בננות

misssi

New member
בננות

מה דעתכן על תוכנית תיעודית שעוסקת בנושא של הפורום? הייתן צופות באחת כזאת?
 
האמת?

אני פעם התחלתי לעשות סרט תיעודי על הפורום בשיעורי וידיאו:) אבל זה לא היה אמור להגיע לאנשהו וזה היה מאוד מאוד התחלתי ובנוסף לא ממש ידעתי מה אני עושה, נפגשתי עם ליז ומאיה מהפורום ולא ממש יצא מזה משהו וגם מה שיצא היה בקושי עם קול ובתאורה חשוכה חחח.. אני חושבת שזה ממש מעניין כי תמיד חשלח באות לידי ביטוי רק בימי זכרון וכאלה וזה ממש עצוב וטיפשי תכלס חשלח של קרבי או אפילו בכללי זה משהו בלתי נתפס בכלל.. אי אפשר לתאר את הקשר המיוחד שנרקם בין קרבי(או לא) לבחורה
 

FallOutGirl

New member
../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifהוו כן.

יכול להיות מאוד מעניין. יש המון אנשים שלא מבינים או פשוט לא מכירים את המושג להיות חברה של חייל.. או כאלה שלא מאמינות בקטע של אהבה מרחוק או אהבה אמיתית כזו שבאמת מחזיקה זמן למרות הכל. לדעתי יכול להיות מאוד מעניין תוכנית תיעודית כי יש כאן כלכך הרבה זוגות ומכל מיני סוגים :) אחלה רעיון!
 

toxic babe

New member
בטח

ובעיקר לכוון את זה למקום שזה קשר מיוחד אך עם זאת הוא כמו כל קשר רגיל שיכול להסתיים בפרידה או חתונה, כמו שקורה פה. יהיה מעניין לראות.
 

FallOutGirl

New member
../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifוואי יש לי מלא רעיונות בראש חחח

ועוד אני אחת במגמת תקשורת (שכבר צילמנו את הסרט שלנו, נשאר לערוך. תיעודי.) וחולת בימוי וצילום מאיזה גיל 8! שזה 9 וחצי שנים כבר :)
 
בתור אחת שעברה את זה,זה נושא מאוד טוב

עברתי את כל העסק של הסרט תעודה בכיתה יב'.ותאמיני לי שנושאים כאלו מקבלים 100. כולם עושים על מוות,מכות,סמים... צריך גם גיוון,הבוחנת משתעממת כל פעם מחדש מסרטים כאלו של "אבא שלו מת במלחמה" "אח שלו בא מלבנון" וכל מיני כאלו..
 
אממ תגידי

זה לסרט גמר? בכל מקרה, הייתי לוקחת כמה סיפורים שונים ומעניינים- למשל זוג שהיה רגיל להפגש כל יום ועכשיו כשהחבר בצבא הם בקושי נפגשים זוג שגם חייל וגם רחוק(יש לא מעט בפורום) זוג של שני חיילים, שהיציאות לא תמיד מתנגשות זוג של חייל טרי בצבא, אפילו עוד בהתחלה של טירונות זוג שהחייל ותיק בצבא ואף בקבע זוג שנפרד בעקבות הקשיים בצבא- החבר השתנה, הקושי שבריחוק וכד'.. זוג שהכיר בזמן הצבא, תוך כדי פגישות של פעם בשבועיים זוג שמשרת ביחד:) כשאנחנו רצינו לצלם אז חשבנו על הרעיון שהסרט יתחיל ביום ראשון ברכבת, כשרואים את כל הזוגות נפרדים על הרציף, והחייל עולה על הרכבת ומתרחק והחברה נשארת ברציף או משהו.. ואז היא תכלס, ממשיכה בחייה שלה.. ואז לצלם שיחות טלפון ועדיף אפילו וידיאו ביניהם, לשמוע את הצד שלו ואת הצד שלה וגם ראיון משותף, ללוות את החייל כשהוא בדרך הביתה וכך הלאה.. אני חושבת שזה ממש יפה לסיים את הסרט כאילו שבועיים אחריי או משהו שהזוג נפגש שוב באותו רציף או אפילו באחד הבתים שלהם.. אני חושבת שזה מאוד מרגש ודי סוחט דמעות, אבל זה כל כך אופטימי, זאת המציאות שלנו ונראהלי שכמעט כל אחת הייתה פעם אחת בחייה חברה של חייל או היה לה קטע עם חייל.. כי זה בכל זאת לפחות 3 שנים שכל בחור במדינה שלנו נותן.. אין על קשר עם חייל:) זה כל כך מיוחד ושונה, וגם מאוד קשה. אבל כשנפגשים זה שווה כל שנייה ושנייה, פתאום מעריכים כל שיחה, כל חיוך, כל חיבוק.. אני יודעת שהסרט צריך לצאת קצר בסוף, אבל כדאי לצלם הרבה הרבה ולצלם מלא קונספטים ורק אז להתחיל לחתוך, מאשר להתקבע על איזה זוג שבסוף יצא מעפן ולא מעניין. טוב קצת הגזמתי בפירוט, אבל זה היה הקונספט בכללי של הסרט שרציתי לעשות לפניי שנתיים ולא יצא לי בהצלחה:)
 
למעלה