוי בדיכאון עמוק קרוב לשנה . שום טיפול תרופתי לא עזר וגם טיפול בנזעי חשמל לא עזרו . כולל רבנים ופסיכאטרים מהשורה הראשונה . הוא השאיר מכתב ממש לא אישי אבל כתב שהוא סולח ומוחל למי שפגע בו ומבקש שיסלחו לו אם פגע במישהו. היום קמנו מהשבעה ואני מרגישה שלווה מאד. לא כואבת לא מרגישה מצוקה. ולא בוכה. כמובן שכבר שנה הוא איים שיתאבד. היתכן שאני לא נורמלית ? אני פשוט שמחה מאד מאד שהוא לא סבל.עברה עלינו שנה של גהנום ואפילו היו רגעים שאמרתי לעצמי . מה הוא צריך את החיים האלה בכלל הוא אומלל סובל וכואב וגם לא רוצה בכלל לחיות.במשך כל הנה אמר שבסופו של דבר יתאבד , אמר ועשה. במכתבו כתב שלא נצטער יותר מדי כי הוא עוזב את העולם בשמחה. מישהו יכול להסביר לי איך אני מרגישה ממש כאילו כלום? איך אני לא מרגישה כלום לעזאזל איך.