קצת על הדמוקרטיה הקובנית
אינני מסכים עם אבי יעקוב שקובה אינה סוציאליסטית. אמת, לנין לימד אותנו חזור-והדגש כי סוציאליזם בארץ אחת סופו להיכשל, וכי רק בהתפשטות המהפכה הסוציאליסטית לארצות שכנות יש תקווה לשרידות המשטר, ולמניעת סכנת מהפכת-נגד (או התנוונות בכיוון בירוקרטי). הלקח נלמד בצורה הקשה ביותר בברית-המועצות, שם לאחר עליית סטלין והתבססות שלטון הבירוקרטיה, חוסלו הדמוקרטיה הפרולטרית והונהג משטר דיכוי מהנוראים שהתקיימו. עם זאת, המפלגה הקומוניסטית הקובנית, שהפיקה לקחים הן מהתיאוריה (המרקסיזם-לניניזם) והן מהפרקטיקה (הנסיון הסובייטי), שאפה תמיד לעודד מהפכות בארצות אחרות בעולם השלישי, ובייחוד בשכנות לה, באמריקה הלטינית. הרציונל שעמד מאחורי כך, הוא בדיוק ההבנה כי משטר סוציאליסטי מבודד, בארץ אחת, לאורך זמן, עתיד לעבור התנוונות ולהצמיח שכבה בירוקרטית שלטת עם זכויות-יתר. קובה הסוציאליסטית ביקשה למנוע זאת, ועל כן היא עודדה ומעודדת תהליכים מהפכניים בארצות אחרות (למשל, התהליך המהפכני שמבצעת ממשלתו העממית האנטי-אימפריאליסטית של הוגו צ'אבז בונצואלה). הדוגמאות למדיניות החוץ האינטרנציונליסטית של קובה הן רבות מספור, החל מוייט-נאם, אתיופיה, מוזמביק ובורקינה-פאסו, וכלה באנגולה (לשם שלחה ב-1976 כ-300,000 חיילים [!] לסייע לתנועת MPLA השמאלית במלחמת-האזרחים שניהלה נגד הימין ונגד צבא דרום-אפריקה האפרטהיידיסטי). באמריקה הלטינית יש את העזרה האדירה שקובה הושיטה לתנועת NJM המהפכנית בגרנדה, בראשות מוריס בישופ (שנרצח ב-1983 בהפיכה שאירגן ה-CIA, שהביאה לכינון מחדש של השלטון הקפיטליסטי הקודם), ול-FSLN בניקרגואה (שהפילו ב-1979 את הדיקטטורה הפרו-אמריקנית וכוננו ממשלת פועלים ואיכרים, עד שהודחו ב-1990 בלחץ ארה"ב). כתבת: "על מעמד העובדים להחליף את שלטון הבירוקרטיה בקובה בשלטונו של מעמד הפועלים כחלק מתהליך שינוי סוציאליסטי עולמי." בקובה לא שולטת בירוקרטיה, אלא שולטים הפועלים והאיכרים עצמם, דרך מערכת של מועצות כוח עממי (People's Power) הנבחרות ומתנהלות באופן דמוקרטי. כתבת: "צורת השלטון הדמוקרטית של העובדים עצמם הוא שלטון בדרך של מועצות עובדים, כאשר ניתן להחליף את הנציגים באופן מיידי, וכאשר המשכורת של כל פעיל ציבור הנה המשכורת של עובד ממוצע." זו בדיוק השיטה הקובנית (שנבנתה על-סמך מודל שלטון המועצות (הסובייטים) בשנותיה הראשונות של המהפכה הבולשביקית ברוסיה). הדמוקרטיה הסוציאליסטית בקובה נבנית על בסיס שלטון היררכי של מועצות (החל מרמת השכונה, הרובע, העיר, וכלה במחוז ובמועצה לאומית) שהבחירות אליהן נעשות לפי מפתח אישי (מצביעים עבור מועמד מסוים, ולא עבור רשימה) כשחל איסור על קמפיין בכסף (תליית שלטי-חוצות, סטיקרים, וכו'), בכדי שההתמודדות תהיה שווה לכולם. ברמה הנמוכה ביותר - מועצות השכונה - הנבחרים לא מקבלים שכר, אלא מכהנים בתפקידם בנוסף לעבודתם הרגילה. ברמות הגבוהות יותר, מקבלים הנבחרים את אותו השכר שקיבלו בעבודתם הקודמת. בנוסף, מובטח להם שלאחר שיסיימו את תפקידם במועצה, הם יקבלו חזרה את העבודה בה עבדו קודם. הנבחרים, בכל הרמות, נתונים לביקורת מתמדת מצד ציבור בוחריהם, מחויבים לתת להם דין-וחשבון אחת לכמה חודשים, וציבור הבוחרים רשאי לזמנם בכל עת באסיפה, לצורך בירורים והבהרות, וניתן אף להחליפם (דבר שאינו רק בגדר אות מתה בחוקה הקובנית, אלא נעשה בפועל... ישנה מועצת-רובע מסוימת בהוואנה, שבה לאורך כל שנות ה-90' לא היה כמעט נציג אחד בה שסיים את כהונתו עד תום...). המהפכן המרקסיסט הדגול, ג'יימס פי. קאנון, אמר פעם: "What would our talk about revolution be worth if we couldn't recognise a revolution when we see it?". המסר ברור: מטריד לראות איש שמאל המדבר גבוהה על "מעמד הפועלים" ועל "שינוי סוציאליסטי עולמי", וכשקם יום אחד העם הקובני, מדיח את הדיקטטור שרדה בו, מנתק את כבלי הניצול הקפיטליסטי, ולוקח את עתידו בידיו -- במקום לאמץ בשני ידיים את המהפכה שלו, לשלוח סולידריות לבנייה הסוציאליסטית, ולהכיר במופת שמהווה הדמוקרטיה שם לעולם כולו -- הוא עסוק בהזעפת פנים, כיווץ גבות, ופליטת פראזיולוגיה כיתתית ישנה וטובה... סולידריות לא עולה כסף. ביום שני הקרוב, ה-26 ביולי, בשעה 18:00 מול שגרירות ארה"ב ברח' הירקון בת"א, הועד לידידות ישראל-קובה יקיים משמרת סולידריות עם העם הקובני למען הסרת המצור האימפריאליסטי על קובה (ה-26 ביולי - יום השנה למהפכה הקובנית). אתה מוזמן.