בנק"י ת"א-יפו - Viva Cuba

Weltmann

New member
בנק"י ת"א-יפו - Viva Cuba

اتحاد الشبيبة الشيوعية الاسرائيلي (ا.ش.ش.ا) - تل-ابيب-يافا ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י) - תל-אביב-יפו "מה בדיוק עשו שני המהפכנים המזוקנים, פידל קסטרו וצ'ה גווארה? האם קובה דיקטטורה נוראית ומרושעת או אולי היא הדמוקרטיה היחידה כיום בעולם? מדוע מנסה ארצות-הברית לתקוע בכל הזדמנות מקל בגלגלי המהפכה הקובנית? למה ברית הנוער הקומוניסטי כל-כך מסמפטת את הסוציאליזם בקובה? ומה הקטע עם הסיגארים?" אם בא לכן/ם לקבל תשובות לכמה שאלות, או סתם לשמוע ולהישמע, בנק"י מזמינה אתכן/ם לשיחה לרגל יום השנה למהפכה הקובנית, ביום שלישי, ה-20 ביולי, 19:00, ב-"גדה השמאלית", אחד-העם 70, תל-אביב-יפו. לפרטים: 052-8330046 - אורי. בקרו אותנו באינטרנט: http://www.banki-shabiba.org
 

Red Star

New member
אוי באמת זה כבר מוגזם !

איבדתי את כל הסימפטיה (שלא הייתה רבה גם ככה) שהייתה לי כלפי בנק"י.
 
מה שיפה בתנועות הקומוניסטיות

הוא שבכל סיטואציה היסטורית או אקטואלית בה קומוניזם גרר אסון, תמיד ימצא תירוץ לכך. אם זה האמריקנים, או העריץ הנורא (ותמיד מספרים לנו שלפני בואו של העריץ, היה שיגשוג) שלקח לידיו את המושכות. אבד הכלח על השיטה הזו ובאמת שצריך להיות מאוד עיוור ומלא בלהט המשיחי-חילוני של מרכס על מנת לא לשים לב לכך. בנוגע לקובה - אני מסכים אמנם שקסטרו איננו הגרוע שבדיקטטורים, אבל האם יצא לכם לבדוק מה קרה למתנגדיו? כמו בכל משטר טוטליטארי, גם בקובה, אויבי המשטר נכלאים או מוצאים להורג. בכלל, באיזו דמוקרטיה שולט אותו אדם במשך 45 שנים? (אגב, הבחור הולך לשבור את שיאו של קים איל סונג האב ולהיות הדיקטטור ששלט הכי הרבה זמן בעת המודרנית).
 
תומכי האימפריאליזם ודמוקרטיה

מה שתמיד מעניין בתומכי שליטי ארצות הברית כחבר היקר וינסטון סמית, הוא שהם מטילים את האחריות למצבו של העולם על ה"קומוניזם" ולאחר קריסת ברית המועצות על "האימפריאליזם המוסלמי". אולם מי ששולט בעולם יותר מכל אחר הם שליטי ארצות הברית שאין להם כל בעייה לעשות הפיכות צבאיות ולהעלות דיקטטורים צמאי דם, ולאחר מכן להפילם ולהמליך במקומם בשם הדמוקרטיה דיקקטורים אחרים. קחו למשל את שאלת עיראק. צאדם חוסין עלה לשלטון בסיוע הסי.איי.אי. הוא ביצע פשעים מחרידים בנשק להשמדה המונית ששליטי ארצות הברית ואנגליה סיפקו לו. אולם כאשר אלו החליטו להורידו , לפתע הם גילו שהוא דיקטטור צמא לדם בעל נשק להשמדה המונית( שכבר לא היה לו) הם פלשו לעיראק שודדים שם והקימו ממשלת בובות כאשר ראש הממשלה החדש הוציא להורג לפני זמן קצר במו ידיו בירי מאקדח בראש ששה אסירים פוליטים. השנאה של אנשים אלו לקובה אינה משום השלטון הפוליטי, שכן אילו קאסטרו היה דיקטטור שלהם, זה הכל היה בסדר והיו קושרים לו זרים. מה שמפריע להם היא העובדה שהכלכלה שם היא כלכלה מולאמת ולא בידי מספר פריזטים קפיטליסטים. אולם לכל מי שאכפת לו ממצבם של רוב בני האדם חייב להגן על קובה מפני שליטי ארצות הברית, שכן אם יצליחו לחסל את המהפכה הקובנית, קובה תחזור להיות מה שהייתה לפני המהפכה: בית זונות והימורים ענק. נכון קובה אינה חברה סוציאליסטית, שכן לא ניתן להקים סוציאליזם בארץ אחת ובוודאי לא באי בודד ועני. כדי שבקובה תהיה דמוקרטיה ממשית של העובדים עצמם במקום הקריקטורה של דמוקרטיה הקיימת כיום בעולם, על מעמד העובדים להחליף את שלטון הבירוקרטיה בקובה בשלטונו של מעמד הפועלים כחלק מתהליך שינוי סוציאליסטי עולמי. צורת השלטון הדמוקרטית של העובדים עצמם הוא שלטון בדרך של מועצות עובדים, כאשר ניתן להחליף את הנציגים באופן מיידי, וכאשר המשכורת של כל פעיל ציבור הנה המשכורת של עובד ממוצע.
 

Weltmann

New member
קצת על הדמוקרטיה הקובנית

אינני מסכים עם אבי יעקוב שקובה אינה סוציאליסטית. אמת, לנין לימד אותנו חזור-והדגש כי סוציאליזם בארץ אחת סופו להיכשל, וכי רק בהתפשטות המהפכה הסוציאליסטית לארצות שכנות יש תקווה לשרידות המשטר, ולמניעת סכנת מהפכת-נגד (או התנוונות בכיוון בירוקרטי). הלקח נלמד בצורה הקשה ביותר בברית-המועצות, שם לאחר עליית סטלין והתבססות שלטון הבירוקרטיה, חוסלו הדמוקרטיה הפרולטרית והונהג משטר דיכוי מהנוראים שהתקיימו. עם זאת, המפלגה הקומוניסטית הקובנית, שהפיקה לקחים הן מהתיאוריה (המרקסיזם-לניניזם) והן מהפרקטיקה (הנסיון הסובייטי), שאפה תמיד לעודד מהפכות בארצות אחרות בעולם השלישי, ובייחוד בשכנות לה, באמריקה הלטינית. הרציונל שעמד מאחורי כך, הוא בדיוק ההבנה כי משטר סוציאליסטי מבודד, בארץ אחת, לאורך זמן, עתיד לעבור התנוונות ולהצמיח שכבה בירוקרטית שלטת עם זכויות-יתר. קובה הסוציאליסטית ביקשה למנוע זאת, ועל כן היא עודדה ומעודדת תהליכים מהפכניים בארצות אחרות (למשל, התהליך המהפכני שמבצעת ממשלתו העממית האנטי-אימפריאליסטית של הוגו צ'אבז בונצואלה). הדוגמאות למדיניות החוץ האינטרנציונליסטית של קובה הן רבות מספור, החל מוייט-נאם, אתיופיה, מוזמביק ובורקינה-פאסו, וכלה באנגולה (לשם שלחה ב-1976 כ-300,000 חיילים [!] לסייע לתנועת MPLA השמאלית במלחמת-האזרחים שניהלה נגד הימין ונגד צבא דרום-אפריקה האפרטהיידיסטי). באמריקה הלטינית יש את העזרה האדירה שקובה הושיטה לתנועת NJM המהפכנית בגרנדה, בראשות מוריס בישופ (שנרצח ב-1983 בהפיכה שאירגן ה-CIA, שהביאה לכינון מחדש של השלטון הקפיטליסטי הקודם), ול-FSLN בניקרגואה (שהפילו ב-1979 את הדיקטטורה הפרו-אמריקנית וכוננו ממשלת פועלים ואיכרים, עד שהודחו ב-1990 בלחץ ארה"ב). כתבת: "על מעמד העובדים להחליף את שלטון הבירוקרטיה בקובה בשלטונו של מעמד הפועלים כחלק מתהליך שינוי סוציאליסטי עולמי." בקובה לא שולטת בירוקרטיה, אלא שולטים הפועלים והאיכרים עצמם, דרך מערכת של מועצות כוח עממי (People's Power) הנבחרות ומתנהלות באופן דמוקרטי. כתבת: "צורת השלטון הדמוקרטית של העובדים עצמם הוא שלטון בדרך של מועצות עובדים, כאשר ניתן להחליף את הנציגים באופן מיידי, וכאשר המשכורת של כל פעיל ציבור הנה המשכורת של עובד ממוצע." זו בדיוק השיטה הקובנית (שנבנתה על-סמך מודל שלטון המועצות (הסובייטים) בשנותיה הראשונות של המהפכה הבולשביקית ברוסיה). הדמוקרטיה הסוציאליסטית בקובה נבנית על בסיס שלטון היררכי של מועצות (החל מרמת השכונה, הרובע, העיר, וכלה במחוז ובמועצה לאומית) שהבחירות אליהן נעשות לפי מפתח אישי (מצביעים עבור מועמד מסוים, ולא עבור רשימה) כשחל איסור על קמפיין בכסף (תליית שלטי-חוצות, סטיקרים, וכו'), בכדי שההתמודדות תהיה שווה לכולם. ברמה הנמוכה ביותר - מועצות השכונה - הנבחרים לא מקבלים שכר, אלא מכהנים בתפקידם בנוסף לעבודתם הרגילה. ברמות הגבוהות יותר, מקבלים הנבחרים את אותו השכר שקיבלו בעבודתם הקודמת. בנוסף, מובטח להם שלאחר שיסיימו את תפקידם במועצה, הם יקבלו חזרה את העבודה בה עבדו קודם. הנבחרים, בכל הרמות, נתונים לביקורת מתמדת מצד ציבור בוחריהם, מחויבים לתת להם דין-וחשבון אחת לכמה חודשים, וציבור הבוחרים רשאי לזמנם בכל עת באסיפה, לצורך בירורים והבהרות, וניתן אף להחליפם (דבר שאינו רק בגדר אות מתה בחוקה הקובנית, אלא נעשה בפועל... ישנה מועצת-רובע מסוימת בהוואנה, שבה לאורך כל שנות ה-90' לא היה כמעט נציג אחד בה שסיים את כהונתו עד תום...). המהפכן המרקסיסט הדגול, ג'יימס פי. קאנון, אמר פעם: "What would our talk about revolution be worth if we couldn't recognise a revolution when we see it?". המסר ברור: מטריד לראות איש שמאל המדבר גבוהה על "מעמד הפועלים" ועל "שינוי סוציאליסטי עולמי", וכשקם יום אחד העם הקובני, מדיח את הדיקטטור שרדה בו, מנתק את כבלי הניצול הקפיטליסטי, ולוקח את עתידו בידיו -- במקום לאמץ בשני ידיים את המהפכה שלו, לשלוח סולידריות לבנייה הסוציאליסטית, ולהכיר במופת שמהווה הדמוקרטיה שם לעולם כולו -- הוא עסוק בהזעפת פנים, כיווץ גבות, ופליטת פראזיולוגיה כיתתית ישנה וטובה... סולידריות לא עולה כסף. ביום שני הקרוב, ה-26 ביולי, בשעה 18:00 מול שגרירות ארה"ב ברח' הירקון בת"א, הועד לידידות ישראל-קובה יקיים משמרת סולידריות עם העם הקובני למען הסרת המצור האימפריאליסטי על קובה (ה-26 ביולי - יום השנה למהפכה הקובנית). אתה מוזמן.
 
האומנם

אני לתומי חשבתי כי הסוציאליזם הוא שלב התפתחות היסטורית הגבוהה מהקפיטליסטית והנה אני למד מוולטמן שניתן לבנות על אי קטן ועני סוציאליזם המפותח מהכלכלה האמריקאית . כנראה שאיננו חיים באותו עולם. אני לתומי חשבתי שמדינת פועלים בריאה ניתן להקים רק לאחר שמעמד הפועלים עושה מהפכה, כנראה שגם כאן טעיתי שכן כנראה גרילה על בסיס סטודנטים ואיכריםהנה תחליף למעמד הפועלים. מה לנו מרקס שהסביר כי רק מעמד הפועלים הוא מעמד מהפכני עקבי אם יש לנו את פידל קסטרו שתמך בכל פשעי הבירוקרטיה הסוביטית שילמד אותנו עד כמה מרקס טעה. אני לתומי חשבתי שמועצות העובדים בקובה רחוקות מאוד להיות כלי השלטון הדמוקרטי של מעמד הפועלים והנה גם כאן כנראה טעיתי. להגן על השגי המהפכה בוודאי, לספר אגדות לא כדאי. מה שמחזיק את קובה כמדינה לא קפיטליסטית כיום הוא פידל קסטרו בעוד שלאחר מותו הבירוקרטיה הנהנת מכלכלת דולרים תנסה לעשות את שחבריהם עשו בברית המועצות לשעבר.
 

Weltmann

New member
אויש

הצצתי בכרטיס פרטים אישיים של "אבי יעקוב" רק בכדי לגלות שמדובר ביוסי שוורץ, נביא הזעם של השמאל הקיקיוני. עם שוורץ אני לא מתווכח. לילה טוב.
 

eviv

New member
הבהרה לחברי הפורום :)

אורי-Weltmann הוא חבר בברית הנוער הקומוניסטי, ויוסי- יעקוב- הוא מהחוג להגנה על מרקסיזם. אני מבין מהוויכוח שהוא וויכוח בתוך הקומוניזם על זרמיו... בהמשך אני מצפה שיאמרו מה ההבדלים המהותיים בין הדעות שלהם. אביב פוסטמודרניזם זה רע ליהודים
 
האם העובדה שארה"ב היא אינטרסנטית

ותומכת בדיקטטורים כל עוד הם משרתים את מטרותיה, טענה שאני בהחלט מסכים איתה (ונכונה, אגב, גם לגבי ישראל, ולגבי רוב מדינות העולם) צריכה להוביל אותנו לתמיכה בכל דיקטטורה המתנגדת לארה"ב? אם זהו ההגיון שלך, אתה עושה בדיוק את אותה שגיאה אמריקנית נגדה אתה יוצא, ופועל בדרכו השנואה של הפתגם השקרי "האויב של האויב שלי הוא חברי". אני רחוק מלהיות אוהב גדול של הדרך האמריקנית, במיוחד של הנאו-קונס (אין קשר לאלכס
) שמדיניותם שולטת בה עכשיו, זה לא הופך אותי לתומך ברודנות הקובנית.
 

Weltmann

New member
?

מי דיבר על "תמיכה בכל דיקטטורה המתנגדת לארה"ב"? ממשלת ה-FSLN זכתה בבחירות דמוקרטיות רב-מפלגתיות ב-1984 והייתה לה תמיכה עממית אדירה... האם הם דיקטטורה? ארה"ב טענה שכן, וגם מיהרה לרסק את המשטר שם; הנשיא המרקסיסט סלבדור איינדה זכה בצ'ילה בבחירות דמוקרטיות, אחרי שרץ בראשות רשימת קואליציה של כל השמאל, מקיר לקיר. הוא החל לחולל תמורות חברתיות מתקדמות שכללו רפורמה אגררית והלאמת המשק. האם הוא היה דיקטטור? בולשיט. הוא נבחר וזכה לתמיכה גורפת. מה שלא מנע מארה"ב מלתמוך בפלג הימני של הצבא, ולעשות הפיכה בסיוע ה-CIA שהעלתה לשלטון את הקצב פינושה, שכיום עומד למשפט בבית דין בינלאומי לפשעי מלחמה (וארה"ב עוד היללה את תקופת שלטונו כ"דמוקרטית"...). לא כל מי שהוא אנטי-אמריקני ראוי לתמיכה (למשל: משטר האייטולות באיראן הוא מאוד אנטי-אמריקני, מה שלא מונע ממנו מלהיות משטר דכאני, אנטי-עממי, הרומס זכויות אדם, נשים וגייז). לעומת זאת, משטרים שהם אנטי-אימפריאליסטיים, דמוקרטיים, חברתיים, בקיצור: סוציאליסטיים, בהחלט ראויים לתמיכה.
 
ומה, בדיוק, דמוקרטי

בשלטון רצוף של אדם אחד במשך 45 שנה? אגב, אנחנו, פעילי השמאל מכל רחבי הקשת, נוהגים לצאת נגד מדיניות המעצרים המנהליים של ישראל. בדקת פעם מה המצב בתחום בקובה?
 
מדוע להגן על השגי המהפכה הקובנית

קובה לפני המהפכה של יולי 1959 הייתה ארץ מאוד ענייה, רוב תושביה איכרים חסרי אדמות עבדו שעות ארוכות מבלי שידעו קרוא וכתוב וללא שרותים רפואיים שידם יכלה להשיג. ארצות הברית שלטה על האי, ועד היום היא שולטת כשייר של עבר זה על גווטאמנו כלא-מבצר בו מחזיקים בתנאים בלתי אנושיים שבויי מלחמה. האי היה בית זונות ובית הימורים אחד גדול בהם שלטה המאפיה והמיוחד דווקא המאפיה היהודית של מאיר לנסקי. השלטון הפוליטי המושחת והאלים של בטיסטה היה שם דבר. על רקע זה קמה קבוצה של סטודנטים בני המעמד הבינוני בעלת אידאליזם ליברלים ובראשם פידל קסטרו והתמרדה. לאחר כשלון אחד הם חזרו ומרדו באמצעות מלחמת גרילה והפילו את השלטון ואת המדינה הבורגנית. שליטי ארצות הברית החליטו להפיל מדינה צעירה זו והכינו פלישה למפרץ החזירים שהוכתה. קאסטרו פנה אל הבירוקרטיה הסוביטית להגנה והקים משטר דומה במהותו למשטר הסטלניסטי של ברית המועצות באותם ימים. מאחר ומדובר היה כבר בשנות השישים כאשר הכלכלה המולאמת והמתוכננת בברית המועצות התפתחה באופן יוצא מן הכלל. המשטר הסטלניסטי בקובה לא היה צריך לחזור על מה שהסטלניזם ביצע בברית המועצות דהינו פיתוח תעשייתי על בסיס משטר רודני עקוב מדם.( הקפיטליזם בשלב של ההצבר הפרימיטיבי של הקפיטל עשה דברים דומים ועוד יותר נוראים, שכלל השמדת אוכלוסיות שלמות במיוחד בצפון ודרום אמריקה עבדות ועוד) הכלכלה המולאמת והמתוכננת הביאה להשגים חברתיים ניכרים בחינוך בבניה הציבורית וברפואה. על השגים אלו יש הכרח להגן. שליטי ארצות הברית מבקשים לחסל אותם, שכן זה מה שמפריע להם ולא העובדה שאין בקובה משטר דמוקרטי. הם רוצים משטר לא דמוקרטי ללא חינוך וללא רפואה וללא בניה להמונים. אנו רואים זאת היטב בעיראק. ואילו למר וולטמן הצעיר, אשר צורת חינוכו הפוליטית משקפת היטב את הפרוגראמה הסטלניסטית עליה הוא התחנך יש לאומר מספר מילים. מי שטוען שקובה היא סוציאליזם משניא את המרקסיזם על פועלים ועל סטודנטים שמאליים ועל מעמד הביניים המתרושש המחפש דרך החוצה מהמשבר ההיסטורי של הקפיטליזם. זה תמיד היה ונותר תפקידם של הסטלניסטים. הרי כל בר דעת שואל אתכם אם מה שקובה מציעה שזה הרבה פחות מאשר יש להמונים החיים בארצות הברית, אירופה או ישראל הוא הסוציאליזם , אז מדוע לרצות סוציאליזם? לא, קובה אינה סוציאליסטית ושום קשקוש והלשנה סטלניסטית בדבר זהותו של הכותב לא יעזזרו כאן. בקובה יש חלוקת עוני יותר צודקת. יש להגן על השגי הכלכלה המולאמת שהביאה להטבה במצב ההמונים. אולם בקובה לא מעמד העובדים בשלטון, אלא בירוקרטיה שחלקה הניכר חי מכלכלת דולרים ולא מפזות כפי שרוב בני העם. שכבה זו תבקש להחזיר את הקפיטליזם לאחר מותו של קאסטרו וזה עניין של זמן לא ארוך. הדרך היחידה לסוציאליזם היא הפיכת כלכלת השוק העולמי לכלכלה הנשלטת באופן דמוקרטי על ידי העובדים. במילים אחרות טרנספורמציה של הקפיטליזם לסוציאליזם ממשי המקיים כלכלה מאוד מפותחת ודמוקרטיה פוליטית הרבה יותר מפותחת מהקפיטליזם. אולם הסטלניסטים תמיד פעלו כנגד טרנספורמציה זו, שכן הבירוקרטיה הסובייטית המנוולת חששה ממהפכת מעמד העובדים בברית המועצות אשר תטאטא אותה עם הפריבללגיות שלהם. ומאחר ואינך מסוגל מסיבות ברורות להתוווכח אלא רק להזיק להגנת ההשגים של המהפכה הקובנית ולמרקסיזם אותו אתה עוין, חזור למקום ששלחו אותך ובכה על כתפו של מדריכך המלמדך קשקושים במקום גישה מדעית. תסביר לו שאינך יכול לשכנע אדם באתר סוציאל דמוקרטי, שדרך אגב הוא הרבה יותר דמוקרטי מהאתר של בנק"י, שכן כל בר דעת לועג לרעיון כי קובה היא מדינה סוציאליסטית.
 

shay or eli

New member
הלשנה סטליניסטית?

אתה זה שכתבת את השם שלך בכרטיס האישי שלך.
 

Weltmann

New member
בדיוק, דמוקרטי

פידל קסטרו נבחר באופן דמוקרטי לתפקידים אותם הוא ממלא (בהתחלה יו"ר מועצת השרים, לאחר מכן ליו"ר מועצת המדינה). הסיבות לבחירתו החוזרת והנשנית היא התמיכה האדירה לה הוא זוכה בקרב העם הקובני, תמיכה שנבנתה על סמך מנהיגותו המוצלחת, גם בשעות קשות ומול אתגרים גדולים, ועל ההישגים הממשיים שהמפלגה הקומוניסטית הקובנית, בהנהגתו, הביאה לעם הקובני. מפריע לך שמדובר כבר ב-45 שנים? תחשוב על זה ככה: דוד בן-גוריון היה, אפקטיבית, מנהיגו של היישוב העברי בארץ (ולאחר מכן של מדינת ישראל) מ-1935 ועד ל-1963 (יעני, במשך כמעט 30 שנים!) -- ודוד בן-גוריון עוד היה איש קונטרוברסלי, עם אויבים מימין ומשמאל, שהנהגתו הייתה שנויה במחלוקת, ולא מעטים היו שונאיו. פידל קסטרו, לעומת זאת, נהנה גם מקונצנזוס עממי רחב, והעם בקובה זוקף לזכותו את רגעיה הגדולים של קובה בעשורים האחרונים (המתקפה על המונקדה ב-1951, הנצחון על בטיסטה ב-1959, הדיפת הפלישה האמריקנית למפרץ החזירים, ההתמודדות עם שנות האמברגו הארוכות והקשות, ההתמודדות עם קרוס ברה"מ והגוש המזרחי,...). ובעניין המעצרים המינהליים: בעוד שישראל כולאת ערבים-פלסטינים (הן מחוץ לקו הירוק והן בתוך הקו הירוק) ללא משפט, ללא אפשרות להיפגש עם עו"ד, עם רופא, עם קרובי-משפחה, ולעיתים אף ללא פרסום כתב התביעה (!), הרי שאת אף אחד מהדברים הללו לא תמצא בקובה. כל הנעצרים בקובה נאסרים לפי החוק, מותרת להם פגישה עם עו"ד, ונערך להם משפט הוגן וחוקי בדלתות פתוחות. כשארגונים בינלאומיים לזכויות אדם מתלוננים על מעצרם של אויבי המשטר, הם לא מתלוננים על תנאי המשפט או המעצר, אלא הם מתלוננים על עצם המעצר, כלומר: ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם מאוד לא מרוצים מזה שממשלת קובה מנסה לסכל נסיונות להפיל אותה בכוח. חצופים הקובנים האלה.
 
חהחהחהחהחהחה!

"פידל קסטרו נבחר באופן דמוקרטי לתפקידים אותם הוא ממלא (בהתחלה יו"ר מועצת השרים, לאחר מכן ליו"ר מועצת המדינה). הסיבות לבחירתו החוזרת והנשנית היא התמיכה האדירה לה הוא זוכה בקרב העם הקובני, תמיכה שנבנתה על סמך מנהיגותו המוצלחת, גם בשעות קשות ומול אתגרים גדולים, ועל ההישגים הממשיים שהמפלגה הקומוניסטית הקובנית, בהנהגתו, הביאה לעם הקובני." אלוהים, עד כמה אפשר לעוות את המציאות? צא מזה. קסטרו נבחר באופן דמוקרטי בערך כמו שסטאלין באמת זכה ב-101% מהקולות בברה"מ. בניגוד לקסטרו, לבן גוריון היתה אלטרנטיבה ממשית (הרוויזיונסטים), שגם תפסו את השלטון לבסוף. איזו אלטרנטיבה ממשית, בדיוק, יש בקובה? אילו מפלגות יש שם, חוץ מהמפלגה הקומוניסטית? איזו אופוזיציה יש שם? דמוקרטיה לא נמדדת רק עפ"י בחירות (לפי זה, גם סוריה היא דמוקרטיה) אלא גם, ובעיקר, על פי אופוזיציה. לפי איזה חוק, בדיוק? לפי החוק הקובני, אני מניח. ומי מספר לך על ה"תנאים" שהאסירים מקבלים? השלטון הקובני, אני מניח. עיתונאים ישראלים שנכלאו בקובה על לא עוול בכפם בחשד לשיתוף פעולה עם האמריקנים ושוחררו ללא כל הסבר מספרים דברים שונים, שונים מאוד. אבל למה להאמין לעיתונאי האימפריאליזם האמריקני, כשאפשר לקנות את התעמולה הקסטרואית, הגורסת שכל מי שאינו קומוניסט- יש לעצרו? בארץ לא נעצר אף אדם בגלל דעותיו, אלא בגלל סיבות אחרות, לא כולן מוצדקות. בקובה אתה בהחלט יכול למצוא את עצמך עצור בשל דעותיך. זה כל ההבדל.
 

shay or eli

New member
אופוזיציה לקסטרו

קודם כל, מאחר שהשיטה האלקטוראלית הקובנית היא לא מפלגתית (אדם לא נכנס לקלפי ושם פתק "המפלגה הקומוניסטית", לעומת צפון קוריאה בה כל אזרח מחוייב לשים פתק הבוחר ברשימת "החזית לשחרור המולדת"). בקובה המועמדים נבחרים על בסיס אישי גרידא. אופוזיציה אישית לקסטרו? אנביל אסקלנטה.
 
ואיזו אופוזיציה בדיוק הוא מייצג?

כלומר, מה המצע שלו, וכמה אחוזים הוא קיבל בבחירות האחרונות?
 

shay or eli

New member
אני לא מעודכן לגבי המערכת הפוליטית

שם כיום. אני יודע לגבי מחלוקות היסטוריות בפוליטיקה. אסקלנטה עמד בראש "המפלגה העממית הסוציאליסטית" שצידדה בתחילת המהפכה בבטיסטה. בשלב מסויים הם התאחדו עם תנועת ה- 26 ביולי בראשות קסטרו וגווארה. אסקלנטה היה כעיקרון פקיד פרו-סובייטי, מע"ס הייתה אחת מהמפלגות הנאמנות לברית המועצות, והמצע הפוליטי שלו היה בהתאם - הפיכת קובה לחצי-פרובינציה של בריה"מ (כמו למשל רומניה ומז' גרמניה אז) וייצוג של האינטרסים הסובייטיים במלואם. היה מאבק פוליטי בינו לבין קסטרו ברמה המפלגתית וברמה הלאומית, וקסטרו ניצח. ולא, אסקלנטה לא הוצע להורג, אם זאת עמדה להיות השאלה הבאה שלך. הבאתי אותו כדוגמא לאופוזיציה פנים-משטרית לקסטרו כיוון שהוא היה הדוגמא הבולטת ביותר. גם וילנר ויערי היוו אופוזיציה לבן-גוריון, אבל האופוזיציונר הכי מפורסם אליו היה בגין.
 
בקיצור, קרקר נגד קרקר.

קומוניסט נגד קומוניסט, רק בדרך מעט שונה, כאשר הקומוניסט השני מצטרף לתנועה של הקומוניסט הראשון. אכן מאבק קשה ונוקב.
 
למעלה